ראשי » חדשות » דעות

החקירות משבשות את שיקול הדעת של נתניהו

ייתכן והפארסה סביב הר הבית הייתה רק דוגמה ראשונה לשיבוש הליך קבלת ההחלטות של נתניהו בעקבות החקירות הרבות. עם זאת, יש להודות, התמיכה של נתניהו ברחוב יוצאת דופן

בספטמבר 2000 עלה אריאל שרון להר הבית. נלוו אליו כמה חברי כנסת, בראשם יו"ר סיעת הליכוד ח"כ רובי ריבלין וח"כ איוב קרא הבלתי נמנע, בעלי תפקיד בסיעה (הדובר אופיר אקוניס) ובני משפחה (גלעד שרון והבן המאומץ רוני סחייק). מעבר להפגנת נוכחות, ההחלטה לעלות להר הייתה גם עניינית. הפלסטינים ביצעו על ההר חפירות בסדר גודל עצום, ועל הדרך הרסו אוצרות וסמלים יהודיים רבים. הארכיאולוגים לא הפסיקו להתריע בפני הפוליטיקאים, ושרון וחבריו החליטו לבדוק מה קורה על ההר. מתנגדי שרון טענו אז כי עלייתו המתוקשרת להר נעשתה מתוך תסכול, במסגרת מאבקיו מול נתניהו על ראשות הליכוד. המשטרה סגרה אז את תיק המתנות הראשון נגד נתניהו, ושרון הרגיש שהוא חייב להגיב לפני הפריימריז. בסוף, כזכור, נתניהו לא התמודד.

בפועל שרון ואנשיו לא הצליחו למלא את משימתם העניינית. שרון נכנס להר דרך שער המוגרבים, ובמקום החלה התקהלות רבתי. שומרי הווקף, אנשי הרשות הפלסטינית, חברי כנסת ערבים ובעיקר כלי התקשורת הרבים הצליחו להלהיט את הרוחות, עד כדי סיכון נפש. החבורה התקדמה לאטה, לכיוון שער הרחמים הסתום בצד המזרחי של ההר. ההתקהלות הפכה בינתיים למהומה רבתי, שבמהלכה נפצעו עשרות שוטרים ומפגינים פלסטינים. בשלב מסוים הבין ח"כ ריבלין כי הגיע הזמן לחזור, לפני שיהיה מאוחר מדי.
 
שרון, איש אמיץ אבל גם קולט סכנות, מיהר לקפוץ על הרעיון. "אם יו"ר הסיעה אומר, מי אני שלא אשמע בקולו", קרץ לריבלין, והחבורה עשתה את דרכה בחזרה, מלווה בקריאות שנאה והסתה של הפלסטינים בסביבה. שרון ומלוויו לא ראו בסוף את הבור הענק, בעומק 12 מטר, שחפרו הפלסטינים לטובת הכניסה לאורוות שלמה. לימים העבירה המדינה מאות אלפי שקלים כדי למצוא שרידים ארכיאולוגיים בתוך השפכים במזבלה בעזריה, בנחל קדרון ובמקומות אחרים. גם פעילי הר הבית ביקרו שם ומצאו אוצרות גדולים וקטנים, וגם לקחו כמה למזכרת.

על שלושה דברים חרבה ירושלים, חידד מישהו בתשעה באב: על קמצא, על בר קמצא ועל מסגד אל־אקצא. ירושלים עדיין עומדת על תילה, אבל השליטה הישראלית הולכת ומתערערת. העלייה של שרון להר עודדה את האינתיפאדה השנייה, ולא רק זה. יו"ר הסיעה ריבלין הודה לימים כי העלייה להר במטרה להציג ריבונות הייתה טעות. "בכל פעם שאנחנו מפגינים ריבונות על הר הבית, הצד השני עושה את זה יותר טוב מאיתנו", אמר אז ריבלין, היום נשיא המדינה. במילים אחרות: ישראל צריכה לשמור על המעמד הריבוני שיש לה על ההר ולא להוכיח אותו פעם אחר פעם, כי אז התגובה הפלסטינית מערערת את המעמד שלנו עוד יותר.
 

