שבת בחו"ל: לבית חב"ד או לקניון הסמוך?
"אם היינו הלכתיים היינו מתארחים בבית חב"ד, אבל כיוון שאיננו - נהפוך את שבתותינו ליום גרוע מיום חול עלוב. וזאת רק בגלל שאיננו רוצים לצרוך ולסחור בשבת?" דב אלבוים על המתנה החשובה ביותר שהעניקה התרבות היהודית לעולם
אתה יוצא לחופשה בחו"ל עם הילדים - כל יום יותר מעייף ממשנהו; זה מתחיל בסיבובים מפרכים עם ארבעה ילדים בתחבורה ציבורית בעיר זרה וגדולה. פעמיים לפחות אתה הולך לאיבוד ברחובות המוצפים באובדים שכמוך;
ומה עושים כשמגיע שישי בערב? יושבים במסעדה; מוקפים בבני נכר; עושים קידוש ומברכים על הלחם בקול נמוך די הצורך כדי שלא להפריע לסועדים האחרים, אך לא נמוך עד כדי שנרגיש שאנו מסתירים את יהדותנו הגאה. אבל מחר שבת - מה עושים? ממשיכים במצעד הצרכנות והכספים הבלתי פוסק שמטביע אותנו התיירים בכל אשר נלך; או שמכריזים שבת. זהו. היום לא נצרוך.
אם היינו הלכתיים - אז התשובה היתה ברורה - עלינו לשבת במלון ולאכול שימורים ופירות או להתארח בבית חב"ד המקומי. אבל כיוון שאיננו הלכתיים; ואנחנו בחופש - נהפוך את שבתותינו ליום גרוע מיום חול עלוב; וזאת רק בגלל שאיננו רוצים לצרוך ולסחור בשבת? מהו הדבר העיקרי בשבת שהוא זה שעלינו להעמיד במרכזו ועל פיו לגזור את כל ההחלטות כלפי השבת?
דיון ותשובה בלתי מחייבת שהשבתי לעצמי בשבת האחרונה; אך אינני מתעקש על תוקפה לעתיד: השבת היא המתנה החשובה ביותר שהעניקה התרבות היהודית לעולם כולו. היא נוגעת ביסודות הקיום היהודי, וראייה לכך היא העובדה שהיא מופיעה בהתגלות בהר סיני המתוארת בספר שמות, בה נמסרים עשרת הדברות לעם ישראל.
לאור זאת, השאלה המרכזית בנוגע למקומה של השבת בחיים צריכה להיות כיצד מקדמת השבת את האדם לעבר היותו בן חורין. ההתלבטויות לגבי שמירת השבת באופן ה"נכון", הפרשנות ה"אמיתית" לאיסורי המלאכה וחשיבות קיום חוקי התורה הנוגעים לשבת – כל אלו הן שאלות משניות לגבי שאלת החירות.
לשון הציווי בספר שמות - "זכור את יום השבת" - הולם את הכיוון הזה, שכן הוא מורה בעיקר על פעולה מנטאלית ולא על קיום מעשי של מצווה. הנימוק הסוציאלי לשמירת השבת קשור אף הוא למודל החירות: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר" (שמות, כג, יב) – אין לקרוא ציווי זה כחיוב הלכתי למנוחה אלא כעקרון הקובע כי גם העבד, הגר והבהמה זכאים למנוחה ולחירות.
כי החירות האנושית השבתית מתבטאת בביטול ההרארכיות החברתיות; השבת יוצרת מרחב קבוע שבו מנוטרלים כל יחסי השעבוד - במישור האישי, הקהילתי והחברתי. המישור העסקי של החיים מושבת וממילא נעלמים יחסי היררכיה של קונה-מוכר, עובד-מעביד וצורך-נותן שירותים. בשבת – כולם שווים (גם בעלי חיים) בפני החירות.
עם זאת, במפעלם הפרשני וההלכתי הם העצימו בעיקר את הצד ההלכתי-חוקי של השבת, ופירטו ופירשו כיצד לקיים את הציווי "שמור את יום השבת". הטעם למהלך פרשני זה, שיש בו עוצמה ויופי רב, הוא כמובן הרצון להגן על השבת: חכמי המסורת הרגישו שאם יבנו סייגים, גדרות והלכות סביב השבת, היא תוכל להשאר חיה ורלוונטית במשך הדורות.
ועם זאת, בשל כיוון פרשני זה הפכה השבת להיות המעמסה ההלכתית הסבוכה והקשה ביותר שאיתה מתמודדת החברה האורתודוכסית. למרות שישנם רבדים בהלכות שבת התורמים לתודעת החירות האנושית, אין להתעלם מכך שחלק מהנוהגים המסורתיים מנוגדים לחלוטין לצו המרכזי המבקש ליצור בשבת מרווח של חירות ושחרור משעבוד.
דוגמא אחת מיני רבות לכך הוא הפתרון ההלכתי של "גוי של שבת": פתרון זה, שהתבסס בלב המודל ההלכתי, אינו עולה בקנה אחד עם השבת המקראית השייכת למודל החירות, שלפיו אין זה חשוב האם העובד שלך הינו יהודי, נכרי או בעל חיים: השבת אמורה להפקיע את כל יחסי השעבוד וליצור מרחב חסר תלות היררכית בין יצוריו של האל.
במובן הזה, הפסקת יחסי מסחר בשבת היא חשובה בלי קשר אם אתה בארץ או בחול; קונה מיהודים או מבני אומות העולם - המסחר הוא גורם משעבד מעצם הגדרתו, בהיותו בנוי על יחסי היררכיה; האדם הצורך שירותים מסחריים בשבת בדרך-כלל לא שם לב לכך, אך בכל פעולת צריכה הוא משעבד את זה שמספק עבורו את השירות.
אז מה בכל זאת התשובה? במישור האישי, בחרתי לעצמי עד כמה אני מקבל על עצמי שחרור משעבודים בשבת המיוחדת הזאת שבה ההבדל בין ימי המעשה ויום החירות מיטשטשים מאליהם: ניתוק מאמצעי התקשורת, כיבוי הפלאפון, המנעות משיחה על נושאים הקשורים למחירים וקניות, הקדשת זמן לבילוי משפחתי משותף.
ובמישור החברתי - כשאני נמצא בתוך תחומי מדינת ישראל בה אני חש מחוייבות חברתית עמוקה לדאוג שהחברה שבה אני חי תתרגל לפחות יום אחד בשבוע יום של חירות; אז לא אקנה ואצרוך שום דבר שמישהו אחר חייב לעבוד עבורו ביום החירות. עם זאת, כאשר אני נמצא במקום שבו אין לי אחריות אזרחית ישירה לנעשה בתוכו - אקנה ואצרוך ככל שאצטרך כדי לשמור ולזכור את תחושות החירות שלי.
את העובדה שמדובר ביום שבו אנו מתרגלים חירות אזכור באמצעות הטקסים היהודיים העתיקים והטובים; אבל לא אמנע מלנסוע בבוקר השבת לגן הבוטני המקסים של קיימברידג', שכולו ריח שדה אשר ברכו האלוהים; לרכוש כרטיס, לפרוש שמיכה על הדשא הירוק, לחלק לבנות סנדוויצ'ים שהכנו במלון, ולשקוע בתנומת שמש אירופאית נעימה - מעין עולם הבא, יום שבת מנוחה.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
