איך זה ששם משפחה מזרחי עדיין גורם לאפליה?
בישראל 2017, למרות ההתחברות לשורשים והמודעות הגדולה לעברנו, שמו של אדם יכול עדיין להוות סיבה ליחס לא הוגן
בת ראשונה מתחתנת במשפחתנו, וההתרגשות גדולה. לצד טקס החופה הקונבנציונלי ביקשנו לחבר את השמחה שלנו אל המסורת של המשפחות שמהן הגענו. אלא שהיה לנו קצת קשה לבחור במסורת הפרטנית, מכיוון שהחיבור בין הזוג הצעיר יצר קיבוץ גלויות בלתי נתפס. היינו צריכים לשלב בין מסורות של משפחות שהגיעו מחאלב, מיוון, מטורקיה, מתוניס, מתימן, מפרס, ממרוקו, מספרד, מירושלים ומג'רבה. בסוף החלטנו להכריע לטובת חינה תימנית.
אחרי עיסוק נמרץ בהפקת החינה יצרנו אירוע צבעוני, שמח ומיוחד. מזל ותמר, שעזרו לנו עם ההפקה, התלבושות, שלבי הטקס והמוזיקה, יצקו גם תוכן לערב כשתופפו ושרו שירים בתימנית ותרגמו אותן במקביל לעברית. שמענו שם שירים המבטאים את הרגשות של הכלה העוזבת את בית אביה ואמה, ועוברת לחיים משותפים עם הבעל החדש. אלה מילים עתיקות שיכולות לרגש אותנו ולהיות רלוונטיות גם בשנת 2017.
ששמו של אדם יכול עדיין להיות מקור לאפליה.
צילום: שאטרסטוק
חיבור כזה למסורת, שכיום נראה לנו טבעי ואפילו הכרחי כדי לשמר את שרשרת הדורות ואת מנהגינו, לא תמיד היה לי כל כך ברור. כשניהלתי את מתנ"ס רמת בית-שמש הגיעה לדלפק קבלת הקהל אישה חרדית נשואה ששם משפחתה היה רוזן. מתוך שיחה עמה הבנתי שנישאה לבחור מרוקאי ששם משפחתו היה שושן. כדי לאמץ זהות עדתית שתאפשר לילדיהם כניסה למוסדות חרדיים הם שינו את שמם משושן לרוזן, וכך נשארו עם אותה מהות של שם – הרי שושנה היא רוז - אבל ברחו ממרוקו לאשכנז.
גברת רוזן-שושן אינה היחידה במגזר החרדי שמאמצת זהות אשכנזית בדויה כדי להעניק לילדיה זהות מחודשת שתקל מעליהם. המגזר החרדי ידוע באפליה העדתית שננקטת במוסדות החינוך שלו.
אחרי שעמעמתי את הטונים של השיפוטיות שלי כלפיה אותה גברת במתנ"ס, הבנתי שגם אני עברתי תהליך די דומה. במקום מירי שלם הייתי יכולה להיות מירי פרץ-סאלם אם הייתי שומרת על שם נעוריי, פרץ, ואף מאמצת את שם המשפחה המקורי של בן זוגי, סאלם.
הייתי רוצה להניח שמה שהיה נכון לפני 25 שנה כבר אינו כזה ביחס להתנהלות שלי כיום. אני מעוניינת לחשוב שבמודל הנוכחי שלי לא הייתי ממהרת לעברת שם משפחה, והייתי נשארת במודע ובגאווה עם שמותיי המקוריים. נתונים שנחשפתי אליהם השבוע גורמים לי להבין שהאפליה כלפי אנשים עם שם משפחה מזרחי עדיין חיה ובועטת, ולא רק במגזר החרדי.
בכתבה ששודרה בשבוע שעבר בחדשות ערוץ 2, שעסקה בשאלה כיצד משפיעות דעות קדומות על ילדינו במערכת החינוך, הוצג מחקר של פרופ' אלישע באבד מהאוניברסיטה העברית שנתן למורים שונים לבדוק שני דפי עבודה זהים עם תשובות זהות לחלוטין - אך על דף אחד שם התלמיד היה יעקב אוחיון, ועל דף שני נכתב השם יעקב גולדברג. למרות התשובות הזהות, יעקב גולדברג קיבל בממוצע ציון גבוה בעשר נקודות מיעקב אוחיון.
בשנת 2013 פסק בית הדין לעבודה פיצוי בגובה 50 אלף שקלים למישל מלכה, בעל תואר ראשון ברפואת חירום מאוניברסיטת בן-גוריון ובעל 13 שנות ותק כמתנדב ב'מגן דוד אדום', ששלח קורות חיים למשרת פרמדיק בתעשייה האווירית. כשלא קיבל תגובה לפנייתו הוא פנה מיוזמתו אל מציע העבודה, ונאמר לו כי המשרה אינה אקטואלית עוד. לאחר כחודשיים שלח שוב את קורות חיים, אך הפעם תחת השם "מאיר מלכיאלי" – ומיד הוזמן לריאיון. לפני שתואם הריאיון חשף מלכה את זהותו האמיתית, ולאחר מכן הגיש תביעה לבית הדין בגין אפליה.
מקרה אחר היה המחקר של ליאת ששון מהאוניברסיטה העברית, שחיברה קורות חיים מזויפים של ארבעה מועמדים בעלי כישורים וניסיון דומים בכול, פרט לשמם – ליאת בוזגלו, ירון ברנשטיין, אמיר אבוקסיס ושרית גרינברג. במשך שלושה חודשים הציעו אותן "דמויות" את עצמן לכמאה מקומות עבודה שונים, והטלפונים של ברנשטיין וגרינברג צלצלו מספר רב בהרבה של פעמים. ככלל, מועמדים ממוצא אשכנזי זוכים ל-34 אחוזים יותר תגובות מהמעסיקים, וזאת לעומת מועמדים בעלי מוצא מזרחי.
בישראל 2017, למרות הקדמה והנטייה לעסוק ולחפור בזהות העדתית, למרות ההתחברות הגוברת לשורשים ואחוז הולך וגובר של נישואין בין-עדתיים, מתברר ששמו של אדם יכול עדיין להיות מקור לאפליה. גם שמחה וגאווה בהפקה של חינה יכולות לחבר לשורשים, אך שורש חשוף בצורה של שם יכול להיות מקור לתגובות משמחות פחות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם