חקירות נתניהו: הרבה רעש וכותרות אבל שחיתות אין
הפרשיות הרבות שנקשרו בשמו של בנימין נתניהו הולכות ומאבדות נפח, ונראה שמגמת התקשורת והמשטרה היא ללכלך על השלטון ולא לשמור על טוהרו. מנדלבליט ואלשיך, אנא החליטו: אם יש ראיות, העמידו אותו לדין. אם לא, עצרו את מחול השדים הזה
15 חודשים חלפו מאז התפרסם דבר החקירה המשטרתית נגד בנימין נתניהו, ולראש מתגנבת המחשבה על עלילות דון קישוט. מישהו מדמיין פרשת שחיתות וגורר בעקבותיו מדינה שלמה. הטלוויזיה מקרינה מדי ערב את הפרקים החדשים, מותירה את הצופים פעורי פה. אבל ממש כמו בספר המפורסם, פרשיות השחיתות המסעירות מתגלות פעם אחר פעם כטחנות רוח.הצוללות משו ממעמקים הרבה חשודים, נתניהו לא ביניהם. בפרשת בזק לא נמצאה ולו אגורה פסולה אחת שנקשרה אליו או אל מקורבו מומו פילבר שבעצמו מציג קו הגנה חזק. פרשת 2000 מציבה את נתניהו בשורה אחת עם רוב נבחרי הציבור בארבעים השנים האחרונות - שיתוף פעולה עם המאפיה של 'ידיעות אחרונות'. זה גילוי מכוער ומעציב, אבל אם מדובר בעברה פלילית אזי מחצית הכנסת צריכה לשבת על אותו ספסל נאשמים.
''רוב נבחרי הציבור שיתפו פעולה עם המאפיה של ידיעות אחרונות''. נוני מוזס בדרכו לחקירה
צילום: יוסי זליגר
לא במקרה נכשלת המשטרה במאמציה לחשוף את השחיתויות של נתניהו - ולא מיותר להזכיר שהמאמצים האלה כבר בני עשרים. היא נכשלת כי נתניהו מתחמן ומתמרן. כמו רבים מהפוליטיקאים גם הוא מן הסתם גלש לתחום האפור, ודי בתעשיית המתנות לו ולאשתו כדי לעורר תחושת דחייה. אבל בכל שנותיו בחיים הציבוריים אין אפילו אדם אחד שעבד עם נתניהו והחשיד אותו ולו באבק שוחד. הרבה עברו אצלו לאורך השנים. חלק יצאו מלאי שנאה ותחושת נקם והם יודעים לספר יפה יפה על חסרונותיו ומגרעותיו, על קמצנותו והנאותיו. שוחד, או שחיתות, הם לא ראו אצלו.
מפרשת בר-און–חברון ועד ימינו, אלה הן התקשורת והמשטרה שמזינות זו את זו בחשדות-ענק נגד נתניהו. שוב ושוב הפרשיות מתגלות לכל היותר כהתנהגות לא נאותה אבל גם בלתי פלילית. מסריח, אבל כשר.
תעשיית המתנות מעוררת אי נוחות. בנימין ושרה נתניהו בכנס התמיכה בגני התערוכה
צילום: AFP
ואל תספרו לי שהתקשורת לא משפיעה. כשהמהדורות שמות מישהו בין כוונות, המשטרה באה בעקבותיהן. כשהכותרות שותקות, או אפילו מגוננות, כמו אצל פואד או אולמרט במשך שנים, גם החוקרים מתעצלים (הנה דוגמה אחת מרבות: כשנשיא מצרים לשעבר חוסני מובארכ טען בספר זיכרונותיו שהקציב לפואד בן-אליעזר ז"ל 25 אלף דולר, פניתי למשרד המשפטים בשאלה מדוע הטענה לא נחקרת.
נעניתי בתגובה ש"המשנה לפרקליט המדינה לא מצא לנכון להורות על חקירה, מכיוון שהחשד מתבסס על ידיעה עיתונאית ממקור עלום שאין לה סימוכין". נדרשו עוד כמה שנים ובעיקר תחקירים של כלי תקשורת גדולים יותר, כדי שהמשטרה תחשוף את דמותו האמיתית של פואד. גם לגבי אולמרט, לא עזרו צעקותיהם של אריה אבנרי ז"ל ויואב יצחק, ערב בחירות 2006. רק פרסומים של כלי תקשורת גדולים שנים מאוחר יותר הניעו חקירות).
מענק ממובארק. בן אליעזר וחוסני מובארק
צילום: ראובן קסטרו
אבל האמת היא שלא צריך להרחיק לעבר. דובר משרד המשפטים משה כהן סיפר השבוע ברשת ב' כי חשיפת פרשת 2000 נעשתה ותוזמנה על ידי מערכת אכיפת החוק על פי שיקוליה. כל עיתונאי יודע שבכך לא מתמצים יחסי הגומלין מסמרי השיער של המערכת עם התקשורת.
