 |
 |
|
|
|
|
| בפרק הקודם מצא ישי אדר שיטה גאונית להפוך לבורגני עם פול כסף. מעניין מה קורה בפרק הזה |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
ישי אדר
7/6/2005 15:11 |
|
|
|
|
|
|
|
"לא יכול להיות שאף אחד לא חשב על זה קודם," אמרה אפרת. "אתה יודע איך זה בדברים האלה. מה אתה חושב שרק אתה יושב וחושב פה איך לעשות כסף בקלות?! מה, רק אתה רוצה לשבת בסבבה בחצר עם הילדים ושאחרים יעבדו בשבילך?".
"את לא מבינה כלום," טענתי כנגדה והתחלתי לפרוש את הרעיון מתחילתו. "חוק המיחזור לא תפס בארץ. מה שאני מתכוון להציע לאנשים זה איסוף של כל הבקבוקים מהבית. רק אל תזרקו, אני כבר אבוא לקחת ואמחזר בשבילכם".
הבעת הפנים של אפרת השתנתה ונראה שסוף סוף רעיון "הטנדר הירוק" שלי חדר לתאי המוח הקשיחים שלה. "את מבינה, נקנה טנדר כזה גדול, זו לא השקעה רצינית לעסק, אני אקום כל יום בחמש, אאסוף בקבוקים ופעם בשבוע אסע לנקודות מיחזור ואחזור עם סטפה הביתה במזומן! יהיו לי לקוחות קבועים ויישאר לי יום שלם לפניי".
אפרת התיישבה והתחילה לחשב ולי יצא בלון נוסח הומר סימפסון מהראש, שבו ראיתי את עצמי נוסע בשכונות יוקרה על טנדר 2006 ואוסף ארגזי בקבוקי מים מינרלים ויין מידיהן של עקרות בית אסירות תודה. אפרת החלה לומר לי משהו, אבל היה לי קשה להרפות מהמראה של הילדים שנוסעים לשם שינוי
בנוחות בטנדר, והפעם לשם שינוי בלי לעצור בדרך כי הלכו הפלאגים של הטרנטה. ראיתי את עצמי יושב בכורסאות הנוחות שבדלפק ה"זהב" בבנק. ראיתי את עצמי נלעס ונגרס במלתעותיו של המטריקס הבורגני.
"הלו, טנדר", העירה אותי אפרת בניפוץ אגרסיבי של הבלון הקסום ובידה נייר ובו חישובים. "אין סיכוי שאתה עושה את זה מבתים פרטיים, אתה תצטרך לעבור כל יום בכל גוש דן והשרון ביחד כדי להרוויח אולי מאה שקל".
"ברור," עניתי לה בתחושה של גאונות. "שתי קומות אוכל בקניונים ואני מסודר. יהיה לי מסלול חכם, 90% עסקים - 10% פרטיים". מספרים וסיסמאות תמיד נשמעים טוב והזיק בעיניה של אפרת לא איחר לבוא. זהו חשבתי, ניפצתי את מיתוס "הרעיונות המופרכים מבית היוצר של אדר". זו לא פעם שראשונה שאני חוזר ונכנס הביתה כשבפי הבשורה שמצאתי פתרון לבעיית הפרנסה שלנו, כדי שנוכל לגדל את הילדים כמו שאנחנו רוצים. המראה של אפרת מחשבת ברצינות החזיר אותי לימי הגדולים באמת. המעבר למסך האחרון ב"אסטרואידס" ב"צמרת" שבפאסאז' בירושלים, כשכולם היו נאספים ומביטים בי שובר את השיא של עצמי עם דפש מוד ברקע. אח, ימים ללא דאגות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
***
|
|
|
 |
|
|
|
בינתיים הרמנו טלפון לד'. הוא כבר ביקר בטור הזה, חבר יקר שמנהל את עסקיו מחוף הים בעודו משחק שש בש. ד' הוסיף לאחרונה עסק של אוכל בתל אביב והוא כרגיל, האדם המושלם לתת עצה ולחוות דעה. פתחתי את השיחה בהתלהבות גדולה כשאני מתאר לו את חזון הטנדר הירוק. ד' הסכים עם כל הנחות היסוד של האסטרטגיה העסקית שלי ואז שאלתי אותו: "כלקוח פוטנציאלי, באיזה תנאים היית עושה את זה?".
"שמע", הוא אמר והחל לטפטף אמת מרה לאוזני. "אני, יש לי אחד שקונה ממני ב-17 אגורות וזה מספיק לי כי אני לא צריך למיין בשבילו. אני יכול שיקנו ממני גם בעשרים אבל אז אני צריך למיין בקבוקים ופחיות בשבילם וזה לא שווה לי".
"מה, יש כבר כאלה שעושים את זה?!", שאלתי במבוכה בעודי מבחין בזווית העין באוזניה של אפרת מזדקפות.
"מה אתה גנוב?" המשיך ד', "איך שיצא חוק המיחזור הם צצו כמו פטריות. עזוב אותך אחי, זה לא בשבילך. יש בעסק הזה כרישים, זה עסק של מאפיונרים".
"טוב תודה, יאללה נדבר כבר אחר כך", קטעתי את השיחה שלנו בפתאומיות והתחלתי לאזור את האומץ ולהביט באפרת שישבה כמו ילדה שמחכה לעוגת היומולדת שלה. לא היה צורך לספר לה מה ד' אמר, זה כבר היה באוויר: עוד רעיון מופרך מבית היוצר של אדר.
המושבים הנוחים של הילדים, דלפק הזהב, שלא לדבר על הטנדר 2006 נסחפו בזרם הספונג'ה ובחדר נותרה רק ערימת ה-to do! שלי, עושה לי "בוא הנה" עם האצבע. אפרת לא אמרה כלום ורק שאלה ביובש "מתי הם אמרו במוסך שהאוטו יהיה מוכן?".
פרק ראשון במסע ההתעשרות המהיר של ישי
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
