 |
 |
|
|
|
|
| דני ססלר לא מרוצה מהזרקנות של סושיל'ה, ומפנה את תשומת הלב לבראנץ' הטוב ביותר בארץ |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
דני ססלר
15/2/2005 16:55 |
|
|
|
|
|
|
|
המלה "עזבה", כחלק מהמשפט "החברה שלו עזבה אותו" היא פשוטה ופשטנית מעט כדי לתאר את המצב בו היה שרוי א' ידידי. הוא כבר שבוע היה משול לאבק. אפשר היה לראות את המולקולות ממנו הורכבה אישיותו. הקשרים בינהם נותקו והוא איבד את צורתו. הוא נראה כמו ציור ילדים שצריכים לחבר בין הנקודות ואז אפשר היה לזהות אותו. וגם אז צריך היה דמיון לא קטן. הוא הסתובב שבוע שלם חיוור, מנותק מעט מהקרקע ולא אכל. אחרי שבוע נמאס לי מהזומבי והזמנתי אותו אלי. בוא אלי, נדבר, נראה טלוויזיה ואולי, אם תשרה עלי המוזה, חשבתי אבל לא אמרתי לו, אני אוריד לך סטירה קלה וחביבה, חברית, כדי לזעזע את המערכת, קצת.
באחד הימים, ללא הודעה מוקדמת שמעתי צלצול בפעמון הדלת ועוד לפני שהגעתי אליה, ראיתי אותו נכנס ברווח שבין הדלת לרצפה. פתאום הוא היה שם. חלק מהמולקולות שלו כבר ישבו על הספה מול הטלוויזיה וחלק נוסף עוד היו בדרכם לספה. אני לא מרגיש טוב, הוא לחש, זה הלב. עדיין שבור? שאלתי. לא, לא, אני חושב שזה התקף.
כאן כבר נדרכתי. הוא הרגיש כאבים קלים בחזה, מעט כאבים בגרון וקשיי נשימה. הסימפטומים! טוב, אנחנו נוסעים למיון.
אבל לפני כן עוד החלטנו ללכת למרפאה תורנית-לילה. הרופא בעל מבטא זר, סלבי, שאל את כל השאלות. וראינו שלא ממש התחשק לרופא לפתוח את ערכת הא.ק.ג, והוא רצה לשלוח אותו למיון. התנגדנו. שנינו כנראה מאותה סיבה. בחדרי מיון, תפקידם למצא מחלות, הם נורא אוהבים את זה והם גם נורא אוהבים לאשפז במקרה הטוב "רק ללילה אחד, למעקב".
למרות שעירות חזהו ואחרי כארבעה נסיונות הצליח הדוקטור, תוך כדי קיטורים חרישיים של כמה שערות יש לך, להדביק לו את כל המוצצים הקטנים לאזור הלב. התוצאות היו נפלאות. טוב, כמובן שהדוקטור לא יכול היה לסכם את זה סתם כך ומילמל משהו על עישון, על הולכה חשמלית וספורט. ועוד הוסיף שכדאי לו, לא' לשמור את הממצאים בארנקו, על כל מקרה.
יצאנו לרחוב, האוויר הקר היכה בפנינו וא' התמלא באנרגיה אביבית. כדי להוריד מפרצופו את החיוך המטומטם, שאלתי אותו למה הוא מחייך, היא הרי עזבה אותך. טוב, הוא השיב, אבל זה לא סוף העולם, אני חי לא? מצד שני, הוספתי, שים לב, עד היום הסתובבת עם קונדום בארנק ועכשיו יש לך פס של א.ק.ג. כאן הוא שתק מעט והוסיף מהורהר מעט, אני רעב, אני רוצה סושי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
***
|
|
|
 |
|
|
|
הרמנו טלפון לסושיל'ה, למרות השם החמודי. הזמנו מנת גיוזה, 3 כיסוני בצק במילוי תרד וקשיו; שרימפס טמפורה ברוטב מיונז מתובל; וגם 3 רולים אינסייד אאוט של סלמון עם אבוקדו, ספייסי טונה עם מלפפון ורול שרימפס. וגם סשימי טונה אדומה וסשימי דניס. עד שהשליח הגיע, א' שאל אותי לפחות 3 פעמים אם להתקשר אליה ו-3 פעמים אמרתי לו, איך שאתה רוצה, אם אתה רוצה להשפיל את עצמך קצת ולבכות לה אויויוי, מה קרה לנו... אני לא מבין? אולי ניפגש? אז למה לא, תתקשר. בפעם הרביעית שהוא נדנד לי, בדיוק הופיע השליח והציל אותו מתשובה ארסית במיוחד.
במבט ראשון הבחנו שמנת השרימפס-טמפורה הגיעה ללא רוטב המיונז המתובל. זינקתי לטלפון והודעתי להם, הם אמרו לי שעוד מעט יצא עוד שליח לכיוון שלי, אבל הם לא יודעים בדיוק מתי. הבנתי שהמנה הלכה. עד שהשליח יגיע המנה תתקרר והלך עליה. הם הבטיחו שבפעם הבאה שאני אזמין הם יפצו אותי, אבל אני לא אזמין בפעם הבאה כלום. כי זאת יש לדעת, במשלוחים, הכלל הראשון הוא הדיוק. אתה מזמין אוכל, משלם בכרטיס אשראי ואם האוכל מגיע בחלקו, אי אפשר להחזיר, אי אפשר להחליף, אתה נשאר בבית רעב ומתוסכל, הם לא ישלחו שוב שליח רק בגלל שקרתה טעות (הכסף כבר אצלם). בקיצור, הם טועים, אנחנו אוכלים אותה.
הרולים היו סבירים. דקים כאלה, אבל סבירים. טובלים אותם בסויה עם ווסאבי והם כמובן משתפרים. הכל משתפר עם סויה ו-וואסבי. תוך כדי אכילת הסושים, הסוללרי שלי מצלצל ועל הקו אהובתו הבלתי מושגת של א'. אני מגייס את כל כשרון המשחק שלי (ויש לי) ועונה לה בשוויון נפש. אני באמצע האוכל אני אחזור אליך יותר מאוחר. היא רצתה לדבר איתו אבל הטלפון שלו היה סגור והיא מודאגת. לא אמרתי לו מילה.
הגיוזה במילוי תרד וקשיו היו סבירים, לא יותר. ואולי גם פחות מזה. קודם כל לא היו שם קשיו בתרד עם קשיו, ואם היו, איש מאיתנו לא הרגיש. למרות שא' זלל אותם כאילו אין מחר. הוא אכל הכל ורק נהם. הוא גם שתה בירה כמו מים וחגג את חזרתו לחיים ואיכות האוכל הזיזה לו את קצה השערה של הפוני.
הסשימי טונה היה בסדר. הדג היה טרי, אמנם חתוך ברישול אבל סביר. הסשימי דניס היה מחפיר ומטה. הוא היה כמעט מפורר, היו שם 3 פרוסות ששתיים מהם היו קרועות לאורך סיביהם. מה כבר נדרש מסשימי, מה. פרוסות דג טרי ונא, רק כדי שנחוש את טעמו המקורי של הדג. אין טעם טוב ממנו, מעין נשיקה דגית. ועכשיו הם שבשו לנו את הרומן. אבל א' בשלו, בולס ונהנה.
א' נשען לאחור, לגם לגימה אחרונה מהבירה (השנייה) ואמר לכוון הנברשת, נדמה לי שאני אתקשר אליה. היא כבר התקשרה, עניתי לו, אבל לא אמרתי לך, רציתי שתתאושש קצת. מה??? הוא צעק והתנפל על הטלפון ויצא למסדרון. אחרי דקה הוא חזר, מתקשה להסתיר את חיוכו. אני הולך. לאן? שאלתי. והוא? כוס אביך, פלט, ויצא אל הכפור.
וסושילי'ה? סבירים, לא יותר, אבל חסרי הקפדה מינימלית. בסושי זה כל החוכמה, חייבים יותר. על כל אלה שילמנו 169 ש"ח.
סושיל'ה. אבן גבירול 185. תל-אביב. טלפון: 03-5444355.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הבראנץ' הטוב ביותר
|
|
|
|
|
|
|
איפה ארוחת הבוקר, או אם תרצו הבראנץ' הכי טוב והכי משתלם בעיר תל-אביב? במסעדת קימל (רח' השחר 6, מאחורי מגדל שלום), בכל יום שישי, בין השעות 10 ל-13:30. אפשר לטעום, וגם לאכול ראבאק, את אחד הבראנצ'ים המשובחים בעיר, ואולי בארץ.
הם יגישו לכם כמה סוגי לחמים, טובים וטריים וכל מיני אנטיפסטים שלא מטוגנים מדי ולא אפויים מדי, שיש להם טעם רענן עם תיבול טוב. וגם כבדי עוף וטחינה עם שקדים וממרח טפנד, מיני מליחים כמו אנשובים טריים וכבושים, איקרא ומטיאס ועוד מני מנות שונות, עד שתגידו די, ועוד.
אה, וגם מרגריטה לימון ופירות יער ויין ושתיה קלה ושתיה חמה. והכל ב-69 ש"ח. לא רע, בכלל לא רע, ואפילו טוב. יום שישי, צהריים, אוכלים שותים, אח"כ מטיילים קצת והולכים לישון שנת אחר הצהרים. לפני שנרדמים אפשר לדפוק קצת סקס, ואח"כ עוד קצת ודי. מה רע לסיים ככה את השבוע? ואני אומר, דווקא טוב מאד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יקירתי
|
|
|
|
|
|
|
הנה לך שניים קצרים. אחד בעקבות ארוחתנו היפנית המשותפת והשני, השני סתם כי אני שוחר שלום:
1.
אני עוצם את עיני
הרווח שבין הדג לאורז
ממלא את חלל פי.
2.
אל תיקח מאכלת
אל תצית אש
קח את ליבך את יחידך.
ז'אק פראנס (1930-), מזכיר המערכת וכותב קבוע בירחון הספרותי "מחילות, הדרך אל החופש". פריז, 14 בפברואר,1960.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
