מה היה חושב הרב קוק על "יום שני ללא בשר"?
האם תרבות שמגדירה את שמחת החג והשבת שלה באכילת בשר יכולה להיות צמחונית? העובדה שהיטלר עצמו היה צמחוני איננה מקרית. בלי לדעת מה יהיו תוצאות האידיאולוגיה הנאצית, טען הרב קוק כי צמחונות בעידן שבו אין עדיין ברית בין אדם לאדם יכולה לגרום לרוע כבד
מהי עמדת התרבות היהודית בעניין הצמחונות? אישה אוכלת סלט ירקות
שאטרסטוק
ומהי עמדת התרבות היהודית בעניין? האם היהדות שהקדישה חלק גדול מהפולחן בתקופת המקרא לעיסוק בבשר רואה בכך משהו שלילי? האם תרבות שמגדירה את שמחת החג והשבת שלה באכילת בשר יכולה להיות צמחונית? והאם כבר הגיע הרגע שעליו מכריז הנביא הושע (הושע ב כ) "וכרתי להם ברית עם חיית השדה ועם עוף השמים", נבואה שמעמידה חזון לאחרית הימים ובו האדם ובעלי החיים כורתים ברית של ידידות. או שמא כדאי להניח את אחרית הימים בצד עד שלפחות יתקיים החלק השני של הפסוק בנבואת הושע: "וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ" (שם), התדרדרות והרמוניה. ההוגה היחיד בתולדות היהדות שהעז לעסוק בנושא הזה ברצינות הוא הראי"ה קוק. הוא אמנם לא היה צמחוני מובהק אבל זה לא הפריע לו לפרסם את מאמר המופת שלו בעניין: חזון הצמחונות והשלום (המאמר בשלמותו זמין ב"ויקיטקסט"). יש אומרים שלתלמידו הרב דוד הכהן, הנזיר הצמחוני, הייתה יד מכרעת בעניין, אבל ללא ספק הרב קוק עמד בעצמו מאחורי הדברים שפורסמו בשמו לפני כמאה שנה.
גם אני לא צמחוני, אבל בדיקת הנושא מהזווית של התרבות היהודית מעלה בי מחשבות חדשות. שהרי מה שמעניין בעמדת היהדות, כמו בעוד מקרים רבים, זה שהיא לא חד משמעית בעניין, והיא מתארת הבדלים שונים של התייחסות בעידנים שונים. כך למשל, מהמתואר בספר בראשית בסיפורי הבריאה עולה די בבירור כי האדם ובעלי החיים בעידן הבריאה מתוארים כבעלי ברית של ידידות: הנחש מדבר עם אדם וחוה ויש אפילו פרשנות מאוד ידועה במדרשי התלמוד שקובעת כי לפני בריאת האישה ניסה אלוהים לשדך לאדם הראשון כבני-זוג כל מיני סוגים של בעלי חיים. המדרש טוען כי הפסוק שבו האדם מתלהב מבריאת חוה ואומר: "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי... כי מאיש לוקחה זאת (בראשית ב, כג) " מעיד שלפני כן אדם ניסה להזדווג עם בעלי חיים בהמלצת הבורא. הדיבר המקראי בפרק א' של בראשית מגדיר במפורש את מנדט האכילה של האדם - צומח בלבד: "הנה נתתי לכם כל עשב זורע זרע... ואת כל העץ... לכם יהיה לאכלה" (שם, א, כט).
הרגע שבו נשברת הברית בין האדם לבעלי החיים ובין האדם לטבע באופן כללי הוא ללא ספק סיפור המבול. רק לאחר שנוח יוצא עם משפחתו מהתיבה נחקקים הכללים המקראיים הראשונים להסדרת היחסים בין האדם לבעלי החיים: לאדם מותר לאכול את בעלי החיים "כירק השדה" ואילו לבעלי החיים אסור לאכול את האדם.
הדיבר המקראי בפרק א' של בראשית מגדיר במפורש את מנדט האכילה של האדם - צומח בלבד. שיפודי פירות וירקות ברוטב אסייאתי
צילום: דניאל לילה
מה קרה שם במבול שיצר חיץ כזה בין האדם לבעלי החיים? הפרשנים המסורתיים טוענים כי לאור העובדה שנוח ומשפחתו הצילו את חייהם של בעלי החיים שהוכנסו לתיבה, הרי שמבחינה מוסרית יש להם עכשיו גם זכות על חייהם. לדעתי אפשר להבין את השינוי המקראי הזה לאור ההבנה העמוקה של המקרא שהמבול בתור חוויה קולקטיבית של כל בני האדם יצר הפרדה טראומתית בין האדם לטבע - המבול היה הפעם הראשונה שבה הטבע קם על האדם להורגו, להטביע אותו. נקודת שבר שכזו יוצרת באופן הגיוני רתיעה ובידול של האדם מכוחות הטבע, ושוב לא חוזרים יחסי הידידות ביניהם לתקנם. ההיררכיה בין האדם לבעלי החיים היא תוצאה של טראומה עמוקה ביחסים בין האדם לטבע.
עם זאת, לדעת הרב קוק יש עומק רוחני נוסף בעניין. ההפרדה בין האדם לבעלי חיים חיונית לפעמים בשל ההתדרדרות המוסרית של בני האדם ובעלי החיים. ההרמוניה בין האדם והטבע שלפני המבול הביאה את המין האנושי לרמת תודעה טבעית מדי וזו הובילה אותם להידרדרות מוסרית עצומה. הרב קוק מזהיר אותנו שלא תמיד צמחונות מביעה עליונות מוסרית. להיפך, עשרות שנים לפני עליית הנאציזם לשלטון והרציחות האינסופיות שנבעו מהמשטר הזה, כתב הרב קוק כך:
העובדה שהיטלר עצמו היה צמחוני איננה מקרית. סלט לבבות חסה וירקות
צילום: ראובן קסטרו
"ולפעמים תמצא רשע עריץ בוחר לו ענין מוסרי, ושש לעשות צדק, כדי להשקיט בזה מוסר כליותיו והנוחם הטבעי המפעם בקרבו... היינו פוגשים המון גדול של רשעי תבל, המשחרים לטרף כזאבי ערב, זובחי אדם באין חמלה; ומוסר כליותיהם, כשהיה מעיק להם, היו ממלאים ברווחה על ידי חסידות עם בעלי-חיים, שאין ביחשם אותן הסבות הגורמות לפשעים של שלטון האדם באדם לרע לו - הבאות לרוב מסיבת שנאה וקנאה וכיוצא בהם, שהרי בעלי החיים אינם משיגים את גבול מחיתם, כבודם ותאוותיהם של רעי אדם הללו".
הרב קוק אולי זיהה בחושיו הרוחניים החדים כי הרומנטיקה הגרמנית שהטרימה את עליית הנאציזם והפיצה אידאולוגיה של התאחדות עם הטבע ועם בעלי החיים היא בסך הכול מקפצה להידרדרות מוסרית עמוקה. בשם האחדות עם הטבע יצרו הנאצים פילוסופיה שמנסה לפעול לפי החוקים הגזעיים "הטבעיים" ולכן התירה לעצמה רצח של "גזעים מזיקים" - "טפילים". העובדה שהיטלר עצמו היה צמחוני איננה מקרית כמובן. בלי לדעת מה יהיו תוצאות האידיאולוגיה הנאצית כבר טען הרב קוק כי צמחונות בעידן שבו אין עדיין ברית בין אדם לאדם יכולה לגרום לרוע כבד עוד יותר. כפי שכולנו יודעים - לפעמים נזירות צמחונית מסתירה בעצם שנאת אדם גדולה. יש חסידים של זכויות בעלי חיים ששונאים בני אדם ויש גם חסידי זכויות אדם ששונאים אנשים.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
