תוכנית ההתנתקות: סיפור 12 השבטים מזווית אחרת
סיפור הגביע תומך בגישה שלפיה מגמתו של יוסף בהתנהלות מול אחיו הייתה לקבל לידיו את בנימין ולהתנתק מבית אבא. אילולא בא יהודה
ההנחה שעליה מבוססת שאלה זו היא שלא ייתכן שיוסף הצדיק פעל מתוך מניעי נקמה והתעללות באחיו כגמול על מעשיהם החמורים כלפיו. גם מבחינת מהלך הסיפור לא נראה שיוסף מתכוון לנקום באחיו - הן מכיוון שהוא פועל באופן שפוגע באביו הזקן הרבה יותר מאשר באחיו, והן מכיוון שלאורך כל הדרך יוסף כובש את רחמיו, מתקשה להתאפק מלבכות, ומגלה כלפי אחיו יחס של אהבה וחיבה.
הגישות המקובלות לפתרון שאלה זו מקורן בדברי הרמב"ן. הרמב"ן פותח בהסבר ולפיו יוסף מעוניין להגשים את החלומות שחלם. לאחר שהוא רואה שבנימין לא מגיע עם אחיו הוא פועל באופן שיחייב את אחיו להגיע עם האח הצעיר, וכך החלום שבו אלומותיהם של כל אחיו משתחוות לאלומתו יתגשם במלואו. בכך מיישב הרמב"ן גם את תמיהתו הגדולה: "כי יש לתמוה, אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו?!".
לדבריו, לאחר שהחלום הראשון התגשם יוסף מבקש מאחיו להביא את אביו על מנת לקיים גם את החלום השני שבו משתחווים לו גם השמש והירח. לשיטה זו ראיה גדולה מהפסוק: "וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם". לכאורה יש כאן נימוק מפורש להתנהגות יוסף – יוסף זוכר את חלומותיו ולא את כל אשר עוללו
מה משמעותו של סיפור הגביע? והרי סיפור זה איננו מקדם אותנו לקיום החלומות אלא להפך - תכליתו היא ניתוק סופי ומוחלט מהאחים, וכפי שאומר יוסף לאחיו בפסוק האחרון בפרשתנו: "וַיֹּאמֶר... הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם". משמע שלולא נאום יהודה ובעקבותיו החלטתו של יוסף להתוודע לאחיו היו האחים חוזרים לאביהם לכנען ויוסף נשאר עם בנימין במצרים!
כאן נזקק הרמב"ן להסבר אחר להתנהגות יוסף, ולפיו כוונתו הייתה לבדוק את נאמנות האחים לבנימין. יוסף חשד וחשש "שיקנאו אותו באהבת אביהם כקנאתם בו, ועל כן לא רצה שילך עמהם בנימין אולי ישלחו בו ידם, עד בדקו אותם באהבתו". על כך ניתן להוסיף שיוסף לא רק בודק את נאמנותם לבנימין אלא גם נותן להם הזדמנות לכפר על עוונם כלפיו בתשובת המשקל באופן התנהגותם כלפי בנימין.
גישה חדשנית ומודרנית בהסבר התנהגות יוסף מוצעת (בווריאציות שונות) על ידי מספר כותבים בני זמננו הסבורים שיוסף החליט להתנתק מאחיו ומבית אביו, ולכן אין הוא כותב לאביו ופועל באופן שבו בנימין יגיע אליו למצרים ויישאר איתו בשעה שהאחים יעלו לאביהם לארץ כנען.
באשר לסיבה להחלטתו הקיצונית והדרמטית של יוסף להתנתק ממשפחתו מוצעים שני נימוקים עיקריים: האחד - יוסף סבור שגם אביו אשם במה שקרה לו, שכן הוא שלח אותו לאחיו למרות שהיה מודע לשנאתם אותו, ואולי הוא אפילו חושד שאביו היה שותף לתוכנית האחים. יוסף חושב ואולי אף משלים עם המסקנה שלמרות אהבת אביו אליו יעקב החליט לדחותו כפי שנדחו ישמעאל ועשו בדורות הקודמים, וזאת למרות שאברהם אהב את ישמעאל ויצחק אהב את עשו.
רק כאשר יוסף שומע את דברי יהודה הוא עומד על טעותו ומגלה שאביו כלל לא ידע על מכירתו ואולי הוא רומה על ידי האחים. דברי יהודה אליו: "וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי. וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה. וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה" הם הגורמים לו להתגלות לאחיו ולחזור ולהתאחד איתם.
הנימוק השני הוא שיוסף מוצא במצרים מזור לצרותיו ולקשייו, ובעקבות זאת הוא מבקש להיטמע בה ולהתנתק מבית אביו, ממורשתו ומתרבותו. גישה זו מתבססת בין השאר על השם שנותן יוסף לבנו מנשה "כי נשני (השכיחני) א־להים את כל עמלי ואת בית אבי". אמירה זו מגלה שיוסף מודה לא־להים על שכחת בית אביו ושמח על ההתנתקות ממנו.
יש שהביאו תימוכין לגישה זו מדברי חז"ל האומרים: "כיוון שראה יוסף את עצמו בכך (את הצלחתו הגדולה בבית פוטיפר) התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו ואומר ברוך המקום שהשכיחני בית אבי'. אליבא דגישה זו, השינוי מתרחש כאשר יהודה מתאר בפני יוסף את סבלו של יעקב אביו, דבר הגורם לו לחזור בו מתוכנית ההתנתקות, לשוב להתאחד עם בית אביו ולוותר על תוכניתו להתערות בחברה המצרית יחד עם אחיו בנימין.
גישות מחודשות אלו עוררו פולמוס ער וסוער, כאשר הרב יואל בן נון ופרופ' דוד הנשקה מצדדים בגישה החדשנית, ואילו הרב יעקב מדן והרב חנן פורת חולקים עליה מכול וכול.
לדעתי, עלילת הגביע מחזקת את עמדת הסוברים שמגמת יוסף הייתה להתנתק מאחיו ולהשאיר אצלו רק את בנימין. שהרי מה חושבים אחי יוסף על בנימין בעת שהגביע נמצא באמתחתו? האם הם חושדים שבנימין אכן גנב את הגביע, או שהם יודעים שמדובר בעלילה? נראה שלא זה ולא זה. יוסף פעל בדרך שמטרתה להוביל את האחים להבנה שבנימין לא שלח את ידו בגביע ושהם נענשים בידי שמים.
יוסף מצווה לא רק לשים את גביע הכסף באמתחת בנימין אלא גם לשים כסף איש בפי אמתחתו. כאשר האיש משיג אותם הוא מקפיד להתחיל לחפש אצל הגדול ולסיים בבנימין. אם כן, כל אחד מהאחים רואה ברגע שפותחים את אמתחתו את כספו, וכפי שכל אחד יודע היטב שהוא לא גנב את הכסף כך הוא גם מבין שבנימין לא גנב את הגביע. הדבר מביא אותם למסקנה: "מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱ־לֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ".
האחים מבינים שיש כאן עונש א־לוהי על מעשה מכירת יוסף, שהרי כבר בפעם הראשונה שבה גילו את כספם באמתחתם דואג יוסף לכך שהם יראו בכך נס א־לוהי. לאחר שהשיבו את הכסף אמר להם יוסף שכספם הגיע ליעדו וא־לוהים הוא ששם להם מטמון באמתחתם. לעומת זאת, לדעת הסבורים שעלילת הגביע נועדה לבחון את האחים ואת יחסם לאחיהם, לא ברור מדוע יוסף פועל כך שאחיו יבינו שבנימין חף מפשע.
לכאורה היה מתאים יותר לבחון האם האחים ימסרו נפשם על בנימין ויעמדו לצידו גם במצב שבו הם אינם יודעים בוודאות שהוא לא גנב את הגביע. ועוד יש להקשות על דעתם שאם האחים לא היו עומדים במבחן ולא היו מוסרים נפשם על בנימין היה נגרם ניתוק מוחלט בין האחים ליוסף ובנימין. אם כן, מסתבר שזו הייתה התוכנית המקורית, והיא השתנתה רק בגלל נאום יהודה.
עם כל זאת, נראה ש"אלו ואלו דברי א־להים חיים" ולשתי הגישות יש מקום בפשוטו של מקרא ובמסרים החינוכיים שאנו אמורים לקלוט ולהטמיע בלִבנו ובקרבנו בעת שאנו קוראים את עלילת יוסף ואחיו.
נא להמתין לטעינת התגובות
