ראשי » חדשות » דעות

סובלנות היא לא מילה נרדפת ל"אין אמת אחת"

זוהי סובלנות: לא גן עדן מופז בשלל גוונים כשברקע מדנדן קול פעמונים, אלא פנים חשוקות באיפוק לצלילי חריקת שיניים

אם תעירו אותי באמצע הלילה בטלטול פתאומי, יש שלושה דברים שאצליח לומר גם בעודי ישן למחצה: שמות הילדים שלי; החמישייה הפותחת של בוסטון סלטיקס בעונת 85'; ושיעור על "תנורו של עכנאי". כל כך הרבה פעמים כבר לימדתי את הסיפור התלמודי המקסים הזה, עד שאני לא צריך להיות ער כדי לחזור עליו.

סיפור "תנורו של עכנאי" מלמד שמותר לחכמים לחלוק אפילו על אלוקים בעצמו. פעמים רבות לימדתי את הסיפור הזה לחילונים, והם נרעשו מעוצמת הפלורליזם והפתיחות העולים ממנו. אבל תמיד הרגשתי שמשהו כאן לא בסדר, ולא ידעתי לומר מה. עד שבשלב מסוים הבנתי: כשאמרתי שבתורה יש מקום לכמה דעות, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, אני דיברתי על המחלוקת מה מברכים על פסיפלורה; שומעיי חשבו שאני מדבר על המחלוקת האם יש אלוקים. צריך לזכור: כשחכמינו התייחסו לדעות הכופרות ביסודות האמונה, הניסוחים שלהם היו שונים לחלוטין, ומאוד לא פתוחים. הפלורליזם ההלכתי מתייחס רק לעמדות תורניות שונות, בתוך גבולות מסורת ישראל. מאז שהבנתי את הטעות הזו, אני ממעט ללמד את "תנורו של עכנאי". אולי בקרוב אזכור בלילה רק את הילדים ואת הסלטיקס.
 
השבוע היה "שבוע הסובלנות הבינלאומי". לא הרגשתי את קרני הסובלנות נוגהות השבוע ברחובותינו, אך מן הסתם זה לא העולם, זה אני. האמת היא שסובלנות היא באמת ערך מוזנח, שעליו להיות מרכזי הרבה יותר בחיינו. אבל כשמדברים היום על סובלנות בדרך כלל מתכוונים למשהו אחר לגמרי: לרלטיביזם, כלומר: ליחסיות מוסרית. אני תולש את שערותיי כשתלמידותיי מצטטות כבדרך אגב סיסמאות נוראות כמו "לכל אחד יש האמת שלו". האמירות הללו כל כך נפוצות עד שקשה לנו להבין עד כמה הן מופרכות.

אנשים אומרים: כולם צודקים, אין אמת, לכל אחד הנרטיב שלו; אבל אף אחד לא באמת מסוגל לחיות כך בתחומים שחשובים לו. שמאלני נלהב לא באמת חושב שעמדות הימין הן האמת של הימניים, ואפילו אוהד ברצלונה לא באמת מעריך את הנרטיב של ריאל. אנשים מסוגלים לאמץ את דפוס החשיבה המקושקש של הרלטיביזם רק לגבי דברים שלא חשובים להם כהוא זה. אני, למשל, פתוח מאוד לגבי פרשנויות שונות לבודהיזם המאוחר. סטודנט חילוני ליברלי יעמיד בשמחה עץ אשוח מתחת לחנוכייה בקמפוס, בעיקר משום שכל ענייני הדת הללו אינם חשובים לו כלל. אפשר לבחון זאת בקלות: נבקש ממנו להעמיד במקום האשוח תמונה בגודל זהה של הרבי מלובביץ', ונראה מה תהיה התשובה.

התיאוריה המוסרית הרווחת היום דורשת לא לחרוץ משפט על שום דעה ואמונה. כאמור, אף אחד לא באמת יכול לחיות כך. אז מה יעשה הנאור הרדיקלי? איך יתרץ את עוינותו לשמרנים? התירוץ של הנאורים הדורסנים הוא שלא צריך להיות פתוח כלפי דעות לא פתוחות. הניסוח המקורי של הכלל הזה היה מינימליסטי והגיוני: צריך למנוע מעריצים רצחניים לעלות לשלטון באופן דמוקרטי. אך הכלל החריג הזה, המתיר לחסום את חופש הדיבור, התנפח לממדים מפלצתיים. דחסו אליו את כל השקפת העולם השמאלנית־קיצונית, על קרבה וכרעיה. כל דעה שקצת חורגת מקונצנזוס הפוליטיקלי־קורקט מתוארת כלא דמוקרטית וכאנטי־סובלנית, וכך מצדיקים את חיסולה בכוח. התוצאה היא קנאות לא מרוסנת, העיוורת לדורסנותה שלה.

כל מי שמעז לחרוג מהטִרלול הנאור העכשווי בנושא להט"ב; כל מי שמעז להתנגד לנישואי תערובת; כל מי שמעז לשמור על אורחות חייו המסורתיים - כולם מושתקים היום בכוח. אם בכירים באקדמיה הישראלית מנסים למנוע מהחרדים ללמוד בהפרדה מגדרית, ומעדיפים שהחרדים לא ילמדו באוניברסיטה בכלל - זוהי קנאות ולא פתיחות. אם שלטונות בריטניה מאיימים לסגור את בית הספר החסידי הפרטי ויז'ניץ בלונדון משום שסירב ללמד ילדות בנות שמונה על ערכי הלהט"ב - זוהי קנאות מטורפת במסווה של פלורליזם.

צריך לדחות את הרלטיביזם, ולחזור ולשבח את הסובלנות במובנה המקורי. סובלנות אינה אומרת שכולם צודקים, או שהכול אמת, או שהכול נרטיבים. הסובלן אומר: דבריך הם שטויות מסוכנות, אבל אם נריב על זה כל היום - חיינו כאן יחדיו יהפכו לגיהנום.

סובלנות אינה גילוי מלהיב של ריבוי אמיתות, אין היא שמחה עולצת על ריבוי הגוונים המרהיב. הסובלן כשמו כן הוא: מוכן לסבול עמדות ודרכי חיים שהן לצנינים בעיניו. החזון איש, המנהיג החרדי המיתולוגי, כתב שבימינו לא נילחם בכופרים בכוח, כפי שהמליצה הגמרא, כי התנהלות כזו תביא למלחמת אחים אלימה. זוהי סובלנות: לא גן עדן מופז בשלל גוונים כשברקע מדנדן קול פעמונים, אלא פנים חשוקות באיפוק לצלילי חריקת שיניים. זוהי סובלנות, ובלעדיה אין לנו חיים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

חיים נבון

רב קהילת השמשוני במודיעין, מלמד תורה במוסדות שונים, סופר ופובליציסט

לכל הטורים של חיים נבון