האלוף הימן, תזכור: אל יתהלל חוגר כמפתח
רוב מפקדי צה"ל היום לא השתתפו במלחמות ישראל הגדולות, ולא הפגינו יכולת אסטרטגית מזהירה במלחמות הקטנות שבהן לקחו חלק. כדאי לקחת את זה בחשבון לקראת המלחמה הבאה עם נסראללה, ולהעדיף פגיעה אווירית בתשתיות לבנוניות על פני הבקעה יבשתית
יום הכיפורים בא לעולם אלפי שנים לפני מלחמת יום הכיפורים, אך מאז סתיו תשל"ד (1973) קשה לחשוב עליו בלי להיזכר במלחמה ההיא, ואולי מוטב כך. לקחי תשל"ד משתלבים ברעיון המכונן של היום: חשבון נפש, חרטה, תיקון. אנוואר סאדאת כפה אותם עלינו כשקבע את עיתוי המתקפה דווקא באותו יום. הלוח העברי עמד לנגד עיניו כשהוא ביקש לבצע בנו את זממו, כמו הרבה אויבי ישראל לפניו.
ואכן, כבר למעלה מארבעה עשורים, כשהחצבים פורחים והשופרות מריעים, אנחנו תוהים מחדש אם איננו לוקים שוב בשאננות לנוכח מזימות אויבינו. רוב המומחים והדוברים הרשמיים סבורים שצה"ל למד את הלקח וערוך למנוע הפתעה מרה נוספת בחזיתותינו השונות, ובכל זאת אינם מצליחים לסלק את ענן החששות. עצם קיומו הוא אחד הלקחים המובהקים של מלחמת יום הכיפורים: לעולם תחשוש. גם אם בכל רחבי תבל רוחשים הערכה עצומה ליכולות הצבאיות והמודיעיניות של ישראל, אסור לנו להאמין בקיומו של מנגנון חסינות ישראלי מפני הפתעות נוספות. טראומת מלחמת יום הכיפורים אמנם חישלה את המערכת החיסונית שלנו, אך לא באופן מוחלט. שונאינו הרבים יכולים להפתיע אותנו שנית בעתיד. גם אם יתקשו להערים שוב על המודיעין שלנו, הם מסוגלים בהחלט להפתיע בעוצמת הלחימה שיפגינו ובאורך המערכה שיכפו עלינו.
שניים משלושת הפיגועים הקשים של החודשים האחרונים – הפיגוע בהר הביתוהפיגוע בהר אדר – הם דוגמית קטנה ליכולות ההפתעה של מבקשי נפשנו. שניהם התרחשו במקומות שלא נכללו בעבר בסטטיסטיקת הפיגועים הגאוגרפית, והתבצעו בידי מחבלים מסוג נדיר משהו. בהר הבית פעלה חוליית טרור מאום אל־פחם, ובהר־אדר פתח באש מחבל מבוגר יחסית עם היתר עבודה. לשתי התקיפות לא קדמה מתיחות מיוחדת. הן נפלו עלינו כרעם ביום בהיר, כמו מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון השנייה ושתי האינתיפאדות הגדולות.
האם מערכת הביטחון מתרשלת במילוי תפקידה? חלילה. היא עושה כמיטב יכולתה לסכל את פיגועי הפלסטינים, ודרוכה היטב מול הסכנות הנשקפות לנו בגבולות החיצוניים. תשומת לב מיוחדת ניתנת לאיומים המתהווים ממזרח ומצפון. רק בחודש שעבר התקיים בצפון תרגיל הגיס 'אור הדגן', התרגיל הגדול ביותר זה 19 שנה, בהשתתפות רבבות אנשי מילואים. מטבע הדברים מוטל איפול צנזוראלי על פרטי התרחישים שתורגלו ועל בעיות שבלי ספק נחשפו, אבל המערכת הפגינה שביעות רצון רבה מהתרגיל ומתוצאותיו. לציבור הרחב בישראל ובישמעאל ניתן להבין שצה"ל הפגין יכולות משובחות.
הימן, "הפטיש הגדול", כפי שהגדיר בריאיון את תפקידו הצבאי, הבטיח לנצח במלחמה הבאה בלבנון, ובגדול. לדבריו, כל מי שיתקוף אותנו יזדקק "ליותר מנאום התנצלות אחד אחר־כך, כי כאמור ההתפתחות שאנחנו עשינו מאז 2006 היא באמת מעבר לכל דמיון... יכולות האש והמודיעין שלנו, למשל, הן יותר מפי עשרה ממה שהיה לנו פעם... אני בטוח לחלוטין ביכולת שלנו להשיג כל יעד, בכל מקום ובכל זמן. הם (הדרג המדיני – ח"ס) רק צריכים לדמיין מהו מצב הסיום של המלחמה שאותו הם רוצים להשיג - ואנחנו נשיג אותו". הימן גם הודיע ש"אם תהיה התערבות זרה של מיליציות שיעיות או איראניות - הן לא יחזרו הביתה".
אני לא מכיר את האלוף הימן. לפי ויקיפדיה הוא עוד לא נולד במלחמת ששת הימים, היה פעוט בן ארבע במלחמת יום הכיפורים ונער בר־מצווה במלחמת לבנון הראשונה. כמו רוב בכירי צה"ל היום, הוא חווה בגופו ובנפשו רק את חוויות המערכה המוגבלת של המאה ה־21: חומת מגן, מלחמת לבנון השנייה, פה ושם מבצעים בעזה. כזכור, צה"ל לא הפגין במערכות הללו יכולת אסטרטגית מזהירה. הוא ניצח לאט ובקושי. האויב הוכה, אבל לא הובס. כל הפסקות האש בסיומן הותירו טעם חמצמץ מאוד בפה. לכן, לא ברור מנין חוצב הימן את ביטחונו העצום ביכולת ההכרעה המהירה של צה"ל במלחמה הבאה בצפון.
"ברור לי שנצטרך לעשות את זה מהר", אומר האלוף, ונותן להבין שהשלב הקרקעי במלחמת לבנון השלישית יגיע הרבה יותר מוקדם מהשלב הקרקעי האומלל במלחמה הקודמת. "אני צריך להיכנס הכי חזק, הכי עמוק, הכי דרמטי שאפשר", הוא בטוח בהצלחתו, אך אינו מסביר כיצד תצליח הבקעה קרקעית לקטוע את הרעשת הטילים הכבדה הצפויה על ישראל באותה מלחמה. הרי גם חיזבאללה הפיק אי־אלה לקחים מהמלחמה הקודמת. יש לו אלפי משגרים הפזורים בכל רחבי לבנון. מן הסתם הם מוכמנים באופן חכם יותר מאשר בסיבוב הקודם. צה"ל ייאלץ לכבוש את כל לבנון כדי להשמיד אותם אחד־אחד, משימה בלתי אפשרית כשלעצמה, ולשלם מחיר דמים כבד. חיזבאללה צבא פחות טוב מצה"ל, אבל מפקדיו ולוחמיו צברו בסוריה ניסיון לחימה של חמש שנים. הם לא ערכו שם תמרונים מול צבא מדומה, הם התנסו בדבר האמיתי. המערכה מולם תהיה מרה מאוד. היא תתנהל תוך כדי נפילות טילים בלתי פוסקות בעורף הישראלי. לא קשה לשער מה הנפילות הללו יעשו למורל חיילי המילואים ולדרג המדיני. הוא לא באמת יאפשר לצה"ל לכבוש את חצי לבנון, אפילו לא רבע לבנון.
טראומת 40 הקילומטרים של מלחמת לבנון הראשונה, אשר טופחה פה בחריצות במשך 35 שנים, תקטין למינימום את דרגות החופש שהממשלה תעניק לצה"ל בכל הקשור להרפתקאות יבשתיות נוספות. ברצועת עזה 2014 היא בקושי אישרה כניסה של קילומטר או שניים, ובלבנון היא לא תאשר הרבה יותר. המהלך המשמעותי העיקרי שהיא כן עשויה לאשר הוא הרס התשתיות בלבנון על ידי חיל האוויר וחיל התותחנים, אבל דווקא אותו צה"ל פוסל. באורח מוזר הוא דבק באתגרי לחימה שלא הצטיין בהם בדור האחרון.
"מדינת לבנון והתשתיות הלבנוניות יהיו יעד?", נשאל האלוף. "אנחנו מודעים לכך שמדינת לבנון, כמו צבא לבנון, היא פתרון ליום שאחרי", הוא ענה. זו תשובה מדהימה. היא בעצם אומרת שצה"ל יעדיף להתנזר מפגיעה בתשתיות הלבנוניות ובצבא לבנון, כדי להשאיר בשטח מבוגר לבנוני אחראי ליום שאחרי חיזבאללה. כלומר, טילי אויב מדויקים יפגעו בתשתיות האזרחיות שלנו, אבל אנחנו נעניק חסינות לתשתיות האויב. אחרי כל ההצהרות הישראליות של השנים האחרונות, שלפיהן לא נבחין עוד בין חיזבאללה ללבנון, מערכת הביטחון הישראלית משדרת עכשיו להנהגת לבנון צפירת הרגעה: במקרה של מלחמה לא נפגע בכם, רק בחיזבאללה.
אם חברי הקבינט הביטחוני קוראים גם עיתונים, לא רק דו"חות מודיעיניים, כדאי שייתנו את הדעת על הריאיון של 'ישראל היום' עם הימן, שבוודאי התנסח על דעת הרמטכ"ל. תוכנו מאשר את עיקרי הדו"ח המדאיג שוועדת החוץ והביטחון פרסמה השבוע על בעיית כוונון חריפה בין הדרג המדיני לצבא. בין השאר נאמר בדו"ח שבעתיד עלולה לחזור על עצמה "דרישה (ממשלתית) מהצבא לפעול בהיגיון אחר מזה שנבנה והוכן עבורו".
במקום להתאונן על ההטיה הפוליטית של המסמך, שהוכן בידי ח"כים מימין ומשמאל, הקבינט אמור לוודא שההיגיון הצבאי יעלה בקנה אחד עם ההיגיון שלו ובעיקר עם ההיגיון הבריא: מדינת ישראל צריכה להבהיר בהקדם לממשלת ביירות שמטח הטילים הראשון של חיזבאללה בעורף הישראלי יגרור פגיעה אנושה בנמלי התעופה שלה, ברשת החשמל, במתקני התיירות ובכל מטרת תשתית אחרת שחורבנה ישיב את ארץ הארזים עשרות שנים אחורה. חבר הקבינט נפתלי בנט משמיע התרעה כזאת בכל ריאיון איתו, אבל שאר חברי הקבינט שומרים על עמימות, ומסתפקים בהתרעות כלליות העשויות לפתות את נסראללה לתקוף אותנו בכל זאת. אם נספיק להעמיד אותו על טעותו בעוד מועד, אולי נוכל למנוע בכלל את המלחמה הבאה.
אקו"ם