טראמפ החזיר את האופציה הצבאית לשולחן
התגובה הנצית של וושינגטון לניסוי הטילים האיראני, כולל ציוצי טראמפ בטוויטר, מבטאת נכונות של הממשל החדש להשתמש בכוח. הבעיה היא שהמתיחות הזו עוד עלולה להועיל לטהרן
האיראנים שיחקו לידי הממשל החדש בארה"ב, או להפך. דבר אחד נראה חד־משמעי: תגובת הנשיא דונלד טראמפ לניסוי הטילים שערכה איראן בסוף השבוע שעבר הייתה צפויה. מפתיעה רק המהירות שבה היחסים בין ארה"ב ואיראן מידרדרים, וזוהי רק ההתחלה.
מאירועי סוף השבוע האחרון אפשר כבר להסיק כמה מסקנות. קודם כול, טראמפ מחק לחלוטין את מדיניות אובמה, שהוביל הסכם עם איראן בנושא הגרעין תוך כדי התעלמות מפרויקט הטילים ומתמיכתה של איראן בארגוני טרור.
בין האפשרות הקיצונית האחת, שממשל טראמפ ימשיך את מורשת אובמה, ובין הקיצוניות השנייה, שיתנער מיידית מהסכם הגרעין, בחר בינתיים הנשיא החדש בדרך מתונה יחסית: התגובה לניסוי הטילים הייתה הטלת סנקציות על 25 אנשים וגופים שקשורים לנושא (או שלא). זהו איתות בלבד, וחשובים הרבה יותר המסרים המילוליים הבריוניים של טראמפ בציוצי הטוויטר או ב״הודעות מקורבים״. הוא החזיר את האופציה הצבאית האמריקנית לשולחן, לאחר שאובמה התעקש להוכיח במשך שמונה שנים ששימוש בכוח איננו אופציה מבחינתו (אפילו כאשר הבטיח לעשות זאת, כמו בסוריה בעקבות שימוש בנשק כימי).
ניסוי הטילים והתגובה אליו היו מופע חימום גם לכוורת הביטחונית של טראמפ, ובראשה מזכיר ההגנה ג׳יימס מאטיס, ראש ה־CIA מייקל פומפיאו, והיועץ לביטחון לאומי מייקל פלין. סביר להניח שהכוורת הנצית לא חיכתה לניסוי עצמו כדי לגבש מדיניות חדשה, אלא תכננה מראש תגובה אמריקנית מול איראן בהזדמנות הראשונה שתיקרה בדרכה. והיא קרתה. דיקן בית הספר לממשל במרכז הבינתחומי בהרצליה, פרופ' אלכס מינץ, חזה שבוע לפני הניסוי באיראן כי הקונגרס הרפובליקני והכוורת העוינת לאיראן יובילו מדיניות אמריקנית נצית יותר כלפי איראן. השבוע הוא העריך שהעימות רק יחריף.
הבעיה הגדולה היא שבכלל לא בטוח שהצעדים האמריקניים רעים מבחינת האינטרס של איראן, שכן האיראנים כבר גבו בתשלום מראש את הדיבידנדים מהסכם הגרעין: מיליארדי דולרים הוזרמו לכלכלה האיראנית, שהייתה על סף קריסה, ומדינות וחברות עומדות בתור כדי לעשות עסקים עם האימפריה הפרסית העולה. האיראנים ממילא נהנים מרווח אסטרטגי רב מעצם העובדה שהם "על סף פצצה״, ולא בטוח שהיה להם עניין אמיתי בפצצה עצמה, עם כל המחירים הבינלאומיים הכרוכים בכך מבחינתם. עיצומים אמריקניים לא אפקטיביים יאפשרו לאיראן ליהנות מכל פירות הסכם הגרעין, מבלי להיות מחויבים ליישומו עד תום. בינתיים, מצבם לא רע בכלל. ואולם, אם טראמפ ימשיך בהסתערות על איראן בנושא הטילים והתמיכה שלהם בטרור - האיראנים באמת יהיו בבעיה.
האיראנים, כמו כולם, מבינים את שפת הכוח. הפעם היחידה שבה עצרו באמת את פרויקט הגרעין לתקופה מוגבלת וללא שום הסכם, הייתה ב־2003, אחרי שהנשיא הרפובליקני הקודם, ג׳ורג׳ בוש הבן, פלש לעיראק ומיקם את איראן על "ציר הרשע״. בהמשך, ימי שלטון אובמה הפכו את איראן מאויב אכזר לבעל ברית במלחמה בתופעת 'המדינה האסלאמית' (דאעש), שחרגה מכל פרופורציה. בקנה המידה של ההיסטוריה, דאעש ההולך ומתפוגג יישאר בגדר הערת שוליים לא מאוד חשובה.
ועוד היבט של פרויקט הטילים האיראני, שאינו נמצא במוקד תשומת הלב הציבורית: ישראל נערכת לאיום הטילים בפרויקטים עצומים משל עצמה, שמבשילים ממש בימים אלה - 'חץ 3' ו'שרביט קסמים'. שני הפרויקטים זוכים לתקציבי עתק ומבוצעים בשיתוף מלא עם ארה"ב על ידי מנהלת 'חומה' במשרד הביטחון. עם או בלי קשר לפרויקטים האיראניים, ולעובדה שאיראן פועלת להעביר את מיטב תוצרתה לחיזבאללה בלבנון (לישראל יש מדיניות בנושא) - שני הפרויקטים המרכזיים ליירוט טילים עברו נקודות ציון משמעותיות כמעט בבת־אחת.
בפרויקט 'שרביט קסמים' של רפא"ל בשיתוף ריית'און האמריקנית, בוצע בהצלחה ניסוי משמעותי מאוד. המערכת כבר מסוגלת ליירט טילי קרקע־קרקע בדגש על טווחים בינוניים, וגם טילי שיוט. בינתיים, מערכת ראשונה של ה'חץ 3', פרויקט מרכזי של התעשייה האווירית ליירוט טילים בעודם מחוץ לאטמוספירה, נמסרה החודש לחיל האוויר. ראש מנהלת 'חומה', משה פתאל, אמר כי מדובר ב״עידן חדש״, וכי ״למערכת הראשונית יכולת הגנה ויירוט הרבה יותר גבוהה ורחוקה ממה שידענו עד היום. מערכת 'חץ 3' מצטרפת למערך ההגנה הרב־שכבתית, ונותנת מעטפת הרבה יותר טובה למדינת ישראל נגד טילים ארוכי טווח".
גיבוש המדיניות האמריקנית החדשה מול איראן יהיה כנראה נושא מרכזי במפגש הראשון שייערך בבית הלבן בשבוע הבא בין ראש הממשלה נתניהו והנשיא טראמפ. זוהי הזדמנות להציג שחקן פחות מוכר לציבור הרחב בציר שבין וושינגטון לירושלים: אל״מ (במיל׳) זוהר פלטי, שמונה החודש לראש האגף המדיני־ביטחוני במשרד הביטחון, במקום האלוף במילואים עמוס גלעד.
זה לא שפלטי הגיח משום מקום. כבר לפני שנים הוא נחשב קצין מבטיח בחטיבת המחקר של אגף המודיעין, שבה שימש, בין היתר, כראש זירת הטרור. פלטי נעלם מהעין הציבורית למשך שנים רק משום שעבר לעבוד במוסד, שם התקדם לעמוד בראש אגף המודיעין, בדרג המקביל לאלוף בצה״ל. בתפקידיו במוסד היה נוסע מתמיד בקו לוושינגטון, ועכשיו קצב הנסיעות שלו רק יגבר.
מינויו של פלטי סמוך למדי למועד סיום תפקידו של גלעד, הוא מקרה יוצא דופן של הליך מינוי תקין ותכליתי בשנים האחרונות. ועדת איתור בראשות מנכ״ל משרד הביטחון, אלוף (במיל') אודי אדם, המליצה על פלטי לשר הביטחון אביגדור ליברמן. אדם עמד גם מאחורי ההחלטה להעביר את גלי צה״ל למשרד הביטחון, החלטה שבוטלה על ידי ליברמן בהיפוך מזהיר השבוע.
מי שעוד ישבו בוועדה הם אלוף (במיל') יצחק בן־ישראל, סימה שיין שהייתה בכירה במטה לביטחון לאומי ובמשרד לעניינים אסטרטגיים, המשנה למנכ״ל משרד החוץ ג׳רמי יששכרוף, והממונה על מערכת הביטחון בנציבות שירות במדינה, איילה אושרי־גונן.
ומשהו על האלוף עמוס גלעד, שהקים את האגף המדיני־ביטחוני לאחר פרישתו מצה״ל והיה היחיד שעמד בראשו עד היום, במשך לא פחות מ־13 שנה: לגלעד תרומה ייחודית למערכת היחסים הביטחונית של ישראל עם שורה ארוכה של מדינות. אחד מעקרונות היסוד של גלעד היה להציב את היחסים האסטרטגיים עם ארה״ב ומצרים בראש סדר העדיפויות.
בדיעבד אפשר לראות את העובדה שליברמן וגלעד החזיקו יחד יותר מחצי שנה בגדר נס. האמת היא שהשניים היו בעימות חריף כבר כאשר ליברמן הציע בכנסת להפציץ את סכר אסואן במצרים, ועורר שם זעם רב. העובדה שגלעד וליברמן לא ראו עין בעין נושאים הקשורים ליחסים עם רוסיה, לא תרמה לכימיה ביניהם בחודשי עבודתם המשותפת.
אגב, פרישתו של גלעד עשויה להביא לשינוי מתכונת הפעילות של האגף, שהיה מבוסס ברובו על אישיותו ופועלו של האלוף. זה קרה בניגוד לכוונתו המקורית של שר הביטחון לשעבר, שאול מופז, שהקים את האגף בשאיפה שיהווה משקל נגד לחשיבה הצבאית, מה שבאופן טבעי עורר התנגדות עזה באגף התכנון ובגופים נוספים של המטה הכללי.
גורם בכיר נוסף במשרד הביטחון שסיים החודש קריירה ביטחונית ארוכה במיוחד הוא תא״ל (במיל') שמואל צוקר, שעמד בשנים האחרונות בראש מנהל ההרכשה והייצור (מנה״ר) במשרד הביטחון. מדובר בגוף הרכש הגדול ביותר בישראל, שמבצע רכישות במיליארדי שקלים בשנה. צוקר העביר את המנהל לידי אל"מ (מיל') אבי דדון. באותה הזדמנות מונה תא"ל (במיל') משה צין לתפקיד ראש האגף הביטחוני־חברתי במשרד הביטחון.
כמה חודשים לפני סיום תפקידו התראיין צוקר ל'ישראל דיפנס', ודיבר בין היתר על העסקאות עם גרמניה לרכש צוללות ואוניות. הריאיון נערך זמן קצר לפני התפוצצות הפרשה הקשורה גם למעורבותו של פרקליט ראש הממשלה, עו״ד דוד שמרון, בעסקאות. סביר להניח שחוקרי המשטרה יפנו כעת לצוקר כמה שאלות הבהרה בנושא, אם לא עשו זאת כבר בזמן שמילא את תפקידו במשרד הביטחון
אקו"ם