ח"כ זאב אלקין: בית המקדש - יעד לאומי
אין מקום אחר, לא רק במדינת ישראל בגבולות 67', אלא גם ביהודה ובשומרון, שבו מתבצעת אפליה כה בוטה וחמורה לרעת היהודים כמו בהר הבית. זה שערורייתי. לא רק שהמדינה איננה עוזרת לביטוי הנוכחות היהודית שם, אלא במידה רבה היא גם מגבילה ועוצרת
הר הבית בשבילי הוא פסגת חיינו הלאומיים. אי־אפשר לומר בצורה אמיתית שחזרנו לארצנו כל עוד מרכז החיים הלאומיים שלנו הוא קיר הבסיס בלבד של ההר שעליו עמד המקדש – הכותל. עם כל חשיבותו, המקום הזה הוא בסופו של דבר קיר תמך, וממילא הוא מסמל את ההיקף החלקי של חיינו הדתיים והלאומיים.
קיר תמך בלבד. ח"כ זאב אלקין צילום: פלאש 90
יש משהו מאוד לא בריא בעובדה שאנחנו מוכנים להסתפק בכותל. אמנם במשך תקופת גלות ארוכה התקדש המקום הזה, אבל זאת רק מפני שלא הייתה אז כל אפשרות אחרת. זו לא הייתה בחירה מודעת מרצון. העובדה שמדינת ישראל היום מקפיאה את המצב הזה ומשמרת אותו כאילו אנחנו עדיין בגולה בעייתית מאוד. העובדה שהכותל נחשב בקונצנזוס, ואילו הר הבית והמקדש נחשבים עניין לקיצוניים, היא פגם מהותי בנכונותנו להתחבר לשורשינו האמיתיים, למורשת שלנו.
לא רק שלא נזכה לגאולה, אלא אפילו לא נזכה לתקומה לאומית אמיתית בטרם נתגבר על השריד הזה של ימי הגולה שעדיין טבוע בנו עמוק מאוד. לכן, מבחינתי בית המקדש מסמל יעד שאיננו רק דתי אלא גם לאומי. חשוב להוציא אותו מהמשבצת של הדתיים ההזויים. צריך להסביר לשכבות רחבות בעם שבלי המקום הזה, חירותינו הלאומית איננה מלאה. בעיניי, אין דבר שמביע יותר את חלקיות התגשמות שיבת ציון בימינו מאשר העובדה שבמקום הקדוש ביותר ליהודים, שנמצא בתוך מדינתם ובירתם, היהודים מופלים לרעה בצורה הכי קיצונית שיכולה להיות. אין מקום אחר, לא רק במדינת ישראל בגבולות 67', אלא גם ביהודה ובשומרון, שבו מתבצעת אפליה כה בוטה וחמורה לרעת היהודים כמו בהר הבית. זה שערורייתי. אם זה היה קורה במדינה אחרת בעולם, מדינת ישראל הייתה עומדת בראש קמפיין בעניין הזה וטוענת שלא יעלה על הדעת להפלות כך.
דווקא במרכז ההיסטוריה היהודית והחיים היהודיים זה 3,000 שנה, דווקא שם אנחנו מוכנים לוותר לחלוטין. ולא רק לוותר – ליסוג. לא רק שהמדינה איננה עוזרת לביטוי הנוכחות שם, אלא במידה רבה היא גם מגבילה ועוצרת אותה.
בחול המועד סוכות נחשפנו לדיווחים על מעצר יהודים בהר בגלל שהתפללו בו, שלא לדבר על העובדה המבישה שבתשעה באב הר הבית נסגר ליהודים. אין שערוריה גדולה מזו שבימים חשובים ליהודים, שבהם כל מה שהם מבקשים הוא לעלות להר הבית או רחמנא ליצלן להתפלל שם, הדבר הזה נחשב לאיום על ביטחון המדינה. זה פשוט לא יאומן. הרי אם היו לוקחים אדם לכלא על כך שהוא בא להתפלל בבית כנסת באירופה, היינו מזדעקים. הדרישה מאיתנו היא להיאבק על כך בכל דרך אפשרית. אני מאמין שהדרך לעשות זאת איננה בפעולה אחת
של 'זבנג וגמרנו', אלא בראש ובראשונה בשינוי היחס לנושא הר הבית והמקדש בשכבות הציבור הרחבות, בפעולות הסברה.
ואגב, לאט־לאט זה מחלחל. לפחות בציבור הדתי אני רואה איך בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים נחשפים לחשיבות הר הבית והמקדש, יותר ויותר רבנים מרכזיים לוקחים בכך חלק. במהפכה הזו כמה מחבריי הטובים ביותר נוטלים חלק, והמהלך נושא פרי.
בימי חול המועד סוכות ציינו במשפחה בר־מצווה לבני. ערכנו אירוע בירושלים שנעשה כמעין עלייה לרגל לעיר דוד, ולאחר מכן קיימנו תפילה בקשת רובינסון. כל הזמן חשבתי על כך שבמצב נורמלי סיום הסיור הזה והתפילה שבו היו צריכים להיעשות בהר הבית. לפתע הבנתי עד כמה אנחנו חיים היום במציאות לא נורמלית, כשאת תפילתנו אנו נאלצים לערוך מתחת לשער המוגרבים.
נא להמתין לטעינת התגובות
