יום השואה הוא כן 'היום' שלי
מזרחים ואשכנזים, יהודים וערבים, נכים וקשישים, המסר של השואה הוא אוניברסלי וכל ניסיון למזער אותו לרעיון אחד ויחיד לפיו רק כוח יציל את היהודים מהשמדה - מפספס בגדול
"יום השואה הוא לא החג שלי". מכירים את הבדיחה 'המזרחית' הזו? אז זהו, שהיא ממש לא מצחיקה. לומר שהשואה היא לא חג, אלא שפל מזעזע ומטורף של רצח עם, זה המובן מאליו. אבל, גם מצידה השני של המשוואה, המשפט הזה לא מחזיק מים. כי יום השואה הוא בהחלט היום שלי. כמזרחי, כיהודי, כבן אדם.זוכרים את הסצינה האלמותית מ'זגורי אימפריה'? בבר מסרב לעמוד בצפירת יום השואה. הוא דורש, בתמורה, 'יום המעברות', ומלין על כך שהאשכנזים הוציאו את כל העצבים שלהם מהשואה על המזרחים. בבר מבטא ביקורת חשובה על דחיקת מקום יהודי ארצות ערב וסיפור הקליטה הקשה שלהם, אבל תורם לתפיסה שהשואה היא של אשכנזים בלבד.
ניצול שואה. צח העם היהודי בשואה היה רצח עם פוטנציאלי של כל יהודי באשר הוא.
צילום: Getty Images/ Ian Waldie
כדי להיכנס לאתוס הציוני אין צורך להידחק לקרונות הטרנספורטים הארורים, אבל חשוב לזכור גם את מחנות העבודה והמעבר ליהודי צפון אפריקה. גם המשפחה שלי סבלה בלוב, לצד אלפי יהודים אחרים, מחוקי גזע, עבודה בכפייה והשמדה. אני מכיר בנים ונכדים לניצולי לוב שזכו ללגלוג מצד מורים, כאשר סיפרו שלאבא או לסבתא, יש מספר מקועקע על ידו.
כך או אחרת, לא זו הסיבה שהשואה היא גם "שלנו". רצח העם היהודי בשואה היה רצח עם פוטנציאלי של כל יהודי באשר הוא. במובן זה, בכל דור ודור חייב יהודי לראות את עצמו כאילו הוא הושמד בתופת הנאצית וכאילו הוא אוד מוצל מאש, שורד ומעביר גחלת. חייב כל יהודי? למעשה, חייב אדם. לטובת האנושיות הפרטית והחברתית שלו. המסר של השואה הוא אוניברסלי. וגם רצח העם לא ייחודי לשואה וליהודים. ארמנים, רואנדים, דארפורים, וכיום גם סורים, נרצחו באופן שיטתי על ידי אויבים מבית ומחוץ.
הגבורה של רבים מהם, בהתעקשות על הישרדות, כמו גם בהתנגדות כוחנית מול משמידיהם, יכולה להדהד בנו, ממש כמו סיפורי הגבורה היהודיים מול המשמידים הנאצים.
הנסיון למזער את השואה למסר אחד ויחיד, שבו כל מי שאיננו יהודי חפץ בהשמדתנו, ורק כוח ועוד כוח יצילו את היהודים מהשמדה, מפספס בגדול. החיבור המיידי כמעט בין פסח ויום השואה מחדד את העניין. הלקח העמוק של פסח שמהדהד במקרא כולו, נוגע למדיניות הנגזרת מעובדת היותנו עבדים במצרים. יכולנו לחשוב שהנגזרות נוגעות לבניית כוחם הצבאי של העברים או התעמרות במצרים עד עולם. למען האמת, הנגזרות התנ"כיות אחרות לחלוטין.
הנימוק "כי גרים הייתם בארץ מצרים" משמש להצדקת חיובים של אהבה ותמיכה בגר, ביתום באלמנה. הוא משמש להצדקת גישה ליברלית לעבדים, גישה מהפכנית באותם ימים של הגבלת עבדות, יום מנוחה לעבדים ושפחות ועוד. ללקח כזה יש מוטבים רבים. בעיקר בישראל של היום. מזרחים ואשכנזים. יהודים וערבים. נכים וקשישים. לטובת כל אלה, יום השואה הוא בהחלט היום שלי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם