האם המדינה מעבירה תקציבי בריאות מהדרום למרכז?
קופות החולים מקבלות מימון ותקציבים, אך אופן ניצול המשאבים נותר חסוי מעין הציבור. העמימות הזו מאפשרת השקעה במרכז על חשבון הפריפריה, במסגרת התחרות בין הקופות
במשרד הבריאות לא היו ממש מוכנים לקולות המחאה שנשמעו בכנס לצמצום אי־השוויון בבריאות, שהתקיים השבוע באשקלון. באמצע נאומו של שר הבריאות יעקב ליצמן נעמדו פעילים חברתיים מהנגב כשמסכות חדרי ניתוח על פניהם, ומחו על הפערים המתמשכים בבריאות בין המרכז לפריפריה. אחת ממארגנות הכנס העירה למפגינים שראוי שימתינו עם המחאה לסוף הכנס, לאחר שישמעו את כל הדיונים בנושא אי־השוויון. יוהן אטלן, מנכ"ל מועצת הנגב שהיה בין המפגינים, סירב לקבל את הצעתה וענה: "הנגב תמיד בסוף היום, בסוף החודש, בסוף השנה".
ברקע המחאה עמד גם דו"ח משרד הבריאות שפורסם ביום חמישי שעבר והמחיש שוב את הפערים הגדולים בתחום הבריאות בין מרכז ופריפריה. על פי הדו"ח, שיעור מיטות האשפוז במחוז הדרום עומד על 1.35 מיטות לאלף איש, לעומת 2.41 במחוז ירושלים. שיעור הרופאים המועסקים במחוז תל־אביב עומד על 5.1 רופאים לאלף בני אדם, פי שניים משיעור הרופאים המועסקים במחוז הצפון שבו מספר הרופאים הנמוך ביותר לנפש - 2.3 רופאים לאלף בני אדם. במחוז הדרום הנתון קצת יותר טוב בתחום הרופאים - 3.1 לאלף איש, אך בתחום האחיות הוא ממוקם אחרון עם 3.3 אחיות לאלף איש, לעומת 6.9 במחוז חיפה.
אחת הבעיות המקשות על שינוי המציאות בתחום התשתיות הרפואיות היא חוסר השקיפות שקיים היום בפעילותן של קופות החולים. קופות החולים מסרבות לדווח כיצד הן מחלקות את תקציביהן בין האזורים הגאוגרפיים השונים. התוצאה היא שאי־אפשר לדעת אם בית החולים 'סורוקה' של קופת חולים כללית, המשרת 800 אלף תושבים בנגב, אכן מקבל את התקציב הראוי לו לפי חלקו באוכלוסייה. במועצת הנגב חושדים שקופות החולים מקבלות מהממשלה תקציבים בעבור אזור הדרום, אבל חלק מהכסף הולך בסופו של דבר לאזור המרכז כי שם התחרות בין הקופות חזקה יותר.
לסוגיית השקיפות יש השלכה מעשית מאוד. 'סורוקה' ממתין כבר יותר משנתיים לתוספת של 118 מיטות אשפוז שהובטחו לו על ידי הממשלה. משרד הבריאות טוען כבר מזמן שחלק מהתקציב כבר הועבר. קופת חולים כללית מצדה טוענת שהיא לא קיבלה את התקציב בעבור סורוקה. העובדה שלא מדובר בכסף צבוע ושקופת החולים אינה מחויבת בשקיפות, אינה מאפשרת לדעת היכן מסתובב התקציב למיטות של סורוקה. בינתיים, בבית החולים לא נוספה ולו מיטה אחת. אנשי מועצת הנגב דורשים עכשיו ממשרד הבריאות שלא יתנהג כמשקיף מהצד או כמכון מחקר, אלא כרגולטור. שיצבע כספים למטרות ייעודיות וידרוש מקופות החולים להציג את החלוקה התקציבית שלהן על פי אזורים גיאוגרפיים. ביום שני הקרוב יתקיים בכנסת דיון ממוקד בנושא 'סורוקה' בוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ושוויון חברתי. פעילי הנגב יהיו גם שם.
מקופת חולים כללית נמסר כי "התקציבים המופנים בשנים האחרונות לאזור הדרום הם בהיקפים חסרי תקדים של מאות מיליוני שקלים. חשוב להזכיר השקעות גדולות במיוחד כמו מרכז סרטן חדש העומד להיפתח ב'סורוקה', מרכז חדש לרפואה יועצת שנפתח לאחרונה באשקלון בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים, ופתיחה וחידוש של מרפאות בערי הדרום ובכל מרחב הנגב. בניגוד למה שמקובל אולי לחשוב, דווקא אזור הדרום מצטיין בשיעור הרופאים המומחים הגבוה ביותר בקרב רופאי המשפחה, ובמספר הגבוה ביותר של מצטרפים להתמחות ברפואת המשפחה".
גם לאחר שהמדינה תוסיף עשרות מיטות ל'סורוקה' ותממן תקציב לתקנים של רופאים ואחיות, עדיין יידרשו אנשים לאייש את התפקידים. בנקודה הזו ראוי להזכיר שיש לפעמים צורך גם במרכיב אידיאולוגי, וזה נכון בכל תחום שקשור לצמצום פערים בין מרכז לפריפריה. כדי לחולל שינוי בתחומי החינוך, הבריאות או התעסוקה, צריכים כמובן תקציבים ומענקים אבל לא רק. מותר להזכיר לחברה הישראלית שחיזוק הפריפריה הוא עדיין משימה ציונית חשובה, גם ב־2016.
רוב הסטודנטים לרפואה, גם אלו שלומדים בפריפריה, עדיין מעדיפים לעבוד בבתי החולים במרכז הארץ. כדי להשאיר אותם ב'סורוקה', ב'פוריה' או ב'זיו', דרושים לא רק תמריצים כלכליים. אם במערכת החינוך וגם במערכת הפוליטית ידברו יותר על חלקה הנדרש של החברה האזרחית בחיזוק הפריפריה בכלל ובצמצום פערי הבריאות בפרט, אולי יהיה קל יותר לאייש את תקני הרופאים בבתי החולים בצפון ובדרום.
התוספת החדשה של כביש 6 בדרום הורגשה אצלי השבוע בהוראות של 'וייז'. לראשונה שלחה אותי אפליקציית הניווט ממחלף קמה לבאר־שבע דרך כביש 6 ולא דרך כביש 40. במקום לנסוע דרך הרמזורים של צומת להבים וצומת גורל, נשלחתי לבירת הנגב דרך מחלף להבים, מחלף לקיה ומחלף שוקת, והגעתי עד ליישוב עומר הסמוך לבאר־שבע ללא עצירה אחת ברמזור. ביום שלישי בבוקר חנך שר התחבורה ישראל כץ את השלמת הסלילה של כביש 6 דרומה עד שוקת. החלקים שנחנכו ביום שלישי מאפשרים לנוסעים צפונה לנסוע 175 קילומטר, מאזור שוקת בדרום עד עין תות בצפון, מבלי לעצור.
חיבור אזור צומת שוקת לכביש המהיר כבר נותן את אותותיו. מבט מלמעלה על האזור ממחיש את המהפך שהחל להתרחש שם. מצפון למחלף החדש מתאכלסים בחודשים האחרונים עשרות בתים של היישוב החדש כרמית. מדרום למחלף תוקם בשנים הקרובות קריית המודיעין החדשה של צה"ל.
אבל זה לא הסוף. כביש חוצה ישראל אינו אמור להסתיים במקום הזה אלא להגיע עד צומת הנגב, הסמוך לקריית ההדרכה של צה"ל. הקטע הבא של הכביש, באורך 13 קילומטר בין שוקת לנבטים, נמצא בשלבי תכנון מתקדמים, אך אלו שיבואו לבצע אותו ייתקלו בבעיה לא פשוטה. בתחילת התוואי שבו אמור להמשיך כביש 6, ניצבים בתי הכפר הבדואי אום־בטין. גם על המשך התוואי, באזור היישוב נבטים, קיימת פזורה בדואית נרחבת. מנכ"ל חברת חוצה ישראל ראובן לב־און אמר לי בעבר שאי־אפשר לטפל בסוגיה כל עוד קטע הכביש אינו מתוקצב. התוכנית של הקטע בין שוקת לנבטים מאושרת סטטוטורית והתוכנית המפורטת כמעט גמורה, אבל עד רגע זה, למרות כל האישורים והכוונות, הקטע לא נכנס לתוכנית עבודה לביצוע ואין החלטה מעשית על סלילת הכביש. אם השר כץ מתכנן לגזור עוד סרטים בדרום, הוא צריך קודם כול לדאוג לכך שהממשלה תשחרר את הכסף לקטע הבא של הכביש.
אקו"ם