בלי ערבים: התינוקות הראשונים של 2017, כמעט
עיתוני ישראל שבחרו לדווח על "התינוק הראשון של 2017" התעלמו ממי שזכאי באמת לתואר הזה, משום שהוא לא נולד למשפחה הנכונה. במקרה הזה, התקשורת היא תמונת מראה של קוראיה
במוצאי שבת, דקה לאחר חצות, נולדה בבית החולים 'סורוקה' תינוקת למשפחת אבו־עג'אג' מהיישוב הבדואי כסייפה שבנגב. צלם העיתונות שנכח בחדר הלידה כבר היה מוכן לצלם את הילדה הראשונה של שנת 2017, ונכנס מיד לפעולה. בתוך דקות ספורות הוא שיגר תמונות של האם איליאנה ובתה הרכה למערכת העיתון שעבורה צילם. גם הוא לא הופתע למחרת, כשגילה שתמונתה של המשפחה הבדואית לא כיכבה בשום עיתון.
ב'ידיעות אחרונות' הופיעו ביום שני תמונותיהם של תינוקות יהודים שנולדו בבתי החולים בנהריה, בצפת, בפתח תקווה ובחיפה. באתר nrg הובאו גם תמונותיהם של תינוקות יהודים מבתי החולים 'איכילוב', 'פוריה', ו'אסף הרופא'. בעיתון 'מעריב' הכתירו את התינוקת היהודייה שנולדה באיכילוב כילדה הישראלית הראשונה של 2017, אף שנולדה שמונה דקות לאחר התינוקת הישראלית מכסייפה. 'מעריב' התייחס ל'סורוקה', אך בחר לציין רק את השיא שנשבר שם במספר הלידות השנתי ולפרסם תמונה קבוצתית של צוות חדר הלידה, ללא התייחסות לתינוקת הרכה שצולמה. גם באתר ynet התייחסו ל'סורוקה', אך בחרו להביא דווקא את סיפורה של מריאנה קימיאגרוב שילדה את בתה לינוי בשלוש לפנות בוקר, כמעט שלוש שעות לאחר לידת התינוקת הבדואית.
ההתעלמות הזו אינה מקרית. כלי התקשורת מספרים לנו את הסיפור שאנחנו רוצים לשמוע. עורכי העיתונים ואתרי האינטרנט יודעים שהקוראים והגולשים מעדיפים לראות בעיתון או באתר תמונה של תינוק יהודי עם הוריו היהודים, עדיף גם שיהיה בהיר עור ושיער - אבל זה כבר סיפור אחר.
לחברה הישראלית ולכלי התקשורת שלה לא נוח עם הנתון הסטטיסטי שלפיו כ־60 אחוז מהתינוקות הנולדים בחדר הלידה של 'סורוקה', חדר הלידה הפורה ביותר בארץ, משתייכים למגזר הבדואי. הציבור הישראלי מעדיף לקרוא על המגזר הבדואי בהקשרים של בנייה בלתי־חוקית או נהיגה פראית בכבישי הנגב. אם תכתבו בגוגל "בדואים בנגב", מילת ההשלמה הראשונה שתקבלו תהיה פשיעה. כשישנה הזדמנות להכיר מעט משפחה בדואית מהיישוב העירוני כסייפה, שהבת שלה היא התינוקת הישראלית הראשונה של 2017, הציבור הישראלי ונציגיו בתקשורת אינם מעוניינים בכך.
בסדרה הקומית המצוינת 'עבודה ערבית' עשו מסיפור דומה פרק שלם, ששודר ביום העצמאות 2008. בעלילה שרקח אז יוצר הסדרה סייד קשוע, מכריז איל־הון ישראלי ממוצא רוסי שהילד הראשון שייוולד ביום העצמאות השישים של מדינת ישראל יקבל ממנו מיליון שקלים. כשהוא מגלה שהילד הראשון שנולד לאחר חצות הוא ערבי, הוא נתקף חרדה. "אתם באמת חושבים שאחלק מיליון שקלים לילד ערבי?", הוא זועם על יועציו, ואלו מציעים לו לשנות את הכללים. "לא התכוונתי לילד הראשון שייוולד בישראל, אלא לילד הראשון שייקרא ישראל", הוא מסביר לבני הזוג הערבים, ועובר מיד עם הצ'ק השמן לזוג היהודי שבנו נולד דקות ספורות לאחר מכן.
אולי כדאי להציע למשפחה הבדואית שתגיע ללדת את תינוקה ב־1 בינואר 2018, לעברת את שמה לפחות לכמה ימים כדי לזכות בתמונה בעיתון.
פרק ששודר השבוע בסדרת הדרמה 'מסובך' של רן שריג הכעיס את חברות קבוצת הפייסבוק "רוסיות בלי חוש הומור וחבריהן". באחד הרגעים בפרק מופיעה עוזרת־בית ממוצא רוסי, מוציאה מתיקה בקבוק וודקה ומציעה לבעל הבית שמעסיק אותה לשתות איתה וודקה, כך באמצע היום. "השפל החדש של היצירה הישראלית", כתבה בזעם ח"כ קסניה סבטלובה. "הדימוי של דוברות רוסית כאלכוהוליסטיות קרות וביצ׳יות לא השתנה מאז תחילת שנות התשעים. נראה כי הסדרה של רן שריג מנסה להתחרות בדודו טופז בבדיחות על מנקות רוסיות. מאכזב ומגעיל ברמות־על".
הדיון הזה הוא דוגמה טובה לנושאים שבהם דנה הקבוצה, שנוסדה בעקבות אירוע דומה שהתרחש לפני כשנתיים וחצי. סטנדאפיסט שהופיע אז באחת התוכניות בערוץ הראשון התבטא בצורה פוגענית נגד נשים יוצאות ברה"מ, והכעיס את לנה רוסובסקי. היא החליטה שלא להבליג, והקימה קבוצת פייסבוק שמלכתחילה נועדה רק כדי לגייס מכתבי מחאה לנציב קבילות הציבור ברשות השידור. בפועל, נשים רבות בקבוצה החלו לשתף במקרים אישיים של יחס פוגעני כלפיהן על רקע מוצאן. רוסובסקי הבינה שיש צורך בפלטפורמה שתעניק אוזן קשבת ובמה לדיונים ליוצאות ברה"מ, וייסדה קבוצה בשם "רוסיות בלי חוש הומור וחבריהן".
הסוגיות שעולות בדף הקבוצה הן סוגיות חברתיות שמעסיקות את יוצאי ובעיקר את יוצאות ברה"מ - בעיית הפנסיה של הדור המבוגר, קשיים בתהליכי גיור ונישואין, אפליה במקומות עבודה ובקבלת מלגות לימודים, וכמובן גילויי גזענות במרחב הציבורי. נכון להיום הקבוצה מונה כ־7,500 חברים, ורוסובסקי שמנהלת אותה מגדירה אותה כקהילה. היא מתעקשת שכל הדיונים יתקיימו בשפה העברית ושהקבוצה תהיה פתוחה, משום שחשוב לה שהשיח יהיה פומבי ושגם ישראלים שאינם דוברי רוסית ייחשפו לסוגיות שמטרידות את הציבור הזה.
רוסובסקי עלתה לארץ עם משפחתה בשנת 1991, כשהייתה בת תשע. עד לפני כשנה עבדה בתפקיד ניהולי בכיר בחברת תרופות, והשבוע החלה לעבוד כעורכת וכמגישה ברדיו רק"ע, שאמור לעלות לשידור במסגרת תאגיד השידור הציבורי. במקביל היא מסיימת תואר שני בלימודי נשים ומגדר. התזה שלה עוסקת, באופן לא מפתיע, בנשים יוצאות ברה"מ.
"בחברה הישראלית, אם את רוסייה, לא משנה הגיל ולא משנה כמה זמן את בארץ, הכול ברור אתך והיחס אלייך בהתאם", אמרה רוסובסקי בנאום שנשאה בכנסת בהשקת 'השדולה להעצמת דור 1.5 של ישראלים דוברי רוסית'. "אנחנו נשארות 'הרוסיות', ולא משנה מאיזה צד של ברה"מ הגענו או כמה רהוטה העברית שלנו. תמיד משייכים אותנו לקבוצה אחת, קוראים לנו בשם אחד, ומתייגים אותנו בסטריאוטיפ אחד שכולם מכירים - 'כל הרוסיות עוסקות בזנות'. לסטריאוטיפ הזה יש השפעה ישירה על החיים שלנו. זה לא רק מישהו שזורק מילה מעליבה ברחוב. זו הסטיגמה שרווחת עד עכשיו בחברה הישראלית, שממשיכה להיות חלק אינהרנטי מהבניית דמויות של נשים ממוצא רוסי בטלוויזיה ובייצוג בעיתונות, וממנה נגזרת הגישה אלינו בכל מרחבי החיים".
רוסובסקי מציגה נתון מזעזע. במחקר 'מדד הביטחון של נשים' שהתקיים בשנת 2012 נמצא שמספר המקרים של תקיפה מינית בילדות ובנערות ממוצא רוסי גדול פי 2.5 ממספרם בנערות ובילדות ילידות הארץ. היא משוכנעת שישנו קשר בין היחס הפוגעני ליוצאות ברה"מ ובין נתוני המחקר, וכי האקלים החברתי שמאפשר יחס שלילי כלפי יוצאות ברה"מ משפיע גם על האלימות המינית הגבוהה כלפיהן.
אקו"ם