 |
 |
|
|
|
|
| לא ברור בדיוק מה גרם לזה, אבל דני ססלר ייקח כמה ימים לפני שיזמין שוב מתאי פוד נודלס בר |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
דני ססלר
22/2/2005 17:48 |
|
|
|
|
|
|
|
"בבוקר נלך לבריכה, נאכל משהו שם, אח"כ תיקח אותי לצופים, ותחזיר אותי בשש וחצי, אבל אל תאחר, פליייז ואח"כ תכין לי כבד עוף עם בצל ועם יין ועם פירה". היא הביטה בי במבט של אין-כוח-בעולם-שיאפשר-לך-להתנגד-לזה-אה? ואני ידעתי שזאת התוכנית שלנו לשבת, גם אם ייפלו השמים.
בשבת בבוקר השמים לא נפלו אבל השמש זרחה כמו משוגעת והיא, זוהר הקטנה, נעמדה מולי שוב עם המבט של אין-כוח-בעולם-שיאפשר וכו': "יש שינוי בתוכנית, אנחנו לא נוסעים לבריכה, אנחנו ניסע לים וניקח את הפריזבי", היא עמדה עם חיוך שעוצב ע"י אלוהי האביב והתוכנית כמובן שונתה מיד.
הכל דפק לפי החיוך. הגענו לים, שיחקנו בפריזבי, פגענו בכמה משתזפים רגועים שתפסו עצבים וילדה אחת קמה מהסדין שלה וביקשה להצטרף. אחרי דקות ארוכות של נשימות מתקצרות הבנתי שמקומי הטבעי הוא על כיסא הפלסטיק, קרוב לבקבוק בירה עם הספר שהבאתי. זוהר והילדה מהסדין המשיכו לכסח ראשים ואני התמכרתי לשמש, לבירה ולספר הטוב. התוכנית המקורית בוצעה למשעי, עד לרגע שזוהר הזכירה שוב בשמחה את הכבד ביין עם הפירה.
"רגע" צעקתי. "אנחנו חייבים להזמין משהו בטייק אווי, בשביל לכתוב עליו". היא קצת נבהלה מהצעקה אבל סיכמנו ש"מחר יהיה כבד". המתכון פשוט מאד. מטגנים הרבה עיגולי בצל, אח"כ מוסיפים להם כבדי עוף שלמים בטיגון מהיר וחד, ואז מוסיפים יין אדום ומצמצמים הכל. את הכבדים מניחים ליד הפירה שרוכך עם שמנת מתוקה וחמאה והרי לכם מנה מצוינה עתירת כולסטרול.
החלטנו לקחת משהו עם נודלס בשכונה, מהתאי-פוד בשינקין. מנת אטריות ביצים עם בשר מעורב ומנה נוספת של אורז וקאלמרי ברוטב צדפות. הסתכלנו איך התאילנדי הזריז מכין אותם במיומנות. אש גדולה, ווק תזזיתי וכף מתכת. הכל זז בפנים במהירות ואחרי חמש דקות הכל הוכנס לקופסה. הכל. כל תכולת הווק נכנסה פנימה בדיוק עד למפלס המכסה. בבית פתחנו אותם והתלבטנו אם להעביר לצלחות או לאכול ישירות מהקופסאות כמו בסרט ההוא, רגע לפני שהם יצאו לפעולת חיסול במסעדה. החלטנו
צלחות! "יו, נורא הרבה", היא התפלאה והלכה להביא מזלגות מהמטבח (אכלנו מול הטלוויזיה, כמובן).
המנות גדולות, אין ספק. רגע לפני שהמרכיבים הוכנסו לווק הרותח, התאילנדי חפן אותם והניח בצלחת מצוייצת: חופן גדול של אטריות ביצים, חופן קטן של נתחי עוף עשויים למחצה, חופן קטנטן של של נתחי בשר עשויים מעט (עוד מעט יתברר שהם היו עשויים מעט מדי), קצת בצל ירוק, ולא מעט כרוב לבן. תכולת הצלחת הוכנסה לווק שהוקפץ והוקפץ והוקפץ, הוסף לו מעט רוטב מהמרק שהיה בסיר על הגז השני, עוד קצת תבלינים ושוב הוקפץ והופ, לקופסה.
מנת האורז עם הקלמארי ברוטב צדפות הכילה מנה הגונה של אורז, מנה פחות הגונה של קלמארי, מעט בזיליקום קצוץ, גזר ופלפל ירוק. קודם הקלמארים הוכנסו לווק, אח"כ הירקות עם תבלינים ומעט רוטב ואח"כ האורז ואז הכל לקופסה. הלכנו הביתה והפכנו את הקופסאות לצלחות. הנסיונות שלה לאכול עם צ'ופ-סטיקס נתקלו מצידי בחוסר רצון להדרכה צמודה והיא עברה למזלג.
על מנת האיטריות עם הבשר המעורב היא פסקה "מממ... טעים מאד", ואני טעמתי ופגשתי בנתחי בשר קצת סיביים מדי, או במילים אחרות, בשר מנתח זול לאללה. השאר היה טוב. האיטריות היו עשויות טוב ולא רכות מדי והכל היה מתובל ללא טעמים בולטים מדי. באוכל, כמו בחיים, זה ידוע, הכי חשוב זה האיזון. האורז עם הקלמארי היה בסדר.
הקלמארי היו חסרי ייחוד וטעם (ככה זה עם קלמארי קפואים, לא שלא ידעתי, לא שחשבתי אחרת) והאורז היה גם בסדר. בקיצור שתי המנות היו גדולות למדי, היו בסדר עד בסדר גמור וגם המחיר היה סביר. 26 ש"ח למנה. אז מה בכל זאת? מאיפה נבעה אותה תחושה לא מוסברת? לא יודע. אולי יותר מדי אורז במנה עם האורז ויותר מדי נודלס במנה עם הנודלס. אולי. משהו היה שם שגרם לי לא לרצות להזמין מיד את המנות ההן שוב, נגיד, אחרי כמה ימים. עם סטייק וצ'יפס זה הרי לא קורה. עניין של יום-יומיים ומיד מגיע החשק לעוד אחד. הכבד עוף, אגב, היה מצויין. גם הפירה. היא קילפה את תפוחי האדמה.
תאי פוד נודלס בר. רח' שינקין 56, ת"א. טל' 5662189.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
יקירתי
|
|
|
 |
|
|
|
"במשחק הפוקר 'אני נגד החיים' התחלתי להבין שהחיים לא מסתירים אסים בשרוול". זהו המשפט, פחות או יותר, שהדהד בראשי כשצעדתי נסער למדי לכוון קפה פרוקופ, בשעת לילה שלא כהרגלי, אחרי הוויכוח שהיה ביננו - ובכנות אומר לך, אינני יודע מה מקורו.
יכול להיות, חשבתי, שהדברים אכן פשוטים יותר? הרבה יותר פשוטים? פשוט, פשוטים לחלוטין? האם הם עד כדי כך פשוטים שאין - מלבד המגע של אפך באפי - דבר? שאין - מלבד המגע של ידי בלחייך - דבר? אם כך הם הדברים, מהו אותו הדבר שאני כל כך כמה אליו?
מעניין מה היה קורה אילו הייתי מפסיק את המשחק הזה, נגד החיים. כי לי, זה ברור כשמש, יש לפחות ג'וקר אחד בשרוול וכל עוד הוא שם, מישהו מהתל בי.
ז'אק פראנס. (1930-), מזכיר המערכת וכותב קבוע בירחון הספרותי "מחילות, הדרך אל החופש". פריז, 21 במרץ 1962 (יומו הראשון של האביב, שלימים יגדיר את אותו היום כ"אביב חיי").
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
