שיא של נהי: אלדד יניב, מי פה הבכיין?
לפני 12 שנים יחסה של המשטרה לניסיונות ההפגנה נגד אירועי ההתנגדות היה אלים ודורסני, אבל התקשורת לא הייתה פנויה רגשית לשמוע על זה. היום, מעצר צעצוע הפך לאירוע לאומי
אוהבים לומר כאן שהימין בכיין. שהוא נמצא בשלטון כבר המון זמן, ובכל זאת עסוק כל הזמן בסיקור הבלתי הוגן לו הוא זוכה. לפעמים, זה אפילו נשמע כמעט נכון. כמעט.אבל אז, מגיעה נקודת שיא של נהי תקשורתי, פרץ מפעים של יללות, ואתה לא באמת יודע אם לצחוק או לבכות. כי בלי להתבכיין חלילה, חשוב להזכיר שמול מעלליהם של גיבורי האומה, אלדד יניב ומני נפתלי, היו כאן כבר איזה מפגין או שניים שזכו לטעום את נחת זרועה של המשטרה. היה כאן איזה ציבור זניח, שזכות ההפגנה שלו נרמסה ברגל גסה. כזה שחשב שהמדינה שלו מבצעת מהלך התאבדותי מסוכן וניסה מאוד למחות, ובתמורה קיבל כאפה לפנים. לא כמטאפורה.
לפני 12 שנים וכמה חודשים, עבדתי במערכת 'מקור ראשון' בתל-אביב. בשעות אחר הצהריים של אחד הימים יצאתי מהמערכת לקניון עזריאלי הסמוך. לבשתי חצאית כתומה זוהרת. שוטר במדים, הושיט את היד כדי לעצור אותי מלחצות את מעבר החצייה. קודם, הוא היה צריך לדעת לאן בדיוק אני הולכת.
מני נפתלי ואלדד יניב בבית המשפט. מעצר צעצוע.
צילום: יוסי זליגר
לפני 12 שנים וחמישה חודשים, עמדו שבעה תלמידי כיתה ט' מפתח-תקווה, כן, בירת הזעם האנטי-שלטוני, על מדרכה בעיר. הם החזיקו שלטים שקראו שלא לעקור את היהודים מגוש קטיף. מספר ניידות משטרה שהגיעו בזריזות למקום, לקחו אותם לתחנה. שם נחקר כל נער מבוהל בנפרד, הוריהם המבוהלים לא פחות נקראו לבוא ולחתום על התחייבות כי בניהם לא יימצאו בשבועיים הקרובים במקום שבו התקיימה ההפגנה המאולתרת. בנוסף, חתמו ההורים על ערבות בסך שלושת אלפים שקלים. (פי 6 מזו של נפתלי ויניב. בלי להתבכיין).
לפני 12 שנים וקצת, ראה רופא שומר-חוק מאזור הצפון ממכוניתו איך מפגיני ימין שהחזיקו שלט, מוכים בידי שוטרים בצומת סמוך. הוא עצר את רכבו והלך לשאול על מה ולמה הם נוהגים כך. בתמורה הוא חטף מכות כל כך קשות, שהשביתו אותו מעבודתו למשך שבועות.
ההתנתקות. התקשורת לא הייתה פנויה רגשית לשמוע.
צילום: מירי צחי
לפני 12 שנים פלוס, נעצרו פה אוטובוסים בדרכם להפגנה בנתיבות. לפני 12 שנים פלוס, ישבו פה קטינים במשך שבועות ארוכים במעצר.
אפשר להמשיך עוד ועוד, ולמנות אינספור דוגמאות של דיכוי קשה, שלא פעם היה גם אלים. להמשיך מעבר להתנתקות, ולדבר על פינויים נוספים. על תפילה הר הבית. לומר ששום דבר חדש לא הומצא כאן אמש.
למרות שעניין אחד בכל זאת, היה שונה. לפני 12 שנה גם מי שמאוד רצה לספר את הסיפור שלו: לתאר את העוול, את עומק הזעזוע, את הכאב, לא יכול היה לעשות זאת משום שהתקשורת הייתה אז קצת פחות פנויה רגשית לשמוע. כי יש מי שמעצר צעצוע שלו הופך לאירוע לאומי, ויש את מי שמתבכיין.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם