בניגוד לסברה המקובלת: מקור החתולים בעולם - אנטוליה
עקבות די-אן-אי שנבדקו במחקר חדש מראים שהחתולים הראשונים הגיעו לאירופה לפני כ-6,000 שנה
זמן רב לפני שכבשו את מצרים העתיקה, החתולים פיתו את חוואי עידן האבן. הם מי שהוציאו לדרך את השתלטות בעלי החיים הללו על בתיהם ולבותיהם של בני האדם, כך הראה מחקר גנטי חדש שפורסם ביום שני.
החתולים הראשונים שנדדו מחוץ לגבולות ארצם, אבותיהם הקדמוניים של חתולי הבית כיום, היו לפי המחקר חתולי הבר האפריקניים (Felis silvestris lybica) – תת-זן מזרח-תיכוני קטן ומפוספס שיצא ליישב את העולם כולו. ככל הנראה הם הגיעו לאירופה באוניות מאזור אנטוליה, סביב טורקיה של ימינו, לפני כ-6,000 שנה.
"כיבוש העולם בידי החתולים החל בתקופה הניאוליתית", כתבו מחברי המחקר. התקופה הניאוליתית היא החלק האחרון של עידן האבן, שבו בני האדם הפרהיסטוריים - נוודים לקטים-ציידים, עד אז - התנסו לראשונה בגידול יבולים ובבניית כפרי קבע. בעקבות החקלאות הגיעו עכברים מכרסמי שיבולים, שבתורם משכו את תשומת לבם של החתולים.
"בחברות הקדומות סיפקו החתולים בכפר, באסמים ובספינות הגנה חיונית מפני טפילים, ובמיוחד מפני מכרסמים שאחראים למחלות ולנזקים כלכליים", כתבו החוקרים במגזין 'נייצ'ר אקולוג'י אנד אבולושן'.
אנשי צוות המחקר ניתחו דגימות די-אן-אי של 230 חתולים שנחנטו ונקברו, בניסיון להכריע בשאלה מי אחראי להפיכת חתולי הבר לרובצי הספות המתכרבלים שאנו מכירים כיום. בהתבסס על ההערכה הניכרת שלהם לחתולים – שהונצחה בפסלים, בציורים ואפילו בגופות חנוטות – רבים סברו שהמצרים הקדומים היו מטפחי החתולים הראשונים, כמה מאות לפני ספירת הנוצרים. אבל אחרים הצביעו על שלד של חתול שנמצא בקברו של ילד בקפריסין המתוארך לשנת 7500 לפני הספירה – הוכחה מאזור הסהר הפורה שמקדימה את המצרים.
לפי אחת ממחברות המחקר, אווה-מריה גייגל ממכון המחקר 'סי-אן-אר-רס' הצרפתי, מבחני הדי-אן-אי מוכיחים שאנו יכולים להודות לשני המקומות. חתולי הבר האפריקנים, מצאו החוקרים, "החלו להתפשט בזמן שהחוואים הראשונים החלו להגר לאירופה", בסביבות שנת 4400 לפני הספירה. "אפשר לראות בזה סימן לכך שמקום מגוריהם הועתק בידי בני האדם, בין אם בספינה או על פני הקרקע", ככל הנראה בעקבות נתיבי הסחר הקדמוניים, לפי הסברה של גייגל לסוכנות הידיעות 'אי-אף-פי'.
כמה אלפי שנים אחר כך, בתקופת הפרעונים, הגרסה המצרית של חתול הבר התפשטה בגל שני לאירופה ומעבר לה, והציתה סוג של "שיגעון". "טרנד החתולים המצרים התפשט במהירות רבה על פני יוון העתיקה והעולם הרומי, והגיע גם הרחק מעבר לה", הם הוסיפו.
בהתחשב בכך שהחתולים האלה נראו דומים מאוד לדודניהם הקרובים מאנטוליה, החוקרים משערים שהצלחתם של החתולים המצריים נבעה כנראה מאישיותם – או מ"שינויים בחברתיות ובביות שלהם", כהגדרתם.
חתולי הבר הם ציידים הפועלים ביחידות ובתחום שטח מוגדר, ואין להם מבנה חברתי ברור. לכן הם נראים כמועמדים גרועים למדי לביות. אך כיום ההערכות הן שיש כ-500 מיליון חתולי בית בכל העולם – אחד על כל תריסר בני אדם, בערך. חתול הבר האפריקני הקדום הוא אחד מחמישה תתי-זנים של חתולי הבר שעדיין אפשר למצוא בטבע. הוא חי בצפון אפריקה וסביב חצי האי ערב.
במשך השנים החתולים המבויתים הוכלאו עם תתי-זנים אחרים של חתולים – כולל הזן האירופי – שהם פגשו במסעותיהם בעולם. כתוצאה מכך רבים מחתולי הבר האירופים כוללים בגנים שלהם כיום מעט משרידיו של החתול המבוית ואת עקבותיהם של החתולים האפריקניים.
המחקר גילה עוד כי בשונה מכלבים או סוסים, בני האדם לא גידלו את החתולים בשל מראם, לפחות באלפי השנים הראשונות. אפילו כיום חתולי הבית מזכירים מאוד את קרוביהם בטבע במבנה גופם, בפעילותם ובהתנהגותם. כלבים, לשם השוואה, משתנים מאוד בגזעיהם, למשל בין הרוטוויילר והצ'יוואווה, ואיש מהם אינו מזכיר את קדמוניהם הזאבים.
בתחילתה, ההרבעה הסלקטיבית של החתולים כוונה בעיקר לפרוותם. החוקרים הסבירו שהפעם הראשונה שלמאגר הגנים של החתולים נכנס גוון מנומר הייתה בימי הביניים, בין השנים 500 ו-1300. תבנית הנקודות או הכתמים הגדולים שנפוצה בקרב חתולי הבית כיום אינה קיימת בחתולי הבר, שכולם מפוספסים. "רק באחרונה, במהלך המאה ה-19, נהגו תוכניות הרבעה לגידול 'זנים מהודרים'", אמרה גייגל, שהוסיפה שאפילו אלה "אינם שונים מאוד מחתולי הבר".
אקו"ם