ראשי » יהדות » דעות

להשתחרר מדאגות הכסף: קל להגיד, קשה לעשות

פעם חלמתי על חופשות בחו"ל ועל בגדי מעצבים, והיום על מעדני חלב ומסיבות יום הולדת מושקעות לילדים. אבל תמיד יש תחושה שאין מספיק, אני תמיד רוצה עוד כסף. אולי הכי חשוב לשמוח במה שיש

יש לי אישיו עם כסף. לא ממש מסתדרת אתו וזה די הדדי, כי גם הוא לא ממש מסתדר איתי. תמיד היו לנו יחסים אמביוולנטיים ואף פעם לא היינו ממש חברים. כבר שנים אנו כמו חגים במחול נצחי של יחסי אהבה-שנאה.

אני תאווה כל הזמן לעוד, מרגישה שאין מספיק, שמגיע לי יותר, שנשבר לי כל הזמן להתחשבן ולחשבן, להיות שקולה ומדודה, ובסוף גם להיקרא שוב ושוב "קמצנית". הוא מצדו לא ממש מפרגן לי, מגיע רק טיפין טיפין, בלי חשק, כמו כוכב שעושה לי טובה וקופץ לרגע למסיבה שלי, בלי כוונה אמתית להישאר ולעשות שמח.
 
מוזר, אבל גם לפני התשובה, כשהיינו רווקים בלי ילדים ובלי מחויבויות, גם אז נחכה התחושה המתמדת שאין מספיק. נכון, נסענו לפחות פעם בשנה לחופשה ארוכה, ועוד אחת או שתיים קצרות בבית מלון בטורקיה - הכול כלול מועדון וי-איי-פי גולד קלאס פלוס - אבל תמיד רדפנו אחרי הכסף, תמיד התקשינו לגמור את החודש, ותמיד ביקשנו עוד ממנו.

אז תגידו שאני לוקה בחוסר תפקוד בניהול כלכלי-משפחתי, והצדק יהיה עמכם. תמיד הייתי גרועה בכסף, לא ידעתי לבקש אותו, גמגמתי כששאלו אותי כמה עולה השירות שביקשתי למכור, לא ידעתי להתנהל אתו נכון, וברירת המחדל הקיומית שלי היא פשוט שאין. אז תגידו שמחשבה בוראת מציאות ושאם אזמין לעצמי שפע ואפתח באמת את הכלי הוא וודאי יבוא, וגם בזה הצדק יהיה עמכם. מודה, ניסיתי – ולא הצלחתי.

הרי ברור שאני לא היחידה שחולה במחלה הזאת של התאווה לכסף. וגם ידוע שככל שיש לך יותר, כך אתה רוצה ממנו עוד. אבל אם פעם כל מה שייחלתי לו הוא לנסוע לחו"ל פעמיים בשנה, לצאת לחופשות מפנקות בבית מלון, לקנות בחנויות מעצבים ג'ינס באלף ש"ח, נעליים בשמונה מאות ותיק בחמש מאות (והכול במבצע), ללכת למסעדות גורמה ולשלם על מנה ראשונה זעירה סכום של חצי מיכל דלק, או אפילו לאכול גלידה ולקחת הביתה טייק אווי של חצי קילו (ולגלות שהשלמתי בכך את החצי השני של מיכל הדלק) – אז היום אני מודה שהשתנו לי השאיפות.

אולי לכל הורה זה קורה. כי ברגע שמגיעים הילדים אתה מוותר קצת על עצמך בשבילם. בשעות השינה, בביס האחרון של הארטיק שלך, וגם בהוצאות הכספיות שאתה מנתב קודם כל לצרכים שלהם.

היום אני חולמת על מקרר מלא מעדני חלב, על מזווה מלא אוכל אורגני כולל ירקות ופרות בשפע (וגם עוף ובשר), על מדף מלא בקורנפלקס מכל הסוגים. מדמיינת ימי הולדת לילדים שבהם אני מזמינה מתנפחים, ומשקיעה בעוגה מקושטת בבצק סוכר, בבלונים מעוצבים לסידורי פרחים ובהפתעות שוות לכל הילדים והילדות.

אני חולמת על בגדים חדשים וכל מיני סוגי נעליים חדשות בכל עונה לכל ילד – נעלי ספורט, מגפי גשם, מגפיים יפות, נעלי שבת – מייחלת לחופשות משפחתיות בחודשי החופש הגדול, והכי הכי הכי אני חולמת על מישהי שתעזור לי בעבודות הבית.

 
רגע, רגע, אתם בוודאי אומרים לעצמכם. עד עכשיו היא ביקשה בשביל הילדים ועכשיו היא רוצה לעצמה. אז הרשו לי להסביר את עצמי ולומר, שגם העזרה היא למען הילדים. כי כשאני צריכה בכל יום לכבס, לתלות, להוריד, לקפל ולסדר בארונות, לבשל שתי ארוחות פלוס סנדוויצ'ים למסגרות החינוך ולהדיח את הכלים בכיור אחרי כל אירוע שכזה, להרים את הצעצועים, הבגדים והנעליים מכל מקום ולנקות כל הזמן את הכול, נשאר לי פחות כוח וזמן להיות עם הילדים, לשחק אתם או אפילו לעזור להם בשיעורי הבית.

נכון שכסף הוא אמצעי, אבל האמת היא שכבר מזמן הפסקתי להתייחס אליו ככזה. אפילו שאני מבקשת את מה שהוא קונה, אני עדיין מוצאת את עצמי מתפללת לקבל עוד ממנו, במקום עוד מכל מה שהוא אמור להביא לי.

היום הכול יקר מאוד, ולרוב ההוצאות הממוצעות גדולות מההכנסות. פעם התכלית של הכסף התמצתה בעיני במשפט הידוע "אכול היום כי מחר תמות", אבל היום היא יותר בכיוון של "לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם".

ואולי זו עדיין לא כל החכמה. הרי כסף וממון נותנים תחושה של שליטה, של ביטחון. אומרים ש"עני חשוב כמת", ואפשר לפרש זאת כאילו תחושת הערך העצמי שלו כמעט לא קיימת. זאת אומרת שכסף מסמל עמדה, כוח, תחושת "אני"- אני יכול, אני גדול, אני מצליח.

אולי כל החכמה היא בעצם ללכת הפוך על הפוך, להשתחרר מכל הדאגות, ההתחשבנויות והצמצומים, ופשוט לחיות באמונה שלמה שמה שצריך להגיע יגיע, שבכל מקרה נסתדר עם מה שיש, והכי חשוב שנשמח באמת בחלקנו? קל להגיד... קצת יותר קשה לעשות.

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg