מתווה הכותל: שורש פורה לפילוג
מתווה הכותל הוא שורש לפילוגו של עם ישראל מול הכותל. אם אתם תומכים בפיצול הרפורמי, אינכם מייצגים את צנחני מלחמת ששת הימים
מורשת הצנחנים משחררי ירושלים היא אחדות, ולאו דווקא שוויון – לחמנו יחד בירושלים בששת הימים למרות הבדלים עמוקים בינינו בהשקפות עולם ובאורחות החיים. בגדר הגבול מתחת למעבר מנדלבאום ישבתי עם המפקד הישיר שלי, חבר קרוב לוויכוח מתמשך עד היום. כיצד דבר מעין זה התאפשר?
לא על ידי תחרות, כביכול שוויונית, בין יחידות "דתיות" ל"חילוניות" קמה המורשת הזאת, אלא באמצעות צבא אחד. כך למשל, פקודות הצבא כוללות הרבה ויתורים מכל הצדדים, כי המטבח והאוכל כשרים לכולם ובשבת אין פעילות צבאית שאיננה חיונית, אבל האווירה בשבת ברוב היחידות איננה "תורנית".
חבריי לוחמי הצנחנים מששת הימים: אמנם "הכותל שייך לכולם", ולכן יש לדרוש מרב הכותל ומרבניו לא להציץ לעזרת נשים, לבדוק כיצד הן מתפללות או אם הן קוראות בתורה - עם או בלי ברכה. הצצה זו לנשים ולתפילותיהן איננה צנועה, אינה ראויה גם מצד ההלכה וגם לנשים חרדיות צריך לפסוק שיש איסור הלכתי לשרוק שם ולהפריע. כשם שאיש אינו בודק באיזה נוסח מתפללים בעזרת גברים, כך אין מקום לבדוק את הנשים. מרים אחות אהרן לא שאלה את משה כיצד לזמר עם הנשים את שירת הים.
אבל מתווה הכותל הוא סיפור אחר לגמרי: זהו שורש פורה לפילוגו של עם ישראל מול הכותל על ידי תחרות, כאילו שוויונית, בין רחבה רפורמית שבה מתפללים נשים וגברים ביחד עם כלי נגינה לבין רחבה אורתודוקסית שמתנהלת כמו כיום – וכמובן, יתנהל מאמץ עתיר ממון למשוך משפחות מסורתיות וחילוניות אל התפילה הרפורמית. תחרות כזאת תביא את הפילוג העמוק של יהדות התפוצות אל מקום המקדש בירושלים, בנוסף לפגיעה קשה מאוד בשרידי המבנים הסמוכים לפינה הדרומית של הכותל המערבי.
אם אתם תומכים בפיצול הרפורמי, אינכם מייצגים את כלל הלוחמים בירושלים בששת הימים, ועל כל פנים לא אותי.
לפני כשנתיים בליל שבת ראיתי ברחבת הכותל מראה מופלא: ברחבה התחתונה התקיימו תפילות בנוסחים שונים, זו בצד זו, מאת קבוצות של חיילים במדים לצד קבוצות של דתיים וחרדים. ברחבה העליונה עמדו וישבו מאות רבות של צעירים וצעירות, בלי מחיצה, וקיבלו שבת בדממה או בשיחה. נפעמתי. ראיתי את עם ישראל "לשבטיו", כשהוא מתאחד כולו עם השבת מול הכותל.
זכרתי שהרחבה העליונה הזאת נוצרה רק בעקבות ששת הימים, ולכן יש בה אירועים ממלכתיים בלי הלכות המחייבות בית כנסת.
מאז אני אומר שכל מי שלא מוצא מקום מתאים לו ברחבה התחתונה, המנוהלת על ידי הרבנות ורב הכותל, מוזמן לבוא לרחבה העליונה. מדינת ישראל מחויבת לקבוע כללים שיאפשרו לכולם לעמוד לפני השם אחד, ב"כותל האחד", בלי איסורים מוזרים להכניס ספרי תורה, בלי להסתכל בנשים ובלי הפרעות.
גם 'הפלג הירושלמי' התגייס כדי להעמיק את הפילוג בעם היהודי, בדומה להפגנות 'העדה החרדית' בדור הקודם. כדי להבין את עומק הבושה כדאי להעלות את זכרו של הפוסק הדגול הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, ששמו נודע בקרב מורי ההלכה מכל החוגים, פסקיו נלמדו בכל סוגי הישיבות ומאות אלפים הלכו אחרי מיטתו ביום הסתלקותו.
כששאלו תלמידים את הרב אוירבך אם מותר לבטל תורה כדי לנסוע לגליל לבקר קברי צדיקים, הפנה אותם להר-הרצל כי שם קבורים קדושי הדור, ולפיכך אין צורך לנסוע מירושלים לגליל. והנה קם בנו והוביל את חסידיו בדרך ההפוכה לאביו - פילוג ומחלוקת. אוי לאוזניים שכך שומעות.
לו היה הדבר בידי, הייתי מודיע למפגיני ה'פלג' שכל אחד אשר פוגע בנהגים ובצה"ל יצולם, ומדינת ישראל תוסמך להוריד את קצבתו שמקורה בתקציב המדינה מכספי הישיבה שבה הוא לומד. אני סבור שהחלטה כזאת, אם יסכימו לה גם מפלגות החרדים, הייתה מצמצמת מאוד את ממדי ההפגנות, וביעילות רבה יותר ממעצרים במשטרה, המגבירים שנאה והתלהמות. אולי עוד לא מאוחר לעשות זאת.
אך זו גם הזדמנות לחשב מסלול מחדש באשר לחוק השירות הצבאי, שחוזר כעת אל שולחן הכנסת. צה"ל איננו מקום של שוויון, כי לעולם לא יהיה שוויון בין לוחמים קרביים לבין חיילים ביחידות העורף החשובות. לכן אני חוזר ומציע שבני הישיבות - ודווקא אלה שתורתם אומנותם - יקיימו בתוך הישיבות, בהפסקות וב'בין הזמנים', הכשרות של החייאה, חילוץ והצלה, בתיאום ובהנחיה של לוחמי פיקוד העורף. לאחר מכן ישתלבו תלמידי הישיבות במילואים ביחידות 'איחוד הצלה' במסגרת פיקוד העורף.
כך לא ייפגע לימוד התורה כלל, בני הישיבות ירבו במצוות הצלה ובהכשרה מקצועית חשובה בלי שייחשפו לתרבות חילונית, מדינת ישראל תזכה לתגבור חיוני ונחוץ ביותר של מערכי העורף לעת חירום - מלחמה או רעידת אדמה חס וחלילה - הציבור החילוני יחדל מאיבה והתנכלות לציבור החרדי, קרן התורה תעלה, עם ישראל יתאחד ויתקדש שם שמיים.
אקו"ם