אז העם מרותק, המערכת הפוליטית תלויה על בלימה, כולם מחשבים חישובים ומטכסים עצה. אבל אחרי שנה של חקירות והרבה רעש וצלצולים, נותרנו רק עם נבירה מביכה בחייהם הפרטיים של נתניהו ואשתו. כמו כל כביסה היא לא מריחה טוב, אבל שטרות ומצלצלים לא מבצבצים מתוכה.
באביב שעבר חשבו במשטרה שהחקירה היא עניין של חצי שנה. באביב הזה אמר המפכ"ל שנדרשים רק עוד כמה שבועות. ההערכות האלה כבר התבדו אבל הסוף עדיין לא באופק. מכל הפרסומים, הכותרות, הדרמות והסערות, נותרנו רק עם פרשת המתנות. בפרשה זו אין מחלוקת על העובדות, אלא רק על משמעותן המשפטית. ניתן להניח כי אם המשטרה הייתה בטוחה שהממצאים חד-משמעיים היא כבר הייתה אומרת את דברה.
ללכלך או לשמור?
במקום לעשות זאת, במה שנראה כמו ניסיון להציל את התיק, היא הופכת שמיים וארץ כדי לגייס עדי מדינה - זה תפקידם של עדי מדינה, לאשש תיקים שהראיות בהם לא מספיק חזקות. בשבוע שעבר חשף פה עמית סגל שראש הסגל שקדם להרו, גיל שפר, נחקר במשטרה 48 פעמים - מעל ומעבר לכל אדם אחר שנחשד כמוהו בהטרדה. לא מופרך לחשוד שהמשטרה מנצלת את הפרשייה שדבקה בשפר, כדי שיביא לה את הראש של הראש.
זה בוודאי מה שקרה אצל הרו. המשטרה סחטה עד תום את מצבו האישי והמשפחתי והפכה אותו לעד מדינה. כדאי להתעכב לרגע על פרשיית הרו כדי להבין עד כמה מה שקורה כאן מעוות. החקירה נגד הרו נולדה בשל טענה שכאשר שב לתפקיד ראש הסגל של נתניהו ב-2014 מכר רק באופן חלקי את חברת הייעוץ הפוליטי שניהל. "מכירה פיקטיבית" כונה העניין בעיתונים. המכירה עצמה לא נבעה מהחלטה עסקית של הרו, אלא נכפתה עליו מטעם נציבות שירות המדינה כדי לוודא שלא יהיה במצב של ניגוד עניינים כאשר הוא משרת בלשכת ראש הממשלה. כלומר הכול תולדה של רף מחמיר שבמחמירים למען טוהר – יש שיאמרו טהרנות - השלטון.
ספק אם הרו חטא או פשע, שכן בחקירותיו במשטרה הכחיש בתוקף את ההאשמות והציג הוכחות לכך שכל מעשיו לוו בזמן אמת בידי עורך דין בכיר. בנסיבות נורמליות הרו היה מטופל בדין משמעתי, אם בכלל. אבל הנסיבות אינן רגילות. מישהו חושב או מקווה או שומר על האפשרות שדגי הרקק סביב נתניהו יביא את הדג השמן. כך שהמשטרה לא הביאה את התיק להכרעה ולא העמידה את הרו לדין, אבל גם לא סגרה את התיק. כמו במאות מקרים אחרים, מערכת הצדק שלנו הותירה אותו תלוי באוויר.
''ילד טוב מודיעין''. ארי הרו
צילום: מרק ישראל סלם
חודשים לאחר מכן צצו פרשיות נתניהו, והרו, ילד טוב מודיעין, מצא את עצמו מובל מנתב"ג לאבו-כביר. במהלך התקופה, ולא בלי קשר, נישואיו התפרקו והוא עזב את הבית. נראה כי רצונו לגמור כבר עם עינוי הדין דחף אותו להיות עד מדינה והמשטרה הגיעה איתו להסכם. כנגד עונש כבד בתיק הקלוש נגדו, הרו יספק לחוקרים מידע מפליל שלא עלה בידיה למצוא עד היום נגד נתניהו - אותו מידע שספק אם יש להרו וספק אם יש בכלל.
כבר בנקודה הזו יש מקום לתהות האם זו הדרך הראויה להילחם למען איכות השלטון והאם לגיטימי להשתמש בשיטות של המאפיה כדי להפיל ראש ממשלה. פרשיית הרו, נכון לעכשיו, נראית יותר כמו ניסיון ללכלך על השלטון מאשר מהלך למען טוהר השלטון. נתניהו, אחרי הכול, אינו ראש משפחת פשע אלא ראש הממשלה. אין לו עבר פלילי. הוא מעולם לא ביצע עברת שוחד, ואף שכמה עיתונאים משוכנעים בכך העובדה שקודמו עשה קריירה בתחום לא אומרת שגם הוא כזה. אמנם יש כותרות שמייצרות אווירה, אבל כבר עשרים שנה שאין עובדות. לא ברור מדוע המשטרה מפעילה נגדו ונגד מקורביו תרגילים השמורים למסוכנים שבפושעים.
