הרביזור מדבר יידיש. ביקורת

הסאטירה של גוגול הגיעה ליידישפיל, בבימויו של צדי צרפתי ובליווי שיריו של חיים חפר. בן עמי פיינגולד צפה וחזר עם מחמאות - וכמה שאלות

בן עמי פיינגולד | 16/11/2014 10:37 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
'רביזור' מאת גוגול (1836) היא סאטירה שנונה ומבריקה. הרקע - עיירה רוסית הנשלטת על ידי ביורוקרטיה מושחתת. זוג ברנשים מפיצים שמועה כאילו למקום הגיע מפטרבורג הבירה פקיד-מבקר. ראש העיר וכול השאר מזועזעים שמא האמת תתגלה ומי יודע מה יהיו התוצאות. הם מנסים לשחד את הפקיד בכול מיני תחבולות בעיקר – כסף. אבל הכול 'כאילו', רק אשליה. כשה'רביזור' המדומה מתפכח ומתחיל להבין מדוע משחדים ומפנקי אותו הוא מנצל בחכמה את המצב כדי לסחוט מהם מה שרק אפשר. לבסוף כשמגיע הפקיד ה'אמיתי', הם בצרות.  כמובן שהמסר הסאטירי-ביקורתי של המחזה הוא אקטואלי היום, גם אצלנו , כפי שהיה בשעתו ברוסיה הצארית.
 
יחצ
רביזור, על במת היידישפיל יחצ

הפעם מוצג המחזה בסגנון שונה, ביידיש, כמחזמר. עם מוסיקה של דובי זלצר ושירים של חיים חפר על פי עיבוד לתיאטרון שהוצג בשעתו. הביצוע מעולה ומרשים עם משחק, שירה, תנועה מסוגננת, תזמורת חיה על הבמה עם ארבעה נגנים מצוינים. בנוסף  - מוסיקת רקע קצבית ומלודית ובימוי מבריק ומאוד אפקטיבי של צדי צרפתי. עם תשומת לב מיוחדת  לאופי ולנוכחות של הדמויות השונות, ולכול מיני ז'סטות וסיטואציות בהתאם לרקע ולסגנון.

אשר לליהוק ולמשחק, בראש ובראשונה כדאי לציין את יעקב בודו בתפקיד ראש העיר החכם והמסכן המנסה להתמודד עם משבר ה'רביזור'. צל"ש נוסף מגיע למייק בורשטיין, ה'כוכב'  הידוע, בתפקיד הרביזור המדומה, כשחקן וכזמר. אם כי הפעם הוא היה קצת יותר מדי 'כוכב', שלפעמים מפגין נוכחות במקום לעצב דמות ומצב.

אבל מדובר במחזמר בלי 'פסיכולוגיה', וגם כך מגיעות לו מחיאות כפיים. בין שאר התפקידים כדי לציין את משחקה של רונית אשרי-סנדלר המשחקת את אשתו של ראש
העיר המנסה 'להתחיל' עם הברנש ואת רון בר בתפקיד בתו של ראש העיר המנסה גם היא 'להתחיל'  אתו, 'כאילו'... לכאורה  היא מצליחה אבל נופלת בפח.  וכן גם   אירמה סטפנוב בשני תפקידים שונים,  של אשה ומשרתת  יובל רפפורט ואמיתי קדר, שני הברנשים המגלים כביכול את הרביזור וגם ישראל טרייסטמן, אנדרי קשקר, יהונתן רוזן ודורי אנגל המשחקים את נציגי הביורוקרטיה המקומית המושחתת, העניקו לדמויות נוכחות וחיוניות, עם הרבה הומור ואירוניה. לכולם, וכול השאר, מגיעות מחיאות כפיים.
  
יש כמובן להביא בחשבון  את העובדה שאין זה בדיוק המחזה של גוגול  'נטו'. אין הוא מוצג כקומדיה סאטירית שנונה ואירונית אלא יותר כפארודיה. אבל מדובר במחזמר המבויים והמשוחק כז'אנר שונה ומקורי בזכות עצמו עם שילוב מרשים של  אמנויות במה. בקיצור, יש מה לראות ומה לשמוע.

אפרופו 'רביזור' יש עוד בעיה שכדאי להתייחס  אליה – מה זה תיאטרון יידיש בישראל של זמננו? לאחרונה חל שינוי מסוים, חיובי, במדינית הרפרטואר של התיאטרון.  אין זה תיאטרון יידיש, אלא תיאטרון ישראלי המדבר יידיש ומציג כול מיני מחזות מקוריים ומתורגמים  ומעט מאוד מחזות בלשון המקור, כשהיידיש המדוברת על הבמה מוסיפה למחזה חיוניות מיוחדת דווקא הודות לכך וגם מעשירה ומגוונת את קהל הצופים. אבל – יש לזכור – תיאטרון יידיש זה גם מאות מחזות שנכתבו במקורם ביידיש במשך שנים רבות, כמורשת  יהודית-תרבותית המחייבת התייחסות ותשומת לב. בנוסף יש גם לא מעט מחזות עבריים מקוריים המזמינים  מבחינת התוכן והסגנון  תרגום ליידיש, דוגמת 'בסמטאות ירושלים‘ מאת יהושע בר-יוסף או 'אסתר המלכה' מאת  נתן אלתרמן כ'פורים שפיל' מודרני ועוד. אז האם יידישפיל הוא רק גוגול – או גם שלום עליכם?

'רביזור' מאת נוקולאי גוגול. בימוי: צדי צרפתי. מוסיקה: דובי זלצר. שירים: חיים חפר. תפאורה: סשה ליסיאנסקי.


קבלו את מקור ראשון לשבועיים היכרות ללא תשלום » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''בתרבות''

פייסבוק