בנאום קהיר קלטתי עד כמה אובמה מלא בבולשיט
עם צאתו של ברק אובמה מחיינו אני גאה לומר במלוא הענווה שזיהיתי מה זומם הנשיא היוצא מיד עם כניסתו לתפקיד
לפני שנים נתקלתי בבעיה מכנית ונאלצתי לסור אל מכוון טורים אחד בירושלים. כשבאתי אליו הוא שתה קפה בוץ, עישן קנט ארוך, וחיטט באוזן באנטנה שבורה.
"מה קרה אבא'לה", הוא שאל, ואני שטחתי בפניו את הבעיה. אמר לי: "פתח מכסה". פתחתי. פשפש וחיטט, עיין ונבר, עשה מה שעשה וכיוון את הדרוש כיוון. כשסיים את מלאכתו אמר לי: "שמע חביבי, בבוקר תחמם את המכונה, שמור על סדר וניקיון, תעבוד על התחביר, תקפיד על מינון נכון של מטפורות, ואל תמכור את הרעיון המרכזי של הטור עבור בצע בדיחה, טובה ככל שתהיה. מצד שני, אל תשכח, זה כולה טור, לא מנוע ולא שאסי".
אכן, בפני כותב הטור הממוצע ניצבת בעיה אדירה, שהרי בעל הטור פותר את בעיות המדינה, העולם והקיום האנושי בכמה מאות מילים שכולן מופת של חכמה צרופה, שכל ישר, היגיון בריא והומור אינטליגנטי. אלא שבין המילים המבריקות ליישומן בעולם המעשה עומדת תהום עמוקה ומבאסת של מציאות עגומה. למרבה הצער, בשמי התכלת אין בנמצא תוכנית פעולה אפלטונית מושלמת שכל שנחוץ הוא להוריד אותה לקרקע ובא לציון גואל.
אני מניח שכמעט הכול נכתב השבוע על הבגידה האמריקנית, המהלך הנבזי של אובמה. אחד הניתוחים הטובים היה של חברי עמית סגל, שכתב כי "בבסיס ההחלטה האמריקנית להימנע מהטלת וטו אמש במועצת הביטחון עומד תיעוב אישי עמוק של ברק אובמה למיזם ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון. לפני האביב הערבי, בנאום קהיר ב־2009, הוא תלה למעשה את אי־היציבות במזרח התיכון בשאלת ההתנחלויות. שבע שנים וחצי מיליון הרוגים אחר כך זה כבר לא נאמר כך, אבל כמאמר הביטוי האמריקני, הרגלים ישנים מתים לאט".
וכך כתבתי בטור השבת שאחרי הבחירות שבהן זכה אובמה בנשיאות, נובמבר 2009: "'להחליט מה קורה בעולם רק על פי קריאת עיתונים, זה כמו להגיד מה השעה רק מהסתכלות במחוג הדקות בשעון', אמר בן הכט. אני מניח שבעוד חודשים ספורים תערוך העיתונות האמריקנית טקס טהרה ובמרכזו הכאה על חטא ההטיה הפוליטית במהלך הבחירות, אבל בינתיים הם חוגגים את הפסיכוזה ההמונית. המשיח חזר, ברק אובמה נשיא. מלבד בודדים, עקשנים עד בחילה, לא ממש עסקו ברצינות בעבר של אובמה, בתפיסותיו הפוליטיות־מדיניות, בראיית עולמו הנטועה באגף השמאלי קיצוני של המפלגה הדמוקרטית.
"יכול להיות שראייה מורכבת יותר של המציאות הייתה מובילה אותי לרצות בשינוי המיוחל, בתקווה, בנס שאירע למרקם הבין־גזעי בארה"ב. אבל צר עולמי כעולם נמלה. מבחינתי הדברים די פשוטים. אם אובמה הוא החלום הרטוב של האומה הערבית, זו בעיה. בראייה המדינית של אובמה ואנשיו, הסכסוך הישראלי־ערבי הוא הגורם לחוסר היציבות במזרח התיכון ובעולם. זו הסיבה לכך שהשמאל הישראלי מסונוור ממנו. מבחינתם מדובר בנס קוסמי שיוביל לפינוי התנחלויות. התפיסה של אובמה מתעלמת ומדחיקה בהצלחה את מלחמת העולם המתחוללת בין המערב הרופס לאסלאם הפונדמנטליסטי, המבקש לכפות בכוח החרב את חזונו השטני. אובמה מאמין בהידברות, בהכלה, בסיוע חוץ, ביכולת של האו"ם לפתור סכסוכים. נו, גם צ'מברליין האמין בהידברות. החשש הוא שבסרט כזה ישראל עלולה לקבל את התפקיד של צ'כוסלובקיה".
מבחינתי הפור נפל בנאום קהיר. שם קלטתי עד כמה אובמה מלא בבולשיט. הנאום הפייסני, המכונן, שדרכו ביקש אובמה לתקן את יחסי ארה"ב עם העולם המוסלמי, היה הצצה לעתיד.
"באתי לכאן, לקהיר", אמר אובמה, "כדי לשחר אחר התחלה חדשה בין ארה"ב למוסלמים ברחבי העולם. כזו המבוססת על אינטרס הדדי וכבוד הדדי, וכזו המבוססת על האמת שלפיה אמריקה והאסלאם אינם סותרים זה את זה ואינם צריכים להתחרות זה בזה. במקום זאת, יש לראות בהם חופפים וחולקים עקרונות משותפים - עקרונות של צדק וקדמה, סובלנות וכבודם של כל בני האדם.
"הקוראן הקדוש", הסביר אובמה באוניברסיטת אל־אזהר, "מלמד שכל ההורג חף מפשע כאילו הרג עולם ומלואו, והקוראן הקדוש אומר גם שכל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו. אמונתם רבת־השנים של יותר ממיליארד בני אדם חזקה הרבה יותר משנאתו הצרה של קומץ. האסלאם איננו חלק מהבעיה במאבק בקיצוניות אלימה, הוא חלק חשוב בקידום השלום".
כבר בזמן אמת נתקפתי תחושת חוסר נוחות. הציטוט של אובמה היה מוכר לי מהמשנה. כך נאמר במסכת סנהדרין, פרק ד משנה ה: "לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא".
הגרסה שלנו קדומה יותר. המשנה נחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא 400 שנה בערך לפני שמוחמד נולד. אובמה ציטט מסורה 5, 'סורת השולחן הערוך' (פסוק 33): "לכן ציווינו לבני ישראל שכל המאבד נפש אחת, לא כתגמול בעד נפש אחרת או למניעת שחיתות בארץ, כאילו איבד עולם מלא. וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא". טוב, את החלק על בני ישראל אובמה השמיט, גם את התוספת על תגמול ושחיתות. אבל חכו, הקטע החשוב באמת קשור למשחקי הנדמה לי שאובמה והמערב משחקים בדברם על האסלאם כמופת של רדיפת שלום. אובמה עצר באמצע הפסקה.
אבל הקוראן ממשיך: "לאחר מכן שיגרנו אל בני האדם את שליחינו שהביאו אליהם הוראות להדרכתם, אולם אף על פי כן היו רבים מהם מן המתפרצים והיו נלחמים באללה ובשליחיו ומרבים שחיתות בארץ. לכן סופם שיומתו או יוצלבו, או שתיקטענה ידיהם ורגליהם בזו אחר זו, או שיוגלו מן הארץ. זה יהיה עונשם בעולם הזה, אך בעולם הבא יהיה עונשם עצום יותר, חוץ מאלה אשר יחזרו בתשובה לפני שינוצחו בקרב נגדכם, כי אללה הוא סולח ורחמן".
אז די ברור מה העונש למי שנלחם בצבא מוחמד, אז והיום. גורלם של הכופרים חתום, בעולם הזה ובעולם הבא. אובמה עיוות את משמעות הפסוק כדי לחזק קשר דמיוני בין אסלאם לסובלנות, פסוק שכל מהותו הפוכה לציווי האתי מהמשנה.
ההחלטה באו"ם לא נולדה בגלל חוק ההסדרה, אלא בגלל אובמה. ברוך שפטרנו.
אקו"ם