גלגל חוזר: "החצי בא ואמר - אנחנו צריכים לדבר"
יש כאלה שבשבילם רכב הוא רק קופסת פח שנוסעים בה, אבל אצלי מדובר במערכת יחסים ארוכת טווח, שקשה לסיים וקשה עוד יותר להתחיל
חוק בלתי כתוב בביתנו גורס שהרכישות הגדולות של הבית תמיד יתרחשו לאחר שיחת ה"אין לנו כסף" הקבועה. כך היה למשל בשיפוץ הקודם: החצי ניגש אליי בפנים מודאגות, התיישב על הספה ואמר שאנחנו "צריכים לדבר". אחרי סשן ארוך מלווה במנטרות המוכרות ("אין לך מעצורים"; "צריך לגזור לך את כרטיס האשראי"), היה ברור שהוא עומד להכריז על פרויקט הבנייה החדש, שיתחיל כמובן ב"אבל לא מתפרעים", ויסתיים באוברול כללי עם חור של מאות אלפי שקלים במשכנתא.
לכן, כשהוא פצח בשיחה הזאת בשנית, ידעתי שהמכונית החדשה בדרך. עשר שנים אני מסתובבת בסובארו אימפרזה כסופה ומכוערת, ועד לפני שבוע הייתי בטוחה שאני והיא זה לנצח. כזאת אני - מלאה בסנטימנטים לישן והאהוב. אפילו את רופא השיניים הרמת־גני שלי אני מסרבת להחליף כבר 15 שנה למרות שעברנו לגור במרחק שמונים קילומטר ממנו. אני מסוג האנשים שייתקעו עשרים שנה עם אותו קצב, יקללו לו את האמא ויגידו שהסחורה שלו יקרה וכבר לא איכותית כמו פעם, אבל לא יבגדו בו עם הקצב החדש רק כדי לא לקבל מבטי זעם ברחוב.
נסיעה משפחתית
איור: שאטרסטוק
אז לסובארו הכסופה אמנם אין רגשות, אבל אפשר לומר שהספקתי להיקשר אליה. אם גברים מסמנים טריטוריה בבית עם נעליים, אני מסמנת אותה באוטו עם כוסות קפה מקרטון בנישה שליד האמברקס. הן מתחלפות שם כמו הפרטנרים של פורסט גאמפ על הספסל, מתפקדות נהדר בתור כלי קיבול למסטיקים ישנים ומשמשות עדות נאמנות לכל הרכילויות עם אמא שלי, שכבר הבחינה בעובדה שאני מתקשרת אליה רק כשאני בדרך לאיסוף הילדים.
אז עכשיו להחליף מיקום של נישה לכוס? לא בטוח שאני בנויה לשינוי מרחיק לכת שכזה. ומה בעצם כל כך רע באימפרזה, מלבד העובדה שהיא חורקת בעליות, מלאה בכתמי שוקו שהילדים סחטו ממני ברגע של חולשה וכל חמש דקות נשרפת לה נורה מאחור?
לא היה פשוט להגיע להסכמות בעניין המחליפה. בכל זאת, את החצי מעניינים פרטים שוליים כמו נפח מנוע וצריכת דלק ומספר כוכבים במבחן ריסוק, ואילו אני עוסקת בסוגיות הרות גורל כמו איזה צבע יהיה לה והאם ניתן יהיה לעשות איתה סיבוב דאווין בשכונה. אבל מכיוון שבמשפחת מלק לא נוטים להצטיין ברכישת מכוניות (כבר שנתיים הבדיחה הכי מוצלחת בשולחן שבת עוסקת באחי המהנדס הגאון, שיודע לשרטט אלגוריתמים במהירות האור אבל היה מספיק אידיוט כדי לקנות שברולט שבילתה במוסך מהרגע שהגיעה לביתו), הפקדתי את המשימה בידי הגאון מהמשפחה השנייה - להלן בעלי.
בסוף היא הפציעה בתוך החניה שלנו: הונדה ג'אז בינונית וסבירה עם 70 אלף קילומטרים יד ראשונה, מכוערת להפליא ופונקציונלית להחריד עם בגאז' קטן ומצ'וקמק. מבחינת החצי זה כמובן יתרון, משום שכך יקשה עליי להחביא בתוכה שקיות מקסטרו וזארה במשך שבועות עד להחלתו של חוק ההתיישנות, מה שמחזיר אותנו כמובן לשיחה חסרת הלוגיקה שבגינה הכול התחיל: יש בר מצווה לילד, את לא מפסיקה לאכול לנו את הכסף, צריך להתחיל לחסוך, ולכן נקנה מכונית.
לזכותה של ההונדה החדשה (איזה כינוי חיבה אני אמורה להדביק לה עכשיו - הונדלה? הונדוש?) ייאמר שהיא בהחלט מתקדמת בהרבה מהאימפרזוש, משום שיש בה את כפתור הקסם שמאפשר לנטרל את כריות האוויר ולקשור סלקל מקדימה, מה שגורם אפילו לי לשקול ילד נוסף.
לרעתה אפשר לזקוף את העובדה שכעת אצטרך אשכרה לנהוג בזהירות, כי כמו שאני מכירה אותו הוא יעבור שם מדי ערב כדי לבדוק אם נוסף קרעכץ חדש לטמבון, שזה מעלה תהיות כשלעצמו: הנחתנו אדם על הירח, הצלחנו לשכפל כבשה, באמת כל כך קשה להמציא רכב עם טמבון שלא מתקרצץ?
אבל החלק הענוג ביותר הוא ללא ספק הרגע שבו הוא יביא את הרכב בפעם הראשונה להוריו. או אז ישבו הוא ואביו במין אחוות גברים מופלאה ויקיימו את חנוכת הרכב הפרטית שלהם, שתכלול כמובן מעבר על כל ספר ההוראות והיכרות מהירה עם כל הכפתורים המגניבים וחידושי הטכנולוגיה המרהיבים שנוספו אליה, ובמשך שעה יהללו וישבחו את היפנים ויגידו כמה שאין על האמינות שלהם. המסיבה תסתיים בסשן בהייה מבחוץ מכל כיוון אפשרי אגב ליטוף רך של הפח, בליווי שאלת המפתח: זה עומד להיות האוטו של רחלי? אז איך לא קנית חיישני רוורס?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם