הפשיטה על 'ידיעות ספרים': כללי המשחק רוסקו
רק חיפוש משטרתי בהוצאת ספרים מכובדת היה חסר לנו עכשיו, בין פרשת הקוד האתי באקדמיה לסערת מופע העירום בפסטיבל ישראל
בתי כלא הם מקום נוח מאוד לכתוב בו ספרים. יש לי ידע אישי בנושא: אני עצמי כתבתי פעם ספר בכלא ("אחים יקרים"). היה לי פנאי בשפע, היה אפילו מחשב, הילדים לא הפריעו, והאישה מעולם לא ביקשה שאזרוק את הזבל. נכון, זה היה מזמן (יותר מ־30 שנה), נסיבות המאסר היו שונות לחלוטין – ובכל זאת יש קווי דמיון. כלא הוא כלא, ספר הוא ספר וצנזורה היא צנזורה.
זמן קצר אחרי שהשתחררתי, ובאמתחתי כתב יד בן 130 אלף מילים, קיבלתי מהצנזורה איגרת מנומסת שבה צוינה חובתי להגיש לעיונה את המסמך הספרותי־דוקומנטרי שכתבתי בכלא, מפני שיש לו נגיעה לעניינים הקשורים בביטחון המדינה. המסמך אכן הוגש לצנזורה, והוחזר אליי כעבור שבועות לא מעטים כשהוא רווי מחיקות. חלקן נותרו על כנן גם אחרי מיקוח ממושך מול הצנזורים, אבל בכך הסתיימה הפרשה. איש לא פשט על משרדי ההוצאה לאור או על ביתי, בטענה שמוחזקים שם סודות מדינה שלא כחוק. עד עצם היום הזה אני מנהל קשרי עבודה הדוקים עם הצנזורה, והפעם בתוקף עבודתי כעורך עיתון. לעיתים היא מקצצת לנו ללא רחם ידיעות וכתבות, ומתגלעים ויכוחים בינינו לבינה, אבל אף פעם הצנזורים לא מייחסים לנו עבירה על החוק בעצם העלאתם על הכתב של סודות מדינה. אלה הם כללי המשחק: תפקידנו לכתוב, תפקידם למחוק.
בשנה הבאה אולמרט יחתום על הרבה ספרים.
צילום: דני מרון
במקרה של אולמרט כללי המשחק רוסקו. אמנם ברור שספרו של ראש ממשלה לשעבר עלול להכיל פי כמה וכמה סודות מדינה מהסודות שהכיל כתב היד הצנוע של אזרח פשוט כמוני, וייתכן שאולמרט תכנן לחשוף אחדים מהם בטרם עת, אבל הוא כבר היה בהליך עבודה מסודר מול הצנזורה. לאחרונה אף נפגש לשיחת עבודה עם הצנזורית הראשית, תת־אלוף אריאלה בן אברהם. שום מילה מכתב היד לא הייתה זולגת לבית הדפוס ללא הרשאתה. לפיכך קשה לאבחן היגיון בפשיטת המשטרה על הוצאת 'ידיעות ספרים', בהחרמה של כתבי יד שאינם קשורים כלל לאולמרט ובעיכובו לחקירה של המוציא לאור דב איכנולד. חמישה(!) שוטרי יחב"ל הביאו אותו למתקני להב. הוא מרדכי ואנונו? קים פילבי?
בתי כלא הם מקום נוח מאוד לכתוב בו ספרים. יש לי ידע אישי בנושא: אני עצמי כתבתי פעם ספר בכלא ("אחים יקרים"). היה לי פנאי בשפע, היה אפילו מחשב, הילדים לא הפריעו, והאישה מעולם לא ביקשה שאזרוק את הזבל. נכון, זה היה מזמן (יותר מ־30 שנה), נסיבות המאסר היו שונות לחלוטין – ובכל זאת יש קווי דמיון. כלא הוא כלא, ספר הוא ספר וצנזורה היא צנזורה.
זמן קצר אחרי שהשתחררתי, ובאמתחתי כתב יד בן 130 אלף מילים, קיבלתי מהצנזורה איגרת מנומסת שבה צוינה חובתי להגיש לעיונה את המסמך הספרותי־דוקומנטרי שכתבתי בכלא, מפני שיש לו נגיעה לעניינים הקשורים בביטחון המדינה. המסמך אכן הוגש לצנזורה, והוחזר אליי כעבור שבועות לא מעטים כשהוא רווי מחיקות. חלקן נותרו על כנן גם אחרי מיקוח ממושך מול הצנזורים, אבל בכך הסתיימה הפרשה. איש לא פשט על משרדי ההוצאה לאור או על ביתי, בטענה שמוחזקים שם סודות מדינה שלא כחוק. עד עצם היום הזה אני מנהל קשרי עבודה הדוקים עם הצנזורה, והפעם בתוקף עבודתי כעורך עיתון. לעיתים היא מקצצת לנו ללא רחם ידיעות וכתבות, ומתגלעים ויכוחים בינינו לבינה, אבל אף פעם הצנזורים לא מייחסים לנו עבירה על החוק בעצם העלאתם על הכתב של סודות מדינה. אלה הם כללי המשחק: תפקידנו לכתוב, תפקידם למחוק.
במקרה של אולמרט כללי המשחק רוסקו. אמנם ברור שספרו של ראש ממשלה לשעבר עלול להכיל פי כמה וכמה סודות מדינה מהסודות שהכיל כתב היד הצנוע של אזרח פשוט כמוני, וייתכן שאולמרט תכנן לחשוף אחדים מהם בטרם עת, אבל הוא כבר היה בהליך עבודה מסודר מול הצנזורה. לאחרונה אף נפגש לשיחת עבודה עם הצנזורית הראשית, תת־אלוף אריאלה בן אברהם. שום מילה מכתב היד לא הייתה זולגת לבית הדפוס ללא הרשאתה. לפיכך קשה לאבחן היגיון בפשיטת המשטרה על הוצאת 'ידיעות ספרים', בהחרמה של כתבי יד שאינם קשורים כלל לאולמרט ובעיכובו לחקירה של המוציא לאור דב איכנולד. חמישה(!) שוטרי יחב"ל הביאו אותו למתקני להב. הוא מרדכי ואנונו? קים פילבי?
לו האמנתי בתיאוריות קונספירציה הייתי טוען כאן שסוס טרויאני בפרקליטות המדינה זמם לשפוך עוד שמן למדורת העלילות של "סוף הדמוקרטיה". הוא רצה לשרת את טענות האופוזיציה על סתימת פיות, והורה למשטרה לפשוט על הוצאת ספרים גדולה. אולי העריך, בצדק, שהשמאלנים לא יזכרו שגם ספרי ימין טופלו בעבר בקשיחות על ידי שלטון החוק (מחבר 'תורת המלך' הובל באזיקים לבית משפט ובסוף לא הועמד כלל לדין), אלא יתחלחלו ממה שמעוללים עכשיו ל'ידיעות ספרים'. לכן הוא ביים תסריט מוטרף שמשחק לידי עורכי ההשוואות המופרכות בין ישראל 2017 לטורקיה של ארדואן. רק חיפוש משטרתי בהוצאת ספרים מכובדת היה חסר לנו עכשיו, בין פרשת הקוד האתי באקדמיה לסערת מופע העירום בפסטיבל ישראל.
בפרקליטות הסבירו השבוע כי התעורר חשד שגורמים בלתי מורשים שונים קיבלו מאולמרט "פרק מהספר העוסק באירוע ביטחוני שהצנזורה אסרה פרסומים אודותיו". גם בהנחה שההסבר הזה מדויק, לא ברור מדוע אי אפשר היה לפתור את הבעיה בשיחה טלפונית עם איכנולד. הוא היה מוחק מיד מהמחשבים את הפרק הבעייתי, ומשמיט אותו מהמהדורה המודפסת של הספר. אבל הפרקליטות פעלה באופן נמהר ושלחה את המשטרה לפשוט על ההוצאה לאור, וזו התנהלה שם כמו פיל בחנות חרסינה או משטרת טורקיה במסדרונות של הוצאת ספרים אופוזיציונית. זה היה סיום עגום משהו לשבוע הספר העברי. בשנה הבאה אולמרט יחתום שם על ספרים, הרבה ספרים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם