השבת השַבָּת לעם ישראל: לא רק מצוות
אחרי שהלימוד בליל שבועות הפך זה מכבר לטרנד ישראלי, מתרבים הקולות להשבת התודעה השבתית לכל שדרות החברה. שבת לאלו שלא הולכים לבית הכנסת
לכאורה עוד אירוע ירושלמי על הסקאלה שבין ליל שבועות לחמשושלים, אבל ההתרגשות של משתתפי הכנס והטרמינולוגיה שבה השתמשו היו יוצאי דופן ביחס לאירועים כאלו. "מהפכת זוכרי השבת" הגדיר את המיזם שייקה אל-עמי, מנהל מִנהל קהילתי גינות העיר שאירח את הכנס. "זו מהפכה חברתית קהילתית, שמציעה תפיסה חדשה של השבת. נעשה מהלך משנה תודעה ומציאות בירושלים. אנחנו הוועד למען השבת השבּת לעם ישראל".
"מה שאנחנו עושים הוא בעל חשיבות עליונה", אמר מאיר בוזגלו בכנס. "המאבק על השבת יש בו סור מרע ועשה טוב. אני חייב להילחם על החירות של האחר. אין טעם לשמור שבת אם זה לא מאיזו חירות מסוימת. זה דבר שחשוב להתגייס אליו".
המיזם הוא יוזמה של קואליציית 'ירו־שלם', קבוצה של פעילים ירושלמים, דתיים וחילונים, ששמה לה מטרה להרחיב את השיח על ירושלים. "ירושלים זה המקום היהודי הכי עשיר, הכי תוסס, הכי צבעוני", מסביר אל-עמי. "אנחנו חווים אותו ככזה, אבל לא מספיק יהודים וישראלים שותפים לחוויה". הקואליציה הוקמה לפני שנה, ובחרה להתחיל לפעול סביב השבת.
רחל אליאור הציגה את "חזון עונג השבת" בתחילת הכנס: "אם היום יום שבת עומד בסימן סייגים והגבלות, בסימן מאבק אינדיבידואלי במחסור ובעוול, בסימן בדידות של יחידים ופירוד בין קהילות שונות ובסימן מתח של דין ודברים בין בעלי השקפות שונות ואורחות חיים נבדלים, הרי שהשבת צריכה לעמוד בסימן חירות ומרגוע, שלווה, חסד, שפע, קירוב לבבות ומאור פנים. למהלך זה נקרא 'עונג
למיזם חברו אנשי רוח ופעילים חברתיים, ארגונים קהילתיים ומוסדות ירושלמיים, מ'רוח חדשה' והתנועה הירושלמית ועד למוזיאון המדע ומוזיאון ארצות המקרא. יחד הם הפיקו יותר מ-35 אירועים תרבותיים, כמעט ללא מאמץ. "בירושלים לא צריך להמציא יש מאין. יש כאן אוצר בלום", אומר בן-עמי, ומודה כי ההצלחה של ערבי הלימוד בשבועות היוותה השראה למיזם. "ליל שבועות הפך לטרנד. בליל שבועות ירושלים מייצרת מסע רוחני, אנחנו רוצים להביא את הדבר הזה לשבת".
חלק משמעותי לא פחות היה פתיחת רוב האירועים לקהל הרחב ללא תשלום. "אם בכל יום רכישת דעת כרוכה בתשלום, הרי שבשבת אפשר יהיה ללמוד בחינם מפי מרצים, סופרים, אמנים ומשוררים שיַרצו או ישוחחו או ינהלו מעגלי שיח בהתנדבות", מציעה אליאור.
אחת המטרות במיזם הייתה להוביל לפתיחת מוסדות תרבות ומִנהלים קהילתיים בשבת. "לדוסים יש שבת עשירה בגוף ונפש", מסביר אל-עמי. "לאחרים יש שבת משפחתית, שבת מנוחה, שבת של טיולים וצרכנות, אבל אין להם שבת במובן של מקור של רוח ושאר נפש שמעשיר את השבוע שלך. באופן אבסורדי, בירושלים המתנ"סים סגורים בשבת, אבל הבריכה וחדר הכושר פתוחים. מוסדות לימוד ותרבות סגורים. מה פתוח? בתי כנסת, אבל לא לכולם מתאים ללכת לבית כנסת. השבת ניתנה לעם ישראל כולו. מתנת השבת. השאלה היא מה עושים עם זה".
"כמו שיש מרחבים ציבוריים וקהילתיים, יש מרחבים כאלה גם בזמן. יש זמן שנועד למשפחה ויש זמן שנועד לקהילה. השבת משמשת את האוכלוסייה הדתית גם לטובת קשרים קהילתיים", מסכים יוסי סעידוב, יו"ר מִנהל קהילתי גוננים. "העובדה שמוסדות קהילתיים סגורים בשבת פוגעת בחילונים ולא מאפשרת להם את הקהילתיות הזו. התפקיד של המתנ"סים והמרכזים הוא ליצור מרחבים קהילתיים גם של מקום וגם של זמן".
"עונג של שבת" מגיע לאחר שורה של יוזמות ואירועי שבת של ארגונים ירושלמיים שפנו עד היום לציבור החילוני. החלוצים היו חברי התנועה הירושלמית, שלפני שנתיים החלו את סדרת אירועי 'ברל'ה', שפנו למשפחות צעירות והציעו פעילויות ומשחקי יצירה. "חיפשנו איך לחזק את הקשר של משפחות חילוניות לעיר, לגרום לתחושת שייכות ולא לתחושה שהם האחרונים שנשארו בעיר, ליצור קהילה", מספרת תהילה נחלון, ממקימות התנועה הירושלמית. "כשישבנו והעלינו את הבעיות, חוץ מהבעיות הגדולות של חינוך ותעסוקה מה שהפריע לחילונים זה השבת", מוסיפה חברת מועצת העיר מטעם תנועת ירושלמים, רחל עזריה. "הדבר שהכי כאב לי זה שהורים אמרו ששבת זה היום השנוא עליהם, והם מטפסים על הקירות".
עבור השתיים, השומרות מצוות, הפעילויות שכרוכות בחילול שבת הציבו דילמה ערכית לא פשוטה. נחלון סיפרה בכנס כיצד רעדה לה היד כשחתמה על צ'קים של התנועה עבור הפעילויות. "בעיניי ירושלים דוחה שבת. בתקופת האינתיפאדה היה רב שהתיר ללוות עם נשק טיולים בשבת מחוץ ליישוב, דבר שהוא לא פשוט מבחינה הלכתית, שכן יש ערך לטייל בארץ שלנו ולא לפחד. גם פה יש ערך שהוא מאוד חשוב, והוא לא פחות חשוב מהלכות שבת".
זו לא פשרה כואבת עבורך?
"אני לא רואה את זה כפשרה, כי אני לא רואה את השבת כשלי יותר משל אחרים, וגם לא את המרחב הציבורי כשלי יותר מאחרים. חשוב לי שלמשפחות חילוניות יהיה נעים בירושלים, המטרה שלנו היא שכל יהודי ירגיש בה שייך ושהיא שלו, וחיפשנו דרכים להחזיר לו אותה. אני מרגישה שאנחנו עושים משהו שמקדם את היהדות במדינת ישראל ולא לוקח אותה אחורה". אבל היא מוסיפה: "יש לי הרבה יותר סימני שאלה מסימני קריאה, אבל אני מרגישה שכדאי שנדבר על זה".
הרב בני לאו, שהשתתף בכנס ובאירועים, חולק על הגישה הזו: "כשמגיעה שבת יש משהו עמוק בתחושת הקדושה שהציבור הדתי מבקש להתכנס בה. אתה לא יכול לעשות פעילות שיש בה חילול שבת באופן אמיתי. קדושת השבת יקרה מכל דבר. אני מברך על כל יוזמה שמבקשת לשנות את השיח החברתי בישראל, ולכן אני משתתף במיזם גם אם בצורה פאסיבית".
בשבת הוא אירח את פרופ' אריאל הירשפלד בבית כנסת הרמב"ן לשיחה על אתגרי השבת. "עצם הכניסה שלו לבית כנסת הייתה אמירה של השפעה תרבותית מצד לצד. ניסיון לתת צביון יהודי של עגלה מלאה ועגלה מלאה, כשכל אוכלוסייה מכירה בערך של הצד השני". אך גם הוא מודה כי זו לא שותפות סימטרית: "השבת של הציבור הדתי עמוסה בטוב. יש בה משפחה, קהילה, עבודת השם, פרשת שבוע. יש פה פער גדול מאוד בין הצורך העמוק של הציבור החופשי למלא בתוכן את החלל הזה, ובין הציבור הדתי שמרגיש שהוא מלא מכל טוב. התרומה היחידה שלנו כציבור דתי היא לכבד את השבת של הציבור החופשי, ולהאמין שיש עושר של רוח שבא מעולם חופשי, ספרותי".
למרות דבריו המסויגים, חשוב לרב בני לאו להדגיש: "אני שותף לשיח אחד, שבירושלים יודעים להילחם על השבת במובן הנגטיבי, וכאן יש ניסיון לצקת תוכן חיובי לשבת. זו אמירה של ארגונים מכל קצות החברה הישראלית שאומרת שיש לנו שבת. אין מצב שיש יהודי שהוא נטול שבת. יש יהודי שייקח את כל החבילה, עם הזכור ועם השמור, ויש מי שייקח רק את השמור. זו עמדה מאוד מכבדת את הזולת ואת הבחירות שהוא עושה ביחס לשבת שלו".
העמדה שמבטאות נחלון ועזריה קשורה בין השאר לברית האסטרטגית שנרקמה בשנים האחרונות בין הציבור הדתי-לאומי לציבור החילוני בירושלים, מה שנקרא 'הרוב הציוני', במאבק נגד התחרדות העיר. החידוש במיזם הוא בשיתוף הפעולה בין הארגונים החילוניים לדתיים סביב השבת. אחרי סדרת מסיבות שערכה עמותת 'רוח חדשה' לצעירים בירושלים, הוחלט לקיים את המסיבות במקומות סגורים כדי להימנע מחילול שבת בפרהסיה. "אנחנו החילונים מדברים על פלורליזם, אבל אנחנו לא באמת מוכנים לשמוע את הצד השני", אומרת אלישבע מזי"א, מנכ"לית עמותת 'רוח חדשה'.
מזי"א היא דוגמה לחילונית קלאסית, שגדלה בבית שבו השבת הייתה יום רגיל לכל דבר ובמסגרת המיזם הגיעה לראשונה מזה שנים לבית הכנסת. "עיקר הבשורה היא באנשים שמוכנים ורוצים לספוג יהדות לתוך אורח החיים שלהם. במובן הזה אני מרגישה שהקבוצה מובילה מהפכה ענקית. בחלום שלי ירושלים תהפוך למקום שבאים אליו בשבת כי יש בה משהו מיוחד, גם אם הולכים למסעדה. העיר תהיה מוקד עלייה לרגל. אנשים יבואו לעבור חוויה רוחנית".
בעיני עזריה, לא מפתיע שהתהליך הזה מתרחש בירושלים. "בירושלים יש הרבה יותר סולידריות בין חילונים לדתיים, המנעד יותר רחב ופחות דיכוטומי. יש הרבה אנשים שהם באמצע". לדעתה, העובדה כי כיום הכול סגור בשבת היא יתרון גדול. "זה מאפשר לקיים דיון על איזו שבת כן היינו רוצים. אנחנו רוצים חנויות פתוחות? לא. מוסדות תרבות? כן. זה דיון שמעולם לא התקיים בחברה הישראלית. זו הזדמנות להגדיר את השבת לא דרך מה לא, אלא דרך מה כן. איך אנחנו רוצים את השבת שלנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
