אזריה זכה להנחה: הזכות לחיים שמורה לכל רוצח
לקיחת חיים, גם של מחבל, היא המעשה האלים והקיצוני ביותר שיכול אדם לעשות. ההחלטה של בית המשפט להסתפק במאסר כה קצר, היא התחשבות מרחיקת לכת בנסיבות המקרה
מאז שפרצה לחיינו פרשת אלאור אזריה, אין עימות או ויכוח שלא מתחיל בטענה, ״אבל הוא הרג מחבל״. נכון, אלאור אזריה ירה למוות במחבל, פלסטיני שבא לדקור ולהרוג חיילים ישראלים, על זה אין עוררין. זאת הסיבה שהוא הואשם בהריגה ולא ברצח, זאת הסיבה שהוא ומשפחתו זכו לתמיכה ציבורית, וזאת גם הסיבה שהעונש שנגזר עליו הוא עונש קל שמסתכם בשנה וחצי מאסר בפועל.תארו לכם שאלאור אזריה היה יורה סתם בפלסטיני חף מפשע, במקרה כזה, אפשר להעריך שהאישום מלכתחילה היה חמור יותר וכל היחס של המערכת היה בהתאם.
אף אחד לא שוכח לרגע את נסיבות המקרה, ובכל זאת אזריה לקח חיים של אדם אחר, על דעת עצמו, ועליו לשלם על כך מחיר. כי גם כשמדובר במחבלים, יש נורמות, כללים, וחוקים של מותר ואסור. כל עוד נשקפת לחיי החייל או הסובבים אותו סכנת חיים, עליו לפעול ללא היסוס ולנטרל את הסכנה, גם באמצעות ירי. אך מרגע משחלפה הסכנה, אין לאף חייל זכות לעשות משפט שדה ולהוציא להורג מחבל ששוכב פצוע על הריצפה.
אלאור ואמו ממתינים לשמיעת גזר הדין. הסמכות לקחת חיים איננה נתונה בידי אף אדם.
צילום: AFP
גם מרבית תומכיו של אזריה מימין מסכימים שאלאור לא פעל כשורה, ושאין לחייל סמכות לעשות דין לעצמו ולמחבל, ולירות בו ללא כל סיבה מבצעית. גם בימין מבינים שהחייל לא פעל בהתאם לנורמות המוסריות והערכיות של צה״ל. עובדה שהמתנחלים והחיילים ששהו מסביבו של אזריה בזירת האירוע לא ירו, ולא חשבו לירות, הוא היחיד בשטח, שלפתע החליט לירות את הירייה הקטלנית.
הרג של מחבל מנוטרל וחסר אונים הוא אינו מעשה גבורה, זהו מעשה פחדני ומביש שאין לו מקום בצבא ההגנה לישראל. אלאור אזריה לא ביצע עבירה קלה, לקיחת חיים, גם של מחבל, היא המעשה האלים והקיצוני ביותר שיכול אדם לעשות. עבירת ההריגה היא עבירה חמורה שדינה עד 20 שנות מאסר, ההחלטה של בית המשפט להסתפק במאסר כה קצר שיכול להסתכם בנטו שנה, היא התחשבות מרחיקת לכת בנסיבות המקרה, ומפחיתה מאוד את חומרת עבירת ההריגה, עד כדי הפיכתה לשולית.
מפגינים העד אזריה. העונש שהושת על אזריה לא תואם את חומרת פסק הדין.
צילום: גדעון מרקוביץ
בית המשפט נתן לאזריה הנחה עצומה, והעונש שהושת עליו לא תואם את חומרת פסק הדין, זאת למרות שאזריה לא הביע חרטה, ולמרות שמקורביו ובני משפחתו התגאו במעשהו והקפידו להציג את אלאור כגיבור. השאיפה של פוליטיקאים, להמשיך לרכוב על הנושא ולדרוש חנינה, אפילו על עונש כה קל, שמה עוד יותר ללעג את פסק הדין, הופכת את היוצרות, ומציגה את אלאור כקורבן ולא כנאשם שהורשע בהריגה.
איזה הוא הגיבור הכובש את יצרו, אנחנו לא עם תאב נקם וצמא דם, אנחנו לא הורגים מחבלים חיים ולא מוצאים להורג שבויי מלחמה. אנחנו שואפים לקיים כאן חברה מתוקנת שבה לאף אדם אין את הזכות להחליט בעצמו על לקיחת חייו של אדם אחר, גם לא של מחבל מנוטרל.
מחבל הוא גם בן אדם, ויש לו זכויות אדם, והזכות לחיים היא הבסיסית ביותר, זה תקף גם ליגאל עמיר, גם לרוצחי ילד מוחמד אבו חדיר, גם ליונה אברושמי שרצח את פעיל שלום עכשיו אמיל גרינצוויג ובשנים האחרונות שוחרר מהכלא ויצא לחופשי.
הזכות לחיים שמורה לכל רוצח או פושע שנמק כעת בכלא הישראלי, יהודי או ערבי. הסמכות לקחת חיים איננה נתונה בידי אף אדם, לא בידי מחבל שרוצה לרצוח יהודים, ולא בידי חייל שנתקל במחבל מנוטרל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם