ועדה להדחת רבנים? עדיף לקצוב את כהונתם
הצעת החוק שתאפשר להדיח רבנים שאינם מתפקדים, תתקשה לעמוד ביעדה מכיוון שהיא לא נוגעת בשורש הבעיה. הפתרון היחיד הוא לקצוב את כהונתם של רבני ערים כך שיידרשו להיבחר בשנית אחת לתקופה
על פי נוסח הצעת החוק, יוסמך השר לשירותי דת למנות בהתייעצות עם נשיא מועצת הרבנות הראשית, ועדת בירור שתורכב מדיין, רב עיר ויועץ משפטי לבדיקת תפקודו של רב עיר אם קיים חשש שרב אינו מתפקד כראוי. הצורך בהצעת החוק נובע מכך שעל פי נתונים שפרסם בתקשורת סגן השר לשירותי דת רק בשנה האחרונה התקבלו תלונות על חוסר תפקוד של 50(!) רבני ערים, כאשר בסך הכול מכהנים 120 רבני ערים בישראל.
כדי להבין כיצד ניתן לפתור את הבעיה האקוטית הזאת יש צורך להבין מדוע היא נוצרה. על פי תקנות בחירת רבני ערים בישראל משרת רב העיר איננה מוגבלת לקדנציות: רב שנבחר לאחר שנת 2007 יכהן עד גיל 75, רב שנבחר בין השנים 1974-2007 יכהן עד גיל 80, וכהונתו של רב שנבחר בטרם שנת 1974 אינה קצובה כלל וכלל, כך שהוא יכהן עד הגיעו ל-120. למעשה, לא חסרות דוגמאות של רבנים שמכהנים בתפקידם עשרות שנים, כמה מהם כבר למעלה משישים שנה.
כך נוצרים לעתים קרובות מצבים בעיתים וזאת משתי סיבות כפי שמתואר בדברי ההסבר להצעת החוק שבמשרד לשירותי דת וברבנות הראשית נתקלים ב"העדר כלים המאפשרים לתת מענה במקרים חריגים בהם מסיבות שונות רב אינו ממלא את תפקידו כראוי או שאינו מתפקד". כך, רבנים מגיעים לעתים לגיל מבוגר באופן שבו הם אינם מתפקדים, אך לא
האם ועדת הדחה לרבנים תוכל באמת לפתור את הבעיה הזו? כנראה שלא. סביר להניח שהוועדה תתקשה לפעול שכן כל הדחה של רב עיר על רקע כזה או אחר תתפרש כמהלך פוליטי שאינו לגיטימי, או שמטעמי כבוד הרבנים הוועדה תמעט מאוד בהליכי הדחת רבנים. גם אם הוועדה תצליח להדיח רב זו או אחר נראה שהדבר יהיה חריג ביותר ויהווה פתרון נקודתי אך לא מערכתי.
הדרך הראויה לפתור את הבעיה איננה באמצעות ועדות הדחה לרבנים, אלא באמצעות קציבת כהונת רבני ערים למספר שנים, כך שהם יוכלו להיבחר בשנית אחת לתקופה. רבני הערים בישראל נבחרים בהליך של בחירות ולכן הם אינם פקידים אלא נבחרי ציבור, אך כשם שנבחרי ציבור הולכים אחת למספר שנים לבחירות כדי לקבל את הלגיטימיות מן הציבור, כך ראוי שייעשה גם עם רבני הערים. בדרך זו גם ייפתר הצורך להדיח רבנים באמצעות ועדה חיצונית: כפי שהציבור אינו בוחר ראש ממשלה או חבר כנסת שאינם מתפקדים, סביר להניח שחברי הגוף הבוחר את רבני הערים לא יבחרו רב עיר שאינו מתפקד. בדרך זו יוכל עדיין רב עיר לכהן במשך עשרות שנים, אך רק משום שאחת למספר שנים עמד לבחירה מחדש.
חשוב להדגיש שהצורך האמיתי בקציבת כהונה איננו טכני אלא מהותי. על פי ההלכה, מקור סמכותו של הרב הוא הציבור שמינה אותו, וזו הסיבה למחויבותו של הציבור לקבלת מרות הרב שהוא עצמו מינה. בניגוד למקובל לחשוב, המחקר ההיסטורי מלמד כי ברוב קהילות ישראל היה נהוג לקצוב את כהונות הרבנים לתקופות זמן שונות כשלאחריהן בחרה הקהילה האם להמשיך את כהונת הרב, ונוהל זה אף עוגן בדברי הרמ"א ב"שולחן ערוך" ש"במקום שיש מנהג לקבל רב כל זמן קצוב הרשות בידם".
המוכנות של סגן השר בן דהן להתמודד עם בעיית הרבנים שאינם מתפקדים או מתפקדים שלא כראוי היא מבורכת ומלמדת על שינוי מבורך במשרד לשירותי דת המבקש שלא לטמון יותר את הראש בחול. לכן, טוב יעשה סגן השר אם יטפל בבעיה משורשה ויפעל לקציבת כהונתם של רבני הערים.
הכותב מנהל צוות "שביל הזהב" להסדרת יחסי עם, דת ומדינה במכון לאסטרטגיה ציונית. המאמר מתפרסם כחלק מבלוג מחזיקי הדת של המכון
נא להמתין לטעינת התגובות
