ראשי » יהדות » דעות

תנו לי לספר לכם: יש רוע בעולם, ואני פגשתי בו

למרות שמאשימים את מסורבות הגט שעשו משהו לא בסדר, כי ידוע שכל הגרושות דפוקות. אני יודעת טוב מאוד למה ברחתי ממנו כל עוד נפשי בי, אני יודעת שאני בסדר גמור, אני לא אשמה בסירוב הגט הזה

יום אחד קם אב ורוצח את אשתו, בנו הקטן וחברו של בנו, שלרוע מזלו מצא את עצמו במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון. קשה לנו להאמין שיש אנשים שמונעים מרוע טהור, מנקמה על משהו שלא היה, מאכזריות ותו לא. מרוב זעזוע אנחנו מוצאים את עצמינו מאשימים את הקורבן, כי לא יכול להיות מעשה רשע כזה בלי התגרות. בטח משהו אצלם היה לא בסדר.
 
ולהבדיל מכל הרוצחים האנסים, גם אותנו מאשימים - את מסורבות הגט. מאשימים אותנו שאנחנו מונעות מהאבות לראות את ילדיהם, שאנחנו סוחטות עוד ועוד כספים מהאב המסכן, שאנחנו מגישות תלונות שווא במשטרה. וכולם בטוחים שמאחורי כל סיפור של סרבן גט מסתתרת אישה - מפלצת, אנוכית ורודפת בצע. אתם לא רואים אותנו ממטר. אין לכם מושג כמה זה כואב, כואב פי אלף מסירוב הגט עצמו.

תנו לי לספר לכם, יש רוע בעולם. יש גברים שיסרבו לתת גט לאישה בתור נקמה על כך שהיא עזבה אותם. יש גברים שחושבים שהאישה היא רכושם הפרטי, יש גברים שמשתמשים בגט כאמצעי לחץ כדי להוציא מהאישה כספים, לסחוט אותה עוד ועוד כך שתשלם להם אלפי שקלים תמורת החופש שלה, והם יחנקו אותה בנישואי כורח עד שיקבלו את הכסף שלהם.

כמה סיפורים כאלה כבר שמעתי? יותר מדי. וגם אני אחת מאותן נשים. מעולם לא כפרתי בזכותו של דור להיות אבא לרוני, מעולם לא ביקשתי כספים מעבר למה שמגיע לי על פי החוק כדי לגדל את הילדה שלי, מעולם לא הגשתי תלונת שווא במשטרה.
 
מה כן עשיתי? הגעתי לדיון בבית הדין, ולעוד דיון, ולעוד אחד. לקחתי ימי חופש בשביל דיונים שדור ביטל ברגע האחרון, ימים שבהם הייתי אמורה לקבל סוף סוף את הגט שלי, ולא קיבלתי. כבר מעל שנה אני מסתובבת עם כיסוי ראש שמכביד עלי פיזית ונפשית, וצריכה לענות שוב ושוב לשאלות של כולם. מעולם לא חלמתי שלאנשים יש את התעוזה לחדור ככה לפרטיות שלי, למה את מתגרשת, למה שלא תחזרי אליו, עד מתי תלכי עם כיסוי ראש.

משהו בגירושין משום מה נותן לאנשים את התחושה שאני עניינם הפרטי, שכל שאלה היא לגיטימית וכל פרט הוא נושא לדיון. אנשים מביטים בי ומחפשים את הפגם, בוחנים אותי כדי לראות למה אני מתגרשת, כי ידוע שכל הגרושות דפוקות. אבל אני שלמה עם עצמי. אני יודעת טוב מאוד למה ברחתי ממנו כל עוד נפשי בי. אני יודעת שאני בסדר גמור, ואני עובדת על עצמי כל הזמן כדי להשתפר ולהיות אדם טוב יותר. אני לא אשמה בסירוב הגט הזה.

לפעמים אני תוהה לעצמי מה דור יגיד לרוני כשתגדל. יום אחד היא תגלה שבמשך למעלה משנה אמא שלה חיכתה לגט ולא קיבלה אותו. אי אפשר להסתיר דבר כזה. ואז, כשתבוא אליו בשאלות, מה הוא יגיד לה? איך יתרץ בפניה את ההתעללות הזאת באמא שלה, שרק חיכתה לחופש? לא ביקשתי ממנו טובות, לא ביקשתי ממנו כספים, רק ביקשתי ממנו לתת לי את הגט שלי שמגיע לי בזכות ולא בחסד.

אני לא ארעיל אותה נגדו, גם אם אני צודקת, כי לא מגיע לה לגדול עם הורים שמסיתים אותה אחד נגד השני. אני רואה רק את טובתה לנגד עיני. אבל איך, ריבונו של עולם, איך הוא יסביר? קשה לי לתפוס איך אפשר להיות כל כך כפוי טובה כלפי אשתו לשעבר, אחרי כל הדברים שעשיתי בשבילו. אחרי שעברתי היריון, סחבתי את הבת שלו במשך תשעה חודשים עם בחילות ובצקות וצרבות, ילדתי בכאב גדול, הנקתי, הקרבתי מזמני ומגופי ומחיי כל כך הרבה בשביל הבת שלו בזמן שהוא המשיך את חייו כאילו כלום לא קרה. איך אין לו טיפת הכרת הטוב שתספיק כדי לשלוח אותי לדרכי בלי להתעלל בי בדרך?

יש רוע בעולם ויש אנשים רעים בעולם, והם לא צריכים סיבה כדי לממש את רשעותם. ועם כל הקושי, אני מודה לאלוקים שנתן לי את מנת הרוע שלי בצורת סרבן גט ולא בצורות גרועות יותר.




מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg