 |
 |
|
|
|
|
| עוד אשה גדולה ששינתה את עולם הרוח: תומר פרסיקו על ג'וליאן מנורוויץ', מיסטיקנית נוצרייה שעל סף מוות חוותה התגלויות אלוהיות, החלימה ופרשה להתבודדות כדי לעכל את המסר |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
תומר פרסיקו
10/7/2005 13:23 |
|
|
|
|
|
|
|
שלא כמו ביהדות ובאיסלאם, בנצרות לא חסרו אף פעם נשים שזכו להתגלויות אלוהיות. דווקא בגלל מוסד הנזירות,
ניתן לנזירות רישיון לעסוק ברוחניות ואף לפרסם את עיסוקן זה. אחת המיסטיקניות הנוצריות הגדולות היא ג'וליאן מנורוויץ' (Julian of Norwich).
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
המשתה הגדול
|
|
|
 |
|
|
|
ג'וליאן מנורוויץ' היתה לאשה הראשונה שכתבה ספר בשפה האנגלית, ופלא הוא שספרה, שהתבשל בתוכה כמעט עשרים שנה, לא נשרף מיד על ידי מוסדות הכנסייה, שכן ג'וליאן לא פחדה לומר בו דברים שעומדים בניגוד גמור לאורתודוקסיה הקתולית. היא מדברת על האל כאמא ועל כך שאין גיהינום לבד מהחטא עצמו; היא שואפת לאיחוד גמור עם האל, ומתעקשת שהאדם יכול להגיע אליו ללא מתווכים (וזאת לפני המהפכה הפרוטסטנטית); היא כותבת ספר של הדרכה רוחנית אף על פי שעד היום הכנסייה הקתולית אינה מאפשרת לנשים לתפקד ככמרים, ובעיקר - האופטימיזם הבלתי נלאה שלה עומד בניגוד גמור הן למאורעות התקופה בה היא חיה, והן לתמונת העולם חמורת הסבר של הכנסייה הקתולית.
היא נולדה ב-1342, בנורוויץ' שבאנגליה. בגיל שלושים החלה להעמיק את אמונתה הדתית ושאפה בכל ליבה להיות טהורה ונטולת חטאים. היא ביקשה בתפילותיה מן האל, כך היא מספרת, ש"יפצע אותה בשלושה פצעים": חרטה אמיתית, חמלה טבעית ומשיכה בלתי מתפשרת אליו. זמן קצר אחר כך חלתה ג'וליאן במחלה קשה והיתה על סף מוות. אחרי ארבעה ימים כבר נקרא אליה הכומר כדי לגבות ממנה וידוי אחרון, כנהוג בכנסייה הקתולית, וידוי שאחריו האדם הגוסס נחשב נקי מחטאים. שלושה ימים לאחר מכן ראתה אמהּ שעיני בתה פעורות לרווחה. מאוחר יותר אמרה ג'וליאן שבהאמינה שהמוות ודאי וקרוב היא לפתע הרגישה טוב יותר, פרץ של מרץ שטף אותה ושש עשרה התגלויות שמימיות נתגלו לה: "ראיתי בדמיוני את גן עדן, ואת אדוננו כראש וראשון בביתו. הוא הזמין את כל משרתיו וחבריו למשתה גדול, וראיתי שהוא עצמו לא נמצא בשום מקום מסוים, אלא מולך מעל הכל, משרה על הכל אושר ושמחה". היא הבריאה מיד ורשמה בקיצור את שהתגלה לה. לאחר מכן כל רצונה היה לפרוש להתבודדות כדי לעכל את המסרים האלוהיים שזכתה בהם.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ג'וליאן מנורוויץ'
|
|
|
|
|
|
|
האל הוא העושה היחידי
|
|
|
|
|
|
|
בתקופתה של ג'וליאן השתוללה "המגפה השחורה" באירופה, שהמיתה שליש מתושבי היבשת. גם אל נורוויץ' הגיעה המגפה וגבתה בה קורבנות רבים, ונראה שגם אם היתה ג'וליאן נשואה, הרי שאחרי המגפה לא היה נותר ממשפחתה דבר. מצב זה אפשר לה להקדיש את חייה לעבודת האלוהים, ואחת הצורות המקובלות לעבודה רוחנית בימים אלה היה התבודדות בחדרון קטן (anchorage) שהיה צמוד לכנסיה. כמעט לכל עיירה היה "מתבודד" אחד, ועל פי הכללים הנכנס לחדר כזה לצורך התבודדות לא היה עוזבו לעולם. למתבודדים היה משרת שהיה קונה ומביא להם מצרכים (מכספם או מתרומות), והיה מותר להם לקבל אורחים - למעשה, אנשים רבים היו באים לבקש עצות מהמתבודדים, שבהיותם מנותקים מהעולם, נחשבו מחוברים לאלוהים.
לאחר עשרים שנות התבודדות הבשילה ג'וליאן מספיק כדי לכתוב תיאור מלא של ההתגלויות שראתה, כולל הפרשנות שלה עליהן. זהו ספרה "התגלויות של אהבה אלוהית" (Revelations of Divine Love). בספר זה מפתחת ג'וליאן את תורתה, שמשמעותה, תכליתה ומהותה היא אחת: אהבה. "ראיתי כי כל החיים כולם נטועים באהבה, וללא אהבה איננו יכולים לחיות".
ג'וליאן היא אופטימיסטית מושבעת. עבורה, מפני שהבריאה כולה היא מלאכת האל, הרי שהיא חייבת להיות מושלמת ומן ההכרח הוא שהאל אוהב אותה ללא סייג: "כל דבר שנעשה נעשה היטב, שכן כל דבר שנעשה נעשה על ידי האל ... האל הוא העושה (doer) היחידי". אהבת האל היא המקיימת את הבריאה, והיא הבריאה עצמה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הכנסייה בנורוויץ'
|
|
|
|
|
|
|
זה כל מה שקיים
|
|
|
|
|
|
|
אחד החזיונות שראתה ג'וליאן הוא של שקד, המונח בכף ידה. בחזיונה שואלת ג'וליאן את אלוהים מה הוא הדבר הקטן שבידה, והוא עונה כי זה כל מה שקיים. ג'וליאן שואלת את עצמה איך ייתכן שדבר כל כך קטן מחזיק מעמד ולא נמוג, ומבינה שכל מה שקיים מוחזק על ידי האל: "לדבר הקטן שראיתי יש שלוש תכונות: ראשית, שהאל יצר אותו; שנית, שהאל אוהב אותו; שלישית, שהאל שומר אותו. אז מה ראיתי שם? אכן, את הבורא, את השומר, את האוהב. ועד שלא אהיה מאוחדת עמו במהותי לא תהיה לי לעולם מנוחה שלמה ולא אושר. אני אומרת שאני צריכה לדבוק בו כך שלא תהיה בינינו אף חציצה".
ג'וליאן מלמדת לא לאהוב שום דבר "עשוי", אלא רק את "הבלתי-עשוי", שהוא אלוהים. אהבת
הדברים העשויים היא שמרחיקה אותנו מהאושר שהוא מנת חלקנו הטבעית. האושר ואהבת האל קשורים לראיית האל, שכן הסיבה שהאדם נמצא בצער היא ש"הוא עיוור. הוא אינו רואה את אלוהים. אם הוא היה רואה את אלוהים תמיד לא היו לו כל רגשות פרועים, או כל דחף או תשוקה שמובילים לחטא".
חטאים "סטנדרטיים" נראו לג'וליאן חסרי משמעות: "הן כאשר אנו נופלים והן כאשר אנו שבים וקמים אנחנו נשמרים באותה אהבה [אלוהית] יקרה. בעיני האל אנחנו לא נופלים; בעיני עצמנו אנחנו לא עומדים. אני רואה שתי ראיות אלו כאמיתיות. אבל ראיית האל היא האמת הגבוהה יותר".
בניגוד לתדמית היודו-נוצרית שתופסת את האל פעמים רבות כאב קשוח שמעניש את העוברים על מצוותיו, הרי שאצל ג'וליאן אלוהים הוא כולו אהבה. לא ייתכן שהוא יעניש אף אחד, כי הוא אף פעם לא כועס: "אם אלוהים היה כועס אפילו לרגע אחד, לא היינו יכולים לחיות, להתקיים או להיות". אך האדם גם לא יכול ממש לעשות רע, שכן בכל אדם ישנה נקודה פנימית של "רצון אלוהי" שלעולם לא חטא ולא יכול לחטוא. נקודה זו נשארת טהורה תמיד, ותמיד שואפת למה שטוב: "זה דבר אדיר לדעת בלבנו כי האל, בוראנו, קיים בנשמתנו. אדירה אף יותר היא הידיעה כי נשמתנו, נשמתנו הנבראת, שרויה במהות של האל. במהות הזו, אלוהים, אנחנו מה שאנחנו". בהמשך להבנה זו טוענת ג'וליאן כי לא ייתכן שהיהודים הרגו את ישו.
מכיוון שבמהותנו אנחנו אלוהיים, הרי שבסופו של דבר מקומם של כל האנשים בגן עדן מובטח, והכל יהיה טוב. כאשר היא מתייחסת לחטא ולתוצאותיו בעתיד היא כותבת אולי את המשפט המפורסם ביותר שלה: "לחטא יש תפקיד הכרחי, אך הכל יהיה טוב, והכל יהיה טוב, וכל עניין של דבר יהיה טוב" ("Sin is behovable, but all shall be well, and all shall be well, and all manner of thing shall be well").
עוד טוענת ג'וליאן כי "חלקנו מאמינים שהאל הוא כל יכול ויכול לעשות הכל, ושהוא יודע-כל, וייתכן ויעשה הכל; אך שהוא אוהב-כל ואכן יעשה הכל - כאן אנחנו נסוגים. וכפי שאני רואה זאת, חוסר ההבנה הזה הוא הגדול שבמכשולים לאוהבים את אלוהים". החוכמה האלוהית, היודעת כל, היא הצד הנקבי והאימהי באלוהות, על פי ג'וליאן.
בעשותנו את הטוב ובעשותנו את הרע, אנחנו תמיד מקוימים על ידי אותה אהבה, על כן אין לצפות לגמול על התנהגות טובה, ולא לחשוש מעונש על חטאינו. החטא עצמו הוא העונש, שכן הוא ביטוי לחוסר האמונה שלנו באל: על אף שהוא "יותר קרוב אלינו מנשמתנו אנו", כדבריה, אנחנו מפנים לו עורף וסרים ממרותו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כזו היא האהבה
|
|
|
|
|
|
|
עד סוף חייה חיה ג'וליאן בחדרה הקטן, הצמוד לכנסייה בנורוויץ', אך ספרה פרץ מהר מאוד את גבולות העיירה וזכה לתפוצה רחבה. באותם ימים קשים החזונות האופטימיים של ג'וליאן היו כנראה נחוצים מאוד. שנים רבות אחר כך נחקר ספרה לעומק על ידי תיאולוגים נוצרים, שמצאו בו מערכת רעיונית עמוקה ומסועפת. כיום אף קיים מסדר קונטמפלטיבי של נזירים בכנסייה האפיסקופלית אשר שם לעצמו מטרה ללכת בדרכה של ג'וליאן.
אך אין צורך להיות נזיר כדי ללכת בדרכה, ועל אף העומק התיאולוגי שלהן, מילותיה פשוטות מאוד: "לא תהיה גאולה מאושרת או שמחה נצחית עד שלא נהיה לחלוטין בשלום ובאהבה. במילים אחרות, עד שאנחנו לגמרי שלמים עם אלוהים, מעשיו והחלטותיו; עד שאנחנו באהבה ובשלום עם עצמנו, עם אחינו הנוצרים, ועם כל מה שהאל אוהב. כזו היא האהבה".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
