 |
 |
|
|
|
|
|
|
| היחסים בין יעקב לעשו מבטאים את היחסים בין הצד ה"מואר" וה"טוב" לבין הצד ה"אפל" בנפשנו, וחושפים את אשליית ההפרדה בין השניים. כרמל וייסמן על פרשת תולדות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בתפיסתנו הדואלית, אנו מזהים בעצמנו את הצד ה"מואר" וה"טוב" לעומת הצד היותר "אפל" שלנו, שאנחנו פחות ששים לחשוף. לפעמים אנו חוששים ממנו מאד ולפעמים אנו ממש שונאים ומענישים את עצמנו על הרגעים שבהם הוא נחשף ללא שליטתנו. מערכת היחסים בין יעקב לעשו היא מערכת היחסים בין הצדדים האלו בנפשנו.
הנשמה אחת היא. אלוהים אחד ושמו אחד. אך ברחמה של רבקה התרוצצו תאומים וכל אחד משך לטבעו. רבקה תהתה האומנם יש כאן שתי רשויות, אחד טוב ואחד רע, אחד לאל ואחד לעבודה הזרה, אחד נאמן למהותו ואחד נמשך ומתמכר לכל יצר? פירוש "כלי יקר" על התורה אומר על הפסוק "אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה'" שרבקה ביקשה להבין את טבע האלוהות וקיבלה פרדוקס
לאחוז בו: שני עמים יש לך בבטן אבל הכול אחד. ועדיין, כמו כולנו, הנטייה שלה היתה לאהוב את ה"טוב". היא לא הבינה מהן האיכויות שמוצא יצחק בעלה במה שעשו מייצג.
שלושת המפגשים בין יעקב לעשו המתוארים בפרשה, מייצגים בעיני שלוש דרכי התמודדות שכולנו נזהה מתוך חיינו, עם הצד ה"אפל" והיצרי שלנו: עשו נולד ראשון ויעקב יוצא אחריו כשהוא אוחז בעקבו. רוב הזמן אפשר למצוא אותנו במצב הזה: הקולות הפנימיים שבנו מתחבטים ולרוב המשיכה היצרית לחומר ולשגרת היומיום מנצחת. עשו מלשון עשייה, עולם המעשה. זו האנרגיה המנחה אותנו והטבע הרוחני הפנימי שלנו נגרר בעקבותיה וממתין לבקוע. ככל שהוא מתפתח הוא מבקש לעצמו את הבכורה בממשלת הנפש.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
נזיד במקום נזיר
|
|
|
 |
|
|
|
אחת הדרכים להתמודד עם הצד האפל שלנו היא לתת לו בדיוק את מה שהוא דורש. כשהוא מבקש שנלעיט אותו באדום אדום הזה (בסיפור נזיד העדשים), עלינו פשוט להאכיל אותו. כשהיצר בא על סיפוקו