זה בדיוק מה שקרה בפרשת המגנומטרים, שאותם ביקשנו להציב בכניסה להר אחרי הפיגוע שבו נהרגו שני שוטרי מג"ב. ניסינו להפגין כוח וריבונות בהר, אבל הפלסטינים הם שהניפו בסוף את דגלי פלסטין על מסגד אל־אקצא. אגב, בתשעה באב עלו 1,300 יהודים להר הבית. יהודה עציון, שעלה גם הוא להר, אומר שמדובר במספר שיא מאז חורבן בית שני, ריאקציה של הישראלים למחדלי הממשלה ולניצחון הפלסטיני. עציון טוען כי אנשי הווקף תפסו הפעם מרחק, אבל זה לא מחפה על הנזק הנורא לטווח הארוך שגרמה ההתלקחות האחרונה סביב הר הבית.

ראש הממשלה נתניהו לא שעה כזכור לאזהרת ראש השב"כ נדב ארגמן, והציב את המגנומטרים הללו מיד לאחר הפיגוע. כאן החלה שרשרת של החלטות סותרות ומדאיגות. בצמרת המדינה טוענים כי נתניהו לא מרגיש צורך להקשיב לאיש בשום נושא. הוא משוכנע שהוא מרחף לפני כולם ומעל כולם. הוא בטוח במעמדו הלאומי והבינלאומי כפי שלא היה מעודו, עד כדי כך שהוא מרשה לעצמו לנזוף במנהיגים באירופה ולקבוע בעבורם את עתידה של היבשת. הבכירים אומרים שהיחידים שנתניהו מוכן לשמוע להם ברצינות הם בני ביתו, ובעיקר בנו יאיר. "תקשיב ליאיר", אומרים לנתניהו ברחוב בלפור, והוא מקשיב.
 

החקירות הרבות בעניינו של נתניהו משבשות כנראה את תהליך החשיבה המזוקק ואת קבלת ההחלטות, והפארסה סביב הר הבית הייתה אולי רק ההתחלה. ראש הממשלה הקודם, אהוד אולמרט, הודה כי החקירות בתיקים שלו מוציאות אותו ממיקוד ומקשות על הדיונים המורכבים שהוא מנהל. אולמרט הכחיש שהוא מקבל מעטפות מפוצצות בכסף. נתניהו מודה שהוא מקבל מתנות, אבל טוען שהדבר מותר. מה זה מותר? מתנות בעשרות אלפי שקלים אסורות לפי החוק, אבל נתניהו לא עוסק בסכומים. השאלה הגדולה היא האם עד המדינה החדש ארי הרו יעסוק בסכומים, ויקשור את טובות ההנאה שקיבל ראש הממשלה עם תמורה הולמת שהעביר לחבריו הנדיבים. במקרה כזה, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ייאלץ להגיש כתב אישום. זה ברור.

בפרשת הצוללות נתניהו יכול להיות שקט, כל עוד עו"ד דוד שמרון לא פותח את פיו. שמרון הוא היחיד שיכול לסבך את ראש הממשלה ולהפליל אותו. הלחץ עליו גדול. יש לי תחושה ששרים בממשלה שמייחלים לנפילתו של נתניהו מחכים לרגע שבו תגיע ההתנגשות בין נתניהו ושמרון. כמו העימות המפתיע שפרץ בין אולמרט ושולה זקן, שהפך אותה לעדת מדינה נגדו. הבכירים ממתינים בקוצר רוח לטעות הראשונה של ראש הממשלה, להתבטאות חטופה נגד שמרון, משהו שיזכיר את הדברים של שמרון עצמו נגד עד המדינה מיקי גנור ("חשבתי שגנור הגון, אבל הוא ארכי־פושע"). בפרפרזה על דברי נתניהו אפשר לומר ש"אם זה לא יקרה, כלום לא יקרה", לפחות בתיק הזה.

ועם כל זאת, התמיכה של נתניהו ברחוב יוצאת דופן, יש להודות. האנשים הפשוטים מעריצים את מעמדו הבינלאומי, את האנגלית המצוינת, את יכולתו לשנות מהלכים בחו"ל ולתמרן את כל העולם. הם חושבים כי מי שמתריס ומבודד הם השמאל והתקשורת. בימים של מצוקה ביטחונית התמיכה בנתניהו רק גוברת, כי הציבור לא רואה מועמד אחר בשטח שיתמודד עם הבעיות. באירועי הר הבית קרה דבר מופלא. הציבור טען כי הטיפול במשבר היה קטסטרופלי, אבל בכל זאת הליכוד בראשות נתניהו במצב טוב מאוד בסקרים.
 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

שלום ירושלמי

הפרשן הפוליטי של nrg ו"מקור ראשון", תושב ירושלים. בוגר האוניברסיטה העברית במדעי המדינה. אוהד הפועל י-ם בכדורסל

לכל הטורים של שלום ירושלמי