צדיקים חרדים, מלאכתם נעשית על ידי חרד"לים
הקפאת מתווה הכותל היא תקיעת אצבע בעין ליהודי התפוצות. מי שמותיר את עיצוב המדיניות לחרדים, לא ראוי שיישא לשווא את דגל הממלכתיות
מתווה הכותל, עם כל ייחודיותו, הוא אב־טיפוס, סמל כמעט למאבק על זהותה היהודית של המדינה:
א. החרדים מכתיבים את העיתוי, ומדובר בעיתוי אידיוטי במיוחד כשמאות מנהיגים מהעולם היהודי שוהים בארץ. ב. הליכוד, ולמעשה כל רכיבי הקואליציה, נכנעים לגחמות החרדים על רקע האקסיומה שהם נחוצים לכל קואליציה. ג. הציונות הדתית, אותה קבוצה חברתית שהובילה במשך שנים את המאבקים על עיצוב זהותה היהודית של המדינה, מתחלקת ולמעשה מתמסמסת לארבעה זרמים עיקריים: נגררים (אחר עמדות החרדים), שותקים (לנוכח מדיניות חרדית), מגמגמים ועוקפים (את החרדים בעמדות קיצוניות יותר).
דיון חירום בנושא הקפאת מתווה הכותל. הליכוד, ולמעשה כל רכיבי הקואליציה, נכנעים לגחמות החרדים.
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
תקציר ההתפתחויות מבהיר את הדברים: בקדנציה הקודמת, בנט הציע את הקמת "עזרת ישראל", שטח מוגבה ברחבה הדרומית שלא במרחק נגיעה מהכותל, בשליטה של רב הכותל. זה היה מהלך חשוב של בנט אבל בג"ץ לחץ לפתרון קבע. לאחר מכן, המתווה המקורי עוצב בהובלת מזכיר הממשלה דאז אביחי מנדלבליט ויו"ר הסוכנות נתן שרנסקי. הוא הושג בתיאום עם החרדים ורב הכותל, ונקבע כהחלטת ממשלה בסוף ינואר 2016. החרדים הצביעו נגד, שהרי במישור ההצהרתי וכלפי חוץ אינם יכולים להצביע בעד, ואליהם הצטרפו כמתנגדים זאב אלקין ואורי אריאל.
החי דוש הגדול במתווה החדש, מעבר להיותו פתרון קבע, הוא השליטה של הזרמים הלא אורתודוקסיים בניהול הרחבה באמצעות מועצה ציבורית בראשות יו"ר הסוכנות. מדובר ברחבה שלא שימשה לתפילה ולא היתה חלק מהמרחב המוכר ככותל המערבי. מה שהפריע למתנגדים אינה הפשרה, אלא עצם ההכרה ברפורמים.
נשות הכותל. מה שהפריע למתנגדים אינה הפשרה, אלא עצם ההכרה ברפורמים.
צילום: מירי צחי
אחרי אישור המתווה, הרבנים הראשיים יצאו בביקורת חריפה, ונציגי תקומה בבית היהודי, אורי אריאל ובצלאל סמוטריץ', אף העלו את אפשרות הפרישה מהממשלה. ארגונים חרדים־לאומיים יצאו בקמפיין נגד המתווה ואף עתרו נגדו לבג"ץ. צדיקים חרדים, מלאכתם נעשית על ידי חרדים־לאומיים. הזרמים האחרים עתרו נגד העובדה שהמתווה לא מיושם, וקבוצה של נשים אורתודוקסיות מנשות הכותל עתרה נגד הפגיעה הצפויה בהן במתווה החדש מכיוון שלא יוכלו להתפלל כמנהגן עם מחיצה.
מה קרה פתאום? המדינה, שבסוגיות אלו מתמהמהת באופן כרוני, היתה צריכה להשיב לבג"ץ. החרדים העריכו שיש סיכוי שבג"ץ יכריח את הממשלה ליישם את ההחלטה, ולכן דחפו את נתניהו לשינוי ההחלטה. נתניהו הציע להקפיא את המתווה ולא לבטלו. בשלבי הדיונים בסוגיה בלט אורי אריאל כדמות דומיננטית בהתנגדותו ובפעילותו נגד המתווה.
ועכשיו לשיעור בקבלת החלטות ממשלתית: בישיבת הממשלה נושא הכותל לא היה על סדר היום. בסוף הישיבה הוקפצו השרים חזרה בהפתעה והתבקשו להצביע בעד הקפאת המתווה. אורי אריאל טען שלא היה מעודכן אבל שמח על ההקפאה. בנט, שר התפוצות, לא השתתף בישיבת הממשלה שבה עלתה סוגיה קריטית וחשובה ביחסי ישראל והתפוצות.
בנט. שר התפוצות לא היה בישיבת הממשלה שעסקה בנושא.
צילום: אבישג שאר ישוב
בימים שלאחר הקפאת המתווה, נשמעו באגף החרד"לי בציונות הדתית גם קולות של עוקפי החרדים. הם טענו כי הקפאת המתווה לא מספיקה, שיש לבטל את המתווה ואף את עזרת ישראל שבנט הציע כפשרה. אפילו אצל החרדים כמעט לא נשמעו קולות כאלה.
בכמה שינויים אפשר להחליף את "מתווה הכותל" במונח "גיור" או "שבת" וכמעט כל סוגיה שעניינה עיצוב זהותה היהודית של המדינה, ותקבלו את אותו התסריט. ממלכתיות, ובעיקר ממלכתיות דתית, פירושה התמודדות עם אתגרים דוגמת גיור או יחסי ישראל ויהודי העולם, שרובם אינם אורתודוקסים. הקפאת מתווה הכותל, במיוחד כשמאות מנהיגים יהודים כאן, היא תקיעת אצבע בעין ליהודי התפוצות. מי שמותיר את עיצוב המדיניות לחרדים, לא ראוי שיישא לשווא את דגל הממלכתיות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם