יהורם גאון: חורבן זה טוב ליהודים
מה היה קורה לעם היהודי אם העיר לא הייתה עולה באש, בית המקדש לא היה נחרב, לא היינו הולכים לגלות וממשיכים להקריב קורבנות, ונביאים היו הולכים ברחובות העיר ומטיפים לצדק כשאיש לא שומע?
מה היה קורה לנו, לעם היהודי, אם לרומאים לא היה שום רצון ואינטרס במזרח, ולכן לא היו גייסות משלהם עומדים וממתינים בהרים ש"סביב לה", עד שנגמור בתוככי העיר לאכול האחד את השני, עם שאנו מכלים ושורפים לעצמנו את אסמי המזון, והעיר לא הייתה עולה באש, בית המקדש לא היה נחרב, לא היינו הולכים לגלות והיינו ממשיכים להקריב קורבנות, וכוהנים ולוויים היו מכהנים בקודש, מלך היה מולך בעם היהודי, ונביאים היו הולכים ברחובות העיר ומטיפים לצדק ולמוסר חברתיים כשאיש לא שומע?
היינו שורדים אלפיים שנה? יהורם גאון צילום: יוסי אלוני
והשאלה הגדולה היא אם היינו שורדים כך את אלפיים השנים, או שהיינו נעלמים כמו עמים אחרים אדירי ממדים, גדולים פי כמה מאיתנו - כמו אשור, בבל ורומא, שהייתה כנראה האמריקה של אותם זמנים.
לא נעים לחשוב, אבל יכול להיות שהגלות - כן, דווקא הגלות! (זו ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו") - והמרחק מן ה"בית" הם שיצרו געגוע אדיר, ערגה צרובה בנשמה, כמיהה עקבית, אדוקה ולוהטת. יכול להיות שהחלום הזה לחזור אי פעם אל מחוזות לידתנו כאומה, מן הניכר המתנכר שהאכיל אותנו מרורים, גזרות ופוגרומים ושרפה וחנק, יכול להיות שזה מה ששמר אותנו כעם, הבדיל אותנו ותחם אותנו מן
הסובב. יכול להיות שהגלות הזו שאנו קוראים לה "החורבן", בסופו של דבר הצילה אותנו מכליה טבעית ורפיון תרבותי שהיו מנת חלקו של כל העולם העתיק, מלבדנו. כן, מלבדנו.
מתברר שרק חלום וגעגוע החזירו אותנו לאותם מקומות, לאותה שפה, לאותה ארץ שרק ממרחק הייתה "זבת חלב ודבש".
משהגענו והחלום מומש, ואין למה להתגעגע, נוצרו בעיה וחלל שקשה למלא - ועל זה כבר בפעם אחרת.
נא להמתין לטעינת התגובות
