יעלון ואיזנקוט תפקדו כמו פעילים של שוברים שתיקה
שר הביטחון לשעבר והרמטכ"ל חשבו שאם הם יוקיעו את אזריה הם יחזקו את תדמיתם של שאר הלוחמים כמוסריים וטהורי נשק, אבל התוצאה הייתה הפוכה לחלוטין: הם גרמו לכל העולם להכיר את החייל מרמלה ולהכריז – זהו פרצופו של צבא ההגנה לישראל
אמש (ג'), בערב הקראת גזר הדין, נתבקשתי באחת מתחנות הרדיו להעריך את תקופת המאסר שתיגזר על סמל אלאור אזריה. עניתי שגם אם הנבואה ניתנה לשוטים, מניתוח הדינמיקה במשפט אפשר להעריך בזהירות שמה שבאמת מעניין את השופטים זה יותר ההצהרה העקרונית על חשיבות שמירתו של טוהר הנשק, ופחות ה"התעללות בגופה" של אזריה ומשפחתו, ולכן העונש יהיה קל יחסית, ברף התחתון של מתחם הענישה.גם לאור הרציונל הזה חייבים לומר שמאיה הלר הפתיעה לטובה. השופטת יכלה לתת את הרף התחתון במתחם שדרשה התביעה, קרי שלוש שנים, אך בחרה במידת הרחמים והשיתה על הלוחם עונש קל יחסית של שנה וחצי מאסר. צריך לזכור שבניגוד למשפט אזרחי, חייל שהורשע במשפט צבאי יכול לבקש מוועדת השחרורים ניכוי מחצית. ולכן אם ירצה ה' ותתרצה הוועדה, את נרות חנוכה תשע"ח אזריה ידליק בביתו.
אלאור ואמו ממתינים לשמיעת גזר הדין
צילום: תומר אפלבאום
אבל מה שחשוב בגזר הדין הזה איננו העונש אלא ה'אוביטר', הערת האגב של השופטים שנדחקה לסעיף 85 במסמך הארוך: "לא יכולה להיות מחלוקת, כי הדרג הצבאי הבכיר רשאי, ולעתים אף חייב, להביע עמדה ברורה ומידית ביחס לנושאים המצויים על סדר היום", קובעת הלר, "אולם כשמדובר בנושאים הנתונים תחת חקירה פלילית, ראוי להמתין עד להתבהרות התמונה העובדתית העולה מן החקירה, וככל שקיימת נחיצות להשמעת אמירה פיקודית בשלב כה מוקדם - אזי למתן את האמירה ולסייג אותה באשר לתוצאת החקירה".
הסעיף הקטן הזה הוא כתב אישום, לא פחות, נגד הרמטכ"ל אייזנקוט, שר הבטחון (דאז) בוגי יעלון ודובר צה"ל (דאז) מוטי אלמוז. "להתבטאויות המושמעות מפי בכירי הציבור יש השלכה רחבה מאוד על עמדות הציבור ועל אימון הציבור ברשות השופטת", מדגישה הלר, "כיבוד עקרון הפרדת הרשויות מחייב אפוא להתבטא בריסון ובזהירות ביחס לעניינים התלויים ועומדים לפני בית המשפט, והפרת חובה זו עלולה לפגוע פגיעה קשה בעקרונות שעליהם מושתת המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל"
יעלון ואייזנקוט. יכלו לקבור את הפרשה הזו מבלי לגרור את החברה הישראלית לוויכוח מחנאי ומפלג.
צילום: אריאל חרמוני/משרד הביטחון
השגיאה החמורה של קברניטי הצבא היתה הלהיטות. גם הרמטכ"ל, גם שר הבטחון וגם דובר צה"ל אצו רצו לנצל את ההזדמנות כדי לצאת בהצהרות ציבוריות ולחדד נורמות מוסריות. השגיאה החמורה שלהם הייתה שהם עשו זאת לפני ביצוע התחקיר הצבאי המלא ועל גבו של החייל הקטן מרמלה. הציפיה ממפקדי הצבא הייתה להגיב בצורה הרבה יותר מאופקת: "הוראות הפתיחה באש הן כך וכך, ואנחנו נמצה את החקירה ונבדוק האם החייל עמד בהן או שלא". אבל הם לא עשו זאת והעדיפו להעלות אותו על המוקד ללא בירור וללא בדיקה רק כדי לשחרר קיטור ולהדביק את הקצב של התקשורת. בכך הם גם פגעו קשות בזכותו של אזריה להליך משפטי הוגן, והכניסו את המערכת הצבאית והאזרחית להתכתשות בביצה עכורה שפגעה קשות בצה"ל.
גרמו לכל העולם להכיר את החייל מרמלה ולהכריז – זהו פרצופו של צבא ההגנה לישראל.
צילום: צילום מסך, AFP
את התיק הזה היה אפשר בקלות לסיים בהסדר טיעון שקט. אם קברניטי צה"ל והפוליטיקאים לא היו להוטים כל כך לנצל את ההזדמנות כדי לקדם אינטרסים זרים, התביעה יכלה להסתיים בהליך מהיר ואלגנטי, אולי אפילו עם אותו העונש. אייזנקוט ויעלון יכלו לקבור את הפרשה הזו מבלי לגרור את החברה הישראלית לויכוח מחנאי ומפלג, מבלי לעורר מורא בקרב לוחמים הנדרשים להתמודד מידי יום בזירות קשות של טרור ופיגועים, מבלי לתת ללוחם שבשטח את התחושה שביום הדין הוא יעמוד לבדו ואף אחד לא יתן לו גב, ובעיקר – מבלי לזהם לדרג המסתער את האינטואיציה החשובה ביותר לכל צבא באשר הוא צבוא – החתירה לניצחון. הזדמנויות פיקודיות להטמעת ערכי טוהר הנשק לא חסרות, ניצול גבו של החייל וגבם של הלוחמים למטרה הזו היה שגיאה קשה.
יעלון ואייזנקוט חשבו שאם הם יוקיעו את אזריה הם יחזקו את תדמיתם של שאר הלוחמים כמוסריים וטהורי נשק, אבל התוצאה כצפוי הייתה הפוכה לחלוטין. בפרשת אזריה הרמטכ"ל ושר הביטחון תפקדו, אולי באופן לא מודע, כמו פעילים של שוברים שתיקה. הם גרמו לכל העולם להכיר את החייל מרמלה ולהכריז – זהו פרצופו של צבא ההגנה לישראל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם