אלה האתגרים העומדים בפני החינוך היהודי-פלורליסטי
כיצד מתמודדים מול רגשי הנחיתות אל מול הידע והעוצמה הדתית ואיך יוצרים חוויה רוחנית מחוץ למסגרת הקונבנציונאלית? שלושה אתגרים מרכזיים לפתחו של החינוך הפלורליסטי בישראל
ההיחשפות לאוצרות הרוח של היהדות היא חוויה הדומה לכניסה למים שאין להם סוף. הלומד המתחיל נחשף למקורות רבים ומגוונים הדורשים ידע ומיומנות. אל מול המבוכה של הלומדים עומדים לא פעם אנשים מתוך העולם הדתי המפגינים ידע וביטחון בתחומי היהדות. הם משדרים סמכותיות רבה ופסקנות בנוגע לגבולות הפרשנות האפשרית ועשויים להביך לומדים חדשים החשים חוסר בטחון וההעדר סמכותיות.
אכן, המורות והמורים ליהדות במערכת החינוך הממלכתית צריכים להכשיר את עצמם כתלמידי ותלמידות חכמים ולהעביר את הסקרנות והשקדנות לתלמידיהם. אך לא די בכך, פעמים רבות המבוכה של הלומד הפלורליסטי אינה נובעת מחוסר ידע אלא מתפיסה שונה שלו. הלומד המסורתי רואה את הפרשנות המסורתית בלעדית וחד משמעית ולכן ייחס ללומד הפלורליסטי המעודד מחלוקת וחידוש, בורות וטעות. על בתי הספר הממלכתיים המבקשים לעודד את לימודי היהדות לבחור בקפידה את המורות והמורים למקצועות האלה. פלורליזם יהודי צריך להיות תנאי להוראת יהדות בבתי ספר. לא זהותו האישית של המורה קובעת - יכול אדם להיות דתי, חילוני או מסורתי - השאלה היא עד כמה הוא מכבד את האפשרויות האחרות? עד כמה הוא חושף את תלמידיו למגוון הדעות ולא רק לדעתו האישית.
אנו רואים כיצד גזענות ושנאת זרים מתעצמות בתקופות קשות של קונפליקט ומלחמה כפי שחווינו בקיץ האחרון. העיסוק בזהות היהודית מגביר את תחושת השייכות החיובית והערכית, אך זו עלולה להשתלב עם השנאה והפחד השליליים. יש להודות, במסורת היהודית קיימות עמדות שליליות ביחס למי שאינו יהודי, אך כנגדן יש מקורות אחרים המקדמים סובלנות ופלורליזם ביחס לכל אדם.
תפקידו של המחנך הוא להציג את ההשקפות השונות ולקיים עליהן דיון בכיתה, אך בה בעת לנקוט עמדה ולהסבירה לתלמידיו. אנו מחנכים בתוך מסגרת המחשבה הרואה במדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. לפיכך עלינו להציף ולהדגיש מתוך כלל המסורת היהודית את המקורות והלכי המחשבה התומכים בגישה הדמוקרטית בשוויון ערך האדם ובשוויון הזכויות ללא הבדל דת גזע ומין. אנו בוחרים מתוך המורשת רבת הפנים את המקורות המשתלבים עם ערכינו המוסריים ועם השקפת עולמנו בדיוק כפי שבעלי עמדות אחרות מוצאים ביהדות מקור השראה להשקפתם. הבחירה נעשית מתוך מודעות לכך שלהיות יהודי משמעו לבחור ולעצב את היהדות שלך.
'גדול תלמוד שמביא לידי מעשה'. מימרא זו של חז"ל מאפיינת את היהדות שבה ההיבט המעשי והקיומי של שמירת אורחות החיים היהודיים הוא מרכיב מרכזי של הזהות היהודית. תנועת ההתחדשות היהודית החלה את דרכה בהתמקדות בלימוד ובפתיחתו של ארון הספרים היהודי לפרשנות מחודשת. הלימוד נועד לעורר השראה ולהוות מצע לדיון ערכי ולעיסוק בשאלות הקיום האנושי, אך נעדר ממנו בדרך כלל הביטוי המעשי, הממשי. כבר חיים נחמן ביאליק במאמרו 'הלכה ואגדה' עמד על כך שהאגדה, כלומר העולם הרעיוני, הלימוד והמחשבה, אינם מספיקים ליצירת תרבות.
יש צורך בהלכה, במעשים ובפעולות במציאות הממשית. גם אתגר זה עומד לפתחם של מחנכים, כך למשל לימוד על שאלות של צדק חברתי צריך להוביל לעשייה חברתית; עיסוק ביחס שבין האדם לטבע, בין האדם לסביבה (בהקשר של שנת השמיטה, למשל) צריך לעצב פעילות מעשית, ממשית בתחום הסביבתי. מעגל השנה, החגים והמועדים, הנלמדים במערכת החינוך צריכים למצוא ביטוי מעשי, נוהג קבוע ומחייב ברמת בית הספר ובמרחבים המשפחתיים והקהילתיים.
תנועת התחדשות היהודית החלה לעסוק בתפילה מתוך ההבנה שבני אדם וקהילות זקוקים לרוחניות, להתעלות ולקדושה. גם בתחום זה אנו מוצאים יצירתיות וחדשנות תוך שילוב של חלקים משמעותיים של המסורת שלא איבדו את לחם וכוחם. זוהי הכרה חשובה המאפשרת את המעבר לשלבים הבאים של ההתחדשות היהודית. רבים עדיין רואים בתפילה תופעה השייכת לעולם הדתי המסורתי, אך אפשר להניח שכפי שנפרץ המחסום בתחום לימוד התורה
הקמתה של מדינת ישראל יצרה מרחב שבו יכולה התרבות היהודית להתקיים ולהתפתח כתרבות לאומית במרחב הציבורי והקהילתי. מדינת ישראל יצרה גם את האתגר הגדול של קיום דמוקרטי ופלורליסטי שבו יהודים ולא יהודים חיים כאזרחים שווי זכויות. ההזדמנות והאתגר ברמה הלאומית הם גם החזון והתקווה של מערכת החינוך ושל האנשים והנשים המובילים אותה.
הכותב הוא המנהל החינוכי של תכנית בארי במכון הרטמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
