הרשויות החזקות מנציחות את הפערים בחינוך
התנגדות הרשויות החזקות מונעת את שינוי התקצוב הממשלתי לבתי הספר, באופן שיעניק לילדים מיישובים "חלשים" הזדמנות שווה. המנכ"ל החדש של משרד החינוך תמך בעבר ברעיון
סוגיית הדרישה לתקצוב דיפרנציאלי (מדורג) הגיעה השבוע שוב לדיון בכנסת, במסגרת הוועדה לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי. למי שזקוק לתזכורת, הנה תקציר הפרקים הקודמים: הרשויות החלשות בישראל, ובהן גם ערים גדולות כמו ירושלים, נאבקות לשינוי שיטת התקצוב בתחומי החינוך והרווחה. בנוגע לחינוך, טענתם היא שעל המדינה לדאוג לכך שכל ילד בישראל יקבל הזדמנות שווה ככל האפשר לרכוש השכלה. התרגום המעשי של הזדמנות שווה הוא שהמדינה לא תתקצב תלמיד ברשות מבוססת כפי שהיא מתקצבת תלמיד ברשות ענייה, אלא תביא בחשבון את מצבה הכלכלי של הרשות ותתקצב רשויות חלשות בשיעור גבוה יותר מרשויות חזקות.
מרכז השלטון המקומי מביע התנגדות עקבית למהלך, ומסרב להעביר תקציבים מרשויות עשירות לרשויות עניות. אנשי מרכז השלטון המקומי אינם מתנגדים לחיזוק הרשויות העניות, אלא טוענים שהחיזוק התקציבי צריך להגיע כתוספת מהמדינה ולא על חשבון הרשויות החזקות. בדיון שהתקיים בנושא ביום שני טען יו"ר מרכז השלטון המקומי, חיים ביבס, שתקציבים לצמצום פערים בחינוך צריכים להגיע ישירות מהמדינה למשפחות החלשות ולא לעבור דרך הרשויות.
יו"ר הוועדה, ח"כ מיקי זוהר, טען שביבס מנוע מלתמוך בתקצוב דיפרנציאלי מכיוון שהוא שבוי בידי פורום 15 הרשויות החזקות של השלטון המקומי, המתנגדות למהלך שיפגע בתקציביהן. "לעיריית תל־אביב יש עודפים של מאות מיליוני שקלים", אמר זוהר. "אם המדינה תגרע ממנה רק 300 מיליון שקל בשנה, היא תוכל להציל בסכום הזה מאה רשויות חלשות שיקבלו עוד שלושה מיליון שקלים בשנה לקידום החינוך. זה כסף קטן לעיריית תל־אביב, והרבה כסף לרשויות החלשות. האבסורד הוא", הוסיף זוהר, "שהעודפים של עיריית תל־אביב מגיעים בעיקר מהארנונה שהמדינה משלמת לעיר על משרדי ממשלה ובסיסי צה"ל".
חלק מהרשויות העניות במשאבים מצליחות לחפות על המחסור בתקציבים לחינוך באמצעות גיוס נרחב של תרומות מהמגזר השלישי ומפילנתרופיה עסקית. הבעיה היא שקשה לבסס מערכות חינוך יישוביות על רצונם הטוב של עמותות ושל פילנתרופים.
אסתר עקיבא, מנהלת פרויקטים במועצת הנגב, אמרה בדיון השבוע שאנשי המועצה מכנים את תופעת מעורבות המגזר השלישי במערכת החינוך כ'פרויקטיטיס'. "זה שם הולם למחלה של פרויקטים קצרי טווח שמופעלים על ידי עמותות", הסבירה עקיבא. "הרשויות לא יודעות כמה זמן הפרויקטים הללו יופעלו ועד כמה ניתן לבנות עליהם. בנוסף, רוב הפרויקטים הללו אינם יעילים מכיוון שהם לא מכווני מדידה והערכה ולא מחויבים לתפוקה ולשינוי בר־קיימא כמו התוכניות של משרד החינוך. הפילנתרופים באים לבתי הספר ורואים ילדים מחייכים, אבל הפרויקטים באים והולכים ללא בקרה ופיקוח, ולא מצליחים לייצר שינוי משמעותי".
עם השנים הולכת ומתעצמת נוכחותו של המגזר השלישי במערכת החינוך. בשני העשורים האחרונים חל גידול משמעותי במספר העמותות שעוסקות בתחום החינוך. רבות מהעמותות הללו מציבות כיעד את צמצום הפערים בחינוך, אבל במבחן התוצאה הפערים רק הולכים וגדלים. מחקר שנערך בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת בר־אילן מצביע על כך שהפערים בחינוך בין הקבוצות החברתיות השונות בישראל התרחבו בשנים האחרונות ב־15 אחוז.
המחקר, שנערך על ידי זהורית דדון־גולן בהנחיית ד"ר איריס בן־דוד הדר וד"ר יוסף קליין, התמקד בשתי שאלות: מהם משתני הרקע הבולטים המסבירים את אי־השוויון בחינוך, ומהי המגמה לאורך זמן. בנוגע לגורמים המשפיעים על אי־השוויון, הממצאים הצביעו לא רק על סיכויי הצלחה גבוהים יותר לזכאות לבגרות בקרב תלמידים שלהוריהם השכלה גבוהה, אלא גם על כך שסיכויי ההצלחה של תלמיד המתגורר ביישוב ברמה חברתית־כלכלית גבוהה עולים על סיכוייו של תלמיד המתגורר ביישוב ברמה חברתית־כלכלית נמוכה.
משתנה נוסף שמשפיע על אי־השוויון בחינוך הוא ההשתייכות למגזר היהודי או הערבי. בשאלת המגמה לאורך זמן, הממצאים הוכיחו כי לא רק שאין מגמה של צמצום אי־השוויון לאורך השנים הנחקרות, אלא שיש מגמה בולטת של העמקתו. אם בשנת 1996 סיכויי ההצלחה של תלמיד המתגורר ביישוב מאשכול חברתי־כלכלי גבוה היו גבוהים פי 2.9 בהשוואה לסיכויי ההצלחה של תלמיד המתגורר ביישוב מאשכול חברתי־כלכלי נמוך, בשנת 2008 הפער עמד על 4.8. במילים אחרות: סיכויי ההצלחה של תלמיד המתגורר ביישוב חזק היו גבוהים בשנת 2008 פי חמישה מסיכוייו של תלמיד המתגורר ביישוב חלש.
משרד החינוך אמנם החל בשנים האחרונות לבצע חלוקה דיפרנציאלית בחלק מתקציביו לרשויות, בעיקר במערכת החינוך היסודי, אבל לעת עתה מדובר במגמה מינורית. אם רוצים לצמצם פערים, צריך להעמיק את המגמה הזאת ולהרחיב אותה גם בתקצוב גילי התיכון וגני הילדים וגם בתקצוב החינוך הבלתי־פורמלי.
השבוע הודיע שר החינוך בנט על מינויו של שמואל אבואב למנכ"ל משרדו, במקום מיכל כהן שביקשה לסיים את תפקידה. אבואב, שכבר כיהן בעבר כמנכ"ל משרד החינוך, כיהן גם במשך 15 שנים כראש מועצת קריית־טבעון וכעשר שנים כיו"ר ועדת החינוך של מרכז השלטון המקומי. הוא מודע היטב לאתגרי מערכות החינוך בפריפריה, ולא במפתיע הוא תומך נלהב של התקצוב הדיפרנציאלי בחינוך.
בריאיון לתוכנית 'עושים סדר' לפני ארבע שנים אמר אבוהב: "רק במָקום שבו תהיה העדפה מתקנת, שחלשים יקבלו יותר מאשר האוכלוסיות החזקות, רק אז אפשר יהיה לצמצם פערים", והוסיף ואמר: "גם כאשר האוכלוסייה החזקה תבקר את המדיניות הזאת ותצא נגדה כי היא חלקית, כי היא סקטוריאלית, כי היא למתי־מעט, זה הכיוון שבו צריך ללכת, באומץ, במנהיגות ובצדק חברתי".
אקו"ם