התקיפה בסוריה: פחות דיבורים, יותר מעשים
מדיניות ה"קווים האדומים" של ישראל הייתה די מוצנעת עד כה, אך בימים האחרונים הפכה למוחצנת. נכון יהיה להמשיך לפעול מתחת לרדאר ולהימנע מהצהרות, שהרי למשחק הזה יש שני צדדים. כאשר הקו האדום מוצהר עשוי הצד השני לאתגר אותנו
אירועי התקיפה האחרונה בסוריה, בצד אירועי הבוקר (ד') על גבול רצועת עזה הם ביטוי לאחת התקופות המשמעותיות ביותר בהקשר מדיניות החוץ והביטחון של מדינת-ישראל, אותה מדיניות שרבים מבקרים בבוטות, מבלי לשים לב לכך, שמדינת-ישראל מנהלת מערכה כוללת, יום-יום שעה שעה, באופן מדוד ומושכל, המאפשר את התעצמותנו כאן בג'ונגל המזרח-תיכוני.המדיניות לפיה למדינת ישראל יש "קווים אדומים", עד כה הייתה די מוצנעת, אך בימים האחרונים הפכה למוחצנת, שעה שראש הממשלה ושר הביטחון הסבירו בגלוי את מהות התקיפה האחרונה בסוריה, אותה תקיפה שבעקבותיה נורה טיל חץ ליירוט טיל סורי מעל בקעת הירדן. לא עברו ימים ספורים, ואנו מתבשרים על ירי ממוקד של כוחות צה"ל בעזה לעבר מניחי מטעני חבלה בצד השני.
תקיפה בסוריה. מסמנים לצד השני מה בעינינו בלתי נסבל.
צילום: AFP
מהי מהותה של מדיניות זו? מעבר לדקלרטיביות של קו-אדום, המסמן לצד השני מה בעינינו בלתי נסבל, מדובר בתובנה חשובה ומהותית: בעת הזו, שעה שמשתררת חוסר יציבות מתמשכת במזרח התיכון, ניתנה לנו הזדמנות פז לעצב את כללי המשחק לשם שמירה על גבולותנו בטווח הקצר, וחשוב מכך, לעצב את המערכת הכוללת לטווח הארוך. הקשרים אלו הינם מהותיים ביותר, שעה שסוריה כבר אינה אותה מסגרת מדינתית שהכרנו, ובגבולנו הדרומי בסיני דאעש מנסה לחזק אחיזה.
ראשית, הצפון: לפני מספר ימים התבטא מפקד בכיר בחיל הים, ששטח בפנינו את עומק ההערכות הרוסית באגן הים התיכון. נוסף לכך ממד ההערכות האיראנית בסוריה, שאיתה אנו מתמודדים מזה תקופה. כללי המשחק הולכים ומתעצבים, ומדיניות ישראל מייצרת פלטפורמת התמודדות בהמצאות קשר אסטרטגי מהותי עם ממשל פוטין, תוך הפעלת כוח צבאי באופן מדוד כנגד האיראנים. באופן זה ישנה לגיטימציה מתמשכת להפעלת כוח, הן אל מול העברת אמצעי לחימה לחזבאללה, והן בהקשר פגיעה בתשתיות איראניות בגבול סוריה.
הרכב שהותקף בסוריה. הצד השני יודע להכיל פגיעה ברכיב צבאי כזה או אחר, אולם פגיעה בכבוד היא כבר סיפור אחר.
צילום: מתוך הטוויטר
שנית, הדרום: מאז מבצע צוק איתן ניכר שינוי מהותי, שעה שהמצרים הצרו את צעדי חמאס וניתן להניח כי מערך ההברחות בגבול עזה-מצרים נפגע באופן מהותי, שהקטין את גמישות הפעולה של חמאס, ומהווה "מנוף" נוסף וחשוב המרתיע אותו. זאת, ולצידה הלחימה של המצרים מול דאעש בסיני, כאשר מפעם לפעם מקורות זרים מבשרים לנו על "השתתפות" ישראלית, מצביעים על מערכת דרומית מאוזנת הנשענת על הבנה בילטראלית בין ישראל ומצרים.
הדוגמאות להלן מצביעות על כך שישראל השכילה לייצר איזונים חשובים מאוד מצפון ומדרום, המאפשרים למנוע בעיות בטווח המיידי ומשפיעים בטווח הארוך. המדיניות הזו היא שמאפשרת לישראל להתברג כמעצמה שמינית בעולם, הזוכה למדדים מרשימים בכל קנה מידה אסטרטגי וכלכלי, כל זאת כאשר מסביב "יהום הסער".
אולם עד כה המדיניות הזו הייתה שקטה ולא מוחצנת, ובשבוע האחרון יצאה לאור במלואה. המשמעות של כך עשויה להיות לרועץ. כאשר הקו האדום מוצהר עשוי הצד השני לאתגר אותנו, ולגרום לנו לעיתים לא לעמוד מאחורי ה"קווים" האלו. לא תמיד נכון לתקוף כל מטרה, שכן השיקולים הם מגוונים ולא מגיעים מן הצד הצבאי גרידא. בדרך זו הצד השני ינסה לגרום למבוכה, כאשר בחישוב עלות-תועלת ישראל תידרש גם להבליג. והבלגה ב"שכונה" שלנו נתפסת כחולשה.
עד כה מדיניות הפעלת הכוח תוך התבססות על הקשרים דיפלומטיים הייתה לא פחות ממצוינת, עתה משהיא הפכה לגלויה נכנס ממד חדש, והוא הצורך להבליג כאן ושם, ולדעת להסביר זאת. ראוי שנלמד מכך שיש דברים שנכון לא לדבר עליהם, הרי למשחק הזה יש כמה צדדים. נכון יהיה להמשיך לפעול בצניעות מתחת לרדאר ולהימנע מהצהרות, שהרי מן המפורסמות הוא שהצד השני יודע להכיל פגיעה ברכיב צבאי כזה או אחר, אולם פגיעה בכבוד היא כבר סיפור אחר...
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם