עברת את גיל 40? מזל טוב! אתה שקוף
החיים שלנו אמורים להיות משובצים באוכלוסיה הבוגרת בכל מקום אליו נפנה, חלק מהנוף היומיומי. רק ככה נראה בהם אזרחים בעלי זכויות וכבוד עצמי ולא אנשים ששנותיהם הטובות מאחוריהם. לא נזדעזע בדיעבד מתחקירים מחרידים - פשוט לא נאפשר לזה לקרות
תחקיר בית האבות האפל בחיפה חשף מציאות מחרידה שאמורה להדיר שינה מעיני ישראלים רבים. זה מה שעושים להורים שלנו כשאנחנו לא משגיחים? ככה נראית אחרית ימיהם של הסבים והסבתות שלנו שהיו מקור נחמה ופינוק רוב שנותינו?אין ספק שהזעזוע מוצדק. לו אכיפת הכוח הייתה בידיי, הייתי משתמשת בידיים פיסית כדי להבהיר לאותם "מטפלים" מה אני חושבת עליהם. אז עונש חמור יהיה, ואולי סגירת המוסד, אבל לולא התחקיר הטלוויזיוני האם היינו לוקחים רגע לחשוב על היחס שלנו לאוכלוסיה הבוגרת?
השנים חולפות על כולנו, שערה לבנה, קמט בזווית העין, משקל שכבר לא מתאדה בקלות. אנחנו מלווים אותם באנחה, אבל מדחיקים את העובדה הברורה: כולנו בדרך לזקנה.
בית האבות שבו התעללו בקשישים על פי החשד.
צילום: מישל דוט קום
הבעיה היא שלזקנה בישראל יש שני ייצוגים ברורים: הסבתא המבשלת שמספקת מתכונים למתחרים במאסטר שף על מצע חסה וסיפור מרגש או "הזקנה במסדרון". זו שמוטלת כאבן שאין לה הופכין.
החיים של הדור השלישי כחיים אקטיביים שנשענים על ניסיון חיים, ידע, השכלה, נעלמים מן העין התקשורתית. מוכחשים. ולמרות שהיום האנשים שמתגנבים בשקט אל שכבת הגיל הזו, נולדו בארץ, שרתו בצבא, מדברים עברית ללא מבטא ועוזרים עם הנכדים – הם לא זויםה לשום כבוד ותשומת לב.
זה ממשיך בגני שעשועים. בשכונות חדשות של זוגות צעירים, ביישובים קהילתיים, בהתנחלות הרעננה, שבה אין שכבת גיל שלישי. ילדים רכים בשנים לא פוגשים זקנים ליד הנדנדה פשוט כי הם לא גרים שם. רובם נשארו בערים הגדולות, ברחובות הוותיקים. בדירות שיכון מצהיבות.
סטטיק ובן אל תבורי. טובים ככל שיהיו, זה לא מוזר שהם כבר ''שופטים''?
צילום: משה נחומוביץ
כשמתעורר דיון על זקנה הוא נוגע תמיד במחלקות הפנימיות העמוסות לעייפה בבתי החולים, בדיור המוגן האיכותי שמתאים רק למי שידו משגת ואין רבים כאלה, ואולם שכבת הגיל השלישי מאוכלסת באזרחים פעילים, רבים מהם מהווים עדיין מקור עזרה לילדים הנשואים, אפילו כלכלית, הם משלמים ושילמו מיסים כל חייהם, חלקם מתנדבים בבתי חולים ובתי משפט, והמדינה מצידה, רואה בהם שקופים לחלוטין. כמה דוגמאות פשוטות שלא עלו בדעתכם:
כמה מופעי יום העצמאות בבמה המרכזית בעיר לוקחים בחשבון בני 70 אקטיבים ובריאים שרוצים ליהנות ממופע? האם מהדורות החדשות שאותן מנחות מגישות עם דיקציה בעייתית ומהירה, מגיעות לאזני הקשיש ומספקות גם מידע שנוגע אליו ולא משפיל אותו? כמה חנויות בגדים לבני הגיל השלישי אפשר למצוא בקניון אופנתי? מה יעשו קשישים ערב ערב מול הטלוויזיה הביתית שמגישה מסיבת כיתה, לילדי 12-16 ובכיכובם, אשר שואבת את התוקף שלה מפעילות מוגברת בניידים של בני הנוער?
אורי אורבך. הפך את הזקנה לשיר.
צילום: מרים צחי
תוכניות השירה, האח הגדול, מדורת השבט בשעות הפריים טיים מתעלמת ביודעין מכל צופה שעבר את גיל 40 ולכן אין פלא שסטטיק ובן אל, טובים בז'אנר שלהם ככל שיהיו, הם כבר "שופטים". כמה מרחק עבר השופט מאז שהיה "זקן השבט" ועד שהפך לראפר ישראלי צעיר.
בשבוע הזה חל יום פטירתו של אורי אורבך ז"ל, שהיה היחיד שהבין, כשר הגמלאים, שהזירה הזו אסור שתהיה מורכבת מבתי תמחוי וייעול התור לקופת חולים. הוא ראה בקשישים אנשים, בני אדם, שהתרומה שלהם, ההשכלה והקורבנות שהקריבו לכל אורך השנים במדינה מתפתחת, מזכים אותם היום, בעידן השפע, בתגמול מטעם אותה מדינה.
הוא הפך את הזקנה לשיר: יצר פסטיבלים, הוציא אותם לבתי הקולנוע, הכניס אותם לבתי הספר, ודאג שהסבים והסבתות של כולנו יקבלו בזכות ולא בחסד איכות חיים ישראלית ולא רק הארכת חיים מלאכותית.
החיים שלנו אמורים להיות משובצים באוכלוסיה הבוגרת בכל מקום אליו נפנה, חלק מהנוף הבריא, הפעיל, היומיומי, רק ככה נראה בהם אזרחים בעלי זכויות וכבוד עצמי ולא אנשים ששנותיהם הטובות מאחוריהם. לא נזדעזע בדיעבד - פשוט לא נאפשר לזה לקרות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם