ראשי » חדשות » דעות

בגידת מעמד הביניים בעניים

לא קל לחיות בידיעה שישנם ילדים רעבים, נכים שלא יכולים לאפשר לעצמם דיור סביר ותרופות, קשישים שלא מחממים את בתיהם בחורף ודיירי רחוב שכבר שנים חיים באוהלים. אבל אין לנו ברירה. תקציב 2017-18 הוא קריאה אחרונה לשינוי

ביולי 2011 התרחש נס. החלה המחאה החברתית הגדולה בתולדות ישראל. מאות אלפי אנשים יצאו לרחובות. הוקמו עשרות רבות של מאהלים מקרית שמונה ועד אילת. התביעה לצדק חברתי, שהיתה תביעה של כמה מאות או אלפי פעילים וארגונים, הפכה להיות תביעה עממית ישראלית רחבה, כפי שלא היה מעולם.

המחאה החלה בשדרות רוטשילד והסמלים שלה היו צעירים, בני המעמד הבינוני, שכורעים תחת נטל יוקר המחיה הישראלי. מיד לאחר מכן הוקמו מאהלים בלוינסקי ושכונת התקווה, בדימונה, במעלות, בקרית שמונה ואפילו בסכנין. לזכות חלק מ"מובילי המחאה", כפי שהוצגו תקשורתית, יאמר שנעשה ניסיון לחיבור אמיתי לסוגיות כדיור ציבורי, חינוך חינם ועוד. ציבורית ופוליטית זה היה לרוב מעט ומאוחר מדי.

נהוג לומר שמחאות עולמיות מצליחות כאשר מעמד הביניים שותף להן. יש בזה הרבה הגיון. מדובר במעמד עם כח כלכלי משותף חזק, גם אם הולך ונחלש. מדובר במעמד עם קשרים ויכולת להפעלת לחץ ישיר על מקבלי ההחלטות, רבים מהם בני המעמד הבינוני.
 
ההיסטוריה הישראלית הוכיחה, במקרה של הפנתרים השחורים, שהתאגדות של אנשים החיים בעוני יכולה אף היא לחולל שינויי עומק, ובכל זאת, כאשר יצאנו לדרך, מקיסריה לירושלים, עם פעילים נכים ועם ויקי קנפו ופעילות ופעילים רבים נוספים - פנינו ל"חברה הבריאה". ביקשנו ערבות הדדית, סולידריות, שתוכל למנף את התביעה לקפיצת מדרגה במאבק בעוני לכדי שינוי מדיניות משמעותי.

אדם חייב להתחיל במבט לעצמו. אני מודה שככל שעסקתי בנושאים של מאבק בעוני, מסביב לועדת אללוף ובכלל, המסע מקיסריה לירושלים הביא אותי להבין לעומק את התמונה. עשו את זה הביקורים בגבעת עמל, מאהל ארלוזרוב, שכונת הארגזים ולוד, ביחד עם הצעדה לצד נכים, שהמדינה, הקובעת שהם בלתי כישרים כליל לעבודה, מעבירה להם קצבת קיום חודשית של 2,342 שקלים. (לאחר שלא עודכנה הקצבה במשך עשור וחצי, אתמול אושר בקריאה טרומית חוק להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום, אבל הדרך לאישורו של החוק עוד ארוכה).
 
ובמהלך הזה זכינו לכתף קרה, באופן מכליל, מהמעמד הבינוני. עוני לא מעניין אותנו. אנחנו אדישים במקרה הטוב ומאשימים ותוקפניים במקרה הרע. נדמה שמספרים לא באמת יזיזו אותנו משגרת היום והמחשבה שלנו, אבל, בואו ננסה בכל זאת: מתוך קרוב לשני מליון עניים, ישנם כ-400 אלף נכים וקשישים, החיים על קצבת הקיום של המדינה ללא כל הכנסה נוספת. רובם ככולם נמצאים מתחת לקו העוני, פשוט בגלל שקצבת הקיום שאנחנו מעניקים להם היא של 2,342 שקלים במקרה של נכים ו-2,981 אצל קשישים. למה הפער, אגב? אין סיבה אמיתית. לחץ פוליטי. כך עובדת רשת הביטחון שלנו למוחלשים ביותר בחברה.

אני מניח שרובנו מרגישים עמוסים ומוצפים ממטלות חייינו. הצרות שלנו הן תמיד הגדולות ביותר. ללא ציניות. אבל, אנחנו מתחילים להיות קהילה וחברה ראויות לשמן רק כאשר אנחנו מרימים ראש ורואים גם "אחרים", ובסופו של דבר מבינים שגם אנחנו "אחרים" ורשת הביטחון הזו נחוצה לנו לא פחות מאשר למי שברגע נתון הוא נכה, קשיש או דל במשאבי קיום חומריים.

ההפרדה הזו מסייעת לנו לחיות בשקט. לא קל לחיות בידיעה שישנם ילדים רעבים, נכים שלא יכולים לאפשר לעצמם דיור סביר ותרופות, קשישים שלא מחממים את בתיהם בחורף ודיירי רחוב שכבר שנים חיים באוהלים, גם בלב תל אביב, ללא כל פתרון באופק. אשכרה אנשים שקופים. שאולי טובים לקמפיין כזה או אחר, אבל באמת שלא נראים על ידינו ועל ידי מקבלי ההחלטות שלנו. לא נספרים כחלק מהקהילה שלנו, מהחברה כולה.

אנחנו כעת בישורת הסופית של אישור תקציב 2017-18. במסגרת התקציב הזה אמורה להיכנס תוספת של 300 מליון שקל לקצבות הקיום של נכים. בשורה נפלאה, נכון? תחשבו שוב. מדובר בתוספת של כ- 70-80 שקל לחודש לכל אחת ואחד מהם.

ישראל היא באמת נהדרת במובנים רבים. ומשגשגת כלכלית. עם אחוזי צמיחה מהגבוהים במערב, עם עודפי גבייה של מליארדים ותת ביצוע של משרדי הממשלה בעשרות מליארדים. ואותה המדינה בדיוק בוחרת להקשיח את ליבה ולקפוץ את תקציבי הענק שלה דווקא מול כבשת הרש של הנכים, הקשישים והעניים. כאילו ביטחון הוא רק צוללות ועוד מטוסים וטנקים. כאילו התרבות היהודית לא נוסדה מסביב לתמיכה ב"גר, ביתום ובאלמנה" ובציווי "פרוס לרעב לחמך". כאילו אפשר באמת לעצום עיניים ולא להיות מכוערי ופגומי נפש.

זו קריאה אחרונה לשינוי. אל תשאלו למי צילצלו הפעמונים. הם מצלצלים לנו ולנבחרי הציבור שלנו. שעדיין יכולים לעשות מעשה ולהעלות מאות אלפי נכים וקשישים מעל לקו העוני. עכשיו.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אבי דבוש

מספר 8 ברשימת מרצ, ממייסדי מועצת הנגב וחבר מנהיגות תנועת הפריפריות.

לכל הטורים של אבי דבוש