ראשי » חדשות » דעות

נתניהו, קברן התקשורת החופשית

ניסיונו של ראש הממשלה לסגור את תאגיד השידור הציבורי קשור בכעסו הפרטי על התקשורת וברצונו לשלוט בה. השאלה אם שותפיו לממשלה יפגינו סמרטוטיות ויאפשרו לו לעשות כרצונו

במשך שנים רבות חשבתי שהביקורת והעוינות התקשורתית כלפי בנימין נתניהו מוגזמים מאוד, ושבצד טענה לגיטימית ומוצדקת על מעשיו והתנהלותו יש התעלמות מכישוריו ומהישגיו - בתחום הכלכלי והמדיני גם יחד. אבל אירועי הקדנציה הנוכחית, ובמיוחד בשבועות האחרונים בכל הקשור לסוגיית השידור הציבורי, מצדיקים בדיעבד את כל חומרת הביקורת.

אין זה מפני שנתניהו התגלה כאדם לא מוכשר - אדרבה, יכולתו הפוליטית ללהטט בכולם הומחשה בשבועות האלה באופן וירטואוזי. אלא שהיכולת הזו הפכה בידי נתניהו נטול העכבות לכלי מסוכן מאין כמותו.
 
הוויתור של נתניהו על העלאת ההחלטה על חיסול תאגיד השידור להצבעה בממשלה הבא מעיד אולי על הבנתו שהפעם הגזים, אבל מכיוון שהדבר כלל לא בטוח, גם לדברים הבאים יש עדיין תוקף: רבים בישראל לא מבינים את הסכנות הטמונות במהלך הנוכחי. הרי לכאורה מדינת ישראל התקיימה בכל שנותיה עם רשות שידור מסואבת, שהייתה נתונה לשליטתם של הפוליטיקאים, ובכל זאת היו לה הישגים מקצועיים רבים. אז מה יהיה האסון הגדול אם המצב הזה יימשך גם בעתיד?

שלושה גורמים הופכים את המהלך הנוכחי לאסון ציבורי: ראשית, מצבה של התקשורת המסחרית בישראל שונה מבעבר. ריבוי אמצעי התקשורת הגביר מאוד את התחרות, ומקהה ממילא את שיניהם של כלי התקשורת ואפילו את עצם רצונם להיות "כלבי השמירה של הדמוקרטיה".

גם החלוקה הישנה, שלפיה השידור הציבורי ידאג לתרבות ולדרמה איכותיים, והסיקור החדשותי נטול הפניות כבר יגיע מהתקשורת המסחרית, אינה קיימת עוד. להפך: במצב הקיים יש סיכוי שסיקור חדשותי של שידור ציבורי עצמאי יהיה נטול פניות יותר מזה של התקשורת המסחרית. הוא גם יוכל להעמיד בפני התקשורת המסחרית רף ונקודת ייחוס שישמרו גם עליה מהתרסקות הנורמות. כל זה לא יקרה בשידור ציבורי רמוס.
 
שנית, בעשורים האחרונים יש נטייה של צעירים מוכשרים להתרחק מן השירות הציבורי, בין אם בגלל הביורוקרטיה, שלטון היועצים המשפטיים והחשבים ועוד. הזיגזג בסוגיית השידור הציבורי יהפוך את הנטייה הזו לצונמי: איזה צעיר מוכשר ירצה להתקרב לשירות ציבורי הנתון בצורה מוחלטת ועלובה כל כך לגחמותיו הפרטיות של כל פוליטיקאי כוחני? השירות הציבורי יופקר לבינוניים ולצייתניים ביותר, והתוצאה עלולה להיות הרת אסון.

אבל עיקר הסכנה במהלך הנוכחי טמונה בתקדימיות שבו: בניגוד לחוקים שנויים במחלוקת אחרים שהממשלה הנוכחית העבירה או מתכוונת להעביר, מקדמיו של פירוק תאגיד השידור הציבורי אפילו לא מצליחים להצביע על מטרה לאומית כלשהי שהמהלך הזה עשוי לתרום לה. כל-כולו נעוץ בכעסו הפרטי של נתניהו על התקשורת וברצונו לשלוט בה, ולחלופין לרסק אותה.

אם שרי הממשלה, ובעקבותיהם כלל חברי הקואליציה, יהיו מספיק סמרטוטים כדי לאפשר לו זאת, נתניהו יסיק בצדק שתאוות השלטון של שותפיו מספיק גדולה כדי לאפשר לו כל גחמה שירצה – ומהנקודה הזו ואילך הגיהנום הוא הגבול.

השלב הבא יהיה ריסוקם של ערוצי השידור המסחריים באמצעות הסיסמה הליברלית לכאורה "ערוץ לכל טייקון". עם ההצלחות יגבר התיאבון, גם כלפי המערכת המשפטית "השמאלנית" וגם כלפי שאר המערכות שלא הפגינו עד היום צייתנות מספקת. נתניהו לא יצטרך לרסק את הדמוקרטיה הישראלית בדרך האלימה שבה נוקט רג'פ טאיפ ארדואן בטורקיה - הוא יהרוג אותה "ברכות", באמצעות חוקים שיעברו בכנסת ויגזזו את מחלפותיה.
אגב, כדאי שאנשי הימין הצוהלים לנוכח נתניהו "המכניס לשמאלנים" יזכרו את תקדים ההתנתקות. מנהיג ללא עכבות מסוכן לכולם, גם למתנחלים. ברגע שייתקל בלחץ חיצוני שלא יוכל לתמרן אותו בהפרד ומשול פוליטי, הוא עלול להפנות את כל כוחו ודורסנותו כלפי פנים.

בסוף, בשוך כל משחקי הכוח, כולנו בני תמותה. הקריירה הארוכה והמצליחה ביותר לא אורכת יותר מכמה עשרות שנים. ממילא, הדבר שאמור להיות החשוב ביותר לאיש ציבור אינו הכותרת בעיתון של מחר או כמות הלייקים בפייסבוק, אלא גזר דינה של ההיסטוריה.

ממש בימים אלה נתניהו הוכיח שזעמו על התקשורת כל כך גדול, עד שלא אכפת לו להירשם בהיסטוריה הישראלית כקברן של התקשורת החופשית, ואולי גם כקברן הכללי של הדמוקרטיה הישראלית. השאלה הגדולה היא אם שותפיו לשלטון, ובמיוחד השרים משה כחלון ונפתלי בנט, מעוניינים להיזכר כשותפיו במפעל הקבורה הזה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

יאיר שלג

עיתונאי ב'מקור ראשון' וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מחבר ספרים על החברה הישראלית

לכל הטורים של יאיר שלג