מובן שאם יש מידע חובה לבדוק ומיותר לומר שאם חס וחלילה נתניהו לקח ולו שקל אחד שלא כחוק עליו לתת את הדין. אבל אם הבדיקות מעלות זוטי דברים, עליהם ורק עליהם נתניהו צריך לתת את הדין. מן המפורסמות שאפשר לחקור עד אין קץ ולמצוא אצל כל אדם עברות פליליות. מי לא עבר את המהירות המותרת, סימס בזמן נהיגה או לחץ בווייז "איני הנהג". אם אכן זהו אופי החשדות נגד נתניהו, אנא ממך מני יצחקי, ראש אגף חקירות, דרוש עליהם מנתניהו את הדין ושים קץ לטירוף.
תוצאה הפוכה
במקום זאת, המערכת צועדת בכיוון ההפוך והדבר לא מבשר טובות. אכן, על פי רוח פתח-תקווה, "נתניהו אשם עד שתוכח חפותו", ארי הרו גויס, מה שיאריך את חקירת המשטרה בחודשים רבים נוספים. כששלב זה יסתיים ידונו במשטרה אם יש תשתית לכתב אישום. כשהמשטרה תסיים את דיוניה יעבור הכדור לפרקליטות. אחרי שהפרקליטות תגבש עמדה היא תעלה ליועץ המשפטי לממשלה. היועץ יזמין את נתניהו לשימוע, ואז שוב יתחבט שבועות ארוכים. כל התהליך הזה יימשך לכל הפחות שנה וחצי, וכנראה הרבה יותר. בסופו, אם בכלל ייפתח משפט, הוא יימשך במקרה הטוב חצי שנה.
לחץ בווייז ''איני הנהג''? נתניהו בכנס התמיכה בגני התערוכה
צילום: AFP
בתוך התקופה הזו, כך מחייב החוק, תיערכנה בחירות כלליות, ואם לא לפני כן אז ודאי שהן ינחיתו מכת בומרנג על התכלית של חקירות נתניהו. שכן כל כולו של המאמץ האדיר נועד להדביר את השחיתות ולנקות את האורוות. במקום זאת, והדים לכך יכולנו לשמוע כבר השבוע, מערכת המשפט הופכת אוטוטו לשק חבטות פוליטי. ברור מאליו שלחקירה משטרתית נגד ראש ממשלה יש השלכה פוליטית. כבר עתה יש מי שמפקפק במהימנות המערכת והקולות האלה רק יגברו.
בעיצומן של הבחירות הקודמות פרצה לעולם פרשת 'ישראל ביתנו'. עשרות בני אדם נחקרו. שישה עדי מדינה גויסו. סגנית שר ושני ראשי רשויות התפטרו. אבל, שלוש שנים חלפו ורק השבוע (!) הוגשו כתבי האישום. ליברמן טען אז ששוב מערכת המשפט מנסה לפגוע בו פוליטית. גם אם זו טענת סרק, אי אפשר להתעלם ממנה.
על אחת כמה וכמה אם יהיה מדובר בראש ממשלה ובמפלגת שלטון. על פי הסקרים והתמיכה הפוליטית שנתניהו זוכה לה, סיכוי גבוה שינצח בבחירות כאשר החטוטרת המשפטית על גבו. ומה יעשה אז מנדבליט, יעמיד לדין ראש ממשלה שזה עתה הציבור בחר בו בידיעה שעשה מה שעשה? האם יש פגיעה גדולה מזו בדמוקרטיה?! האם האמון הדל ממילא של הציבור במערכת אכיפת החוק לא ייפגע אנושות?
כך שמה שנדרש הוא החלטה. אם לא ממש עכשיו, אזי בתוך שבועות ספורים. מנדלבליט ואלשיך הם אנשים ישרים. צריך לקוות שאינם נגררים אחרי זוטרים מהם ואינם נבהלים מרעשי התקשורת, וכבר ראינו דברים מעולם.
עם כל הגועל מהנהנתנות הקטנה והקמצנות הגדולה בבית נתניהו, דומה שהן ולא שוחד או שחיתות שייכות למשפחת העבירות שאולי בוצעו על ידי רה"מ ועל ידי אשתו. עד היום לא קם אדם ולא נמצאה הוכחה שיראו אחרת. בכל מקרה, אם נתניהו חטא, יועמד לדין מיד. אם אין נגדו ראיות, הניחו לו לנפשו ותנו למדינה הזו להתנהל. העם עדיין רוצה להאמין בטחנות צדק, לא בטחנות רוח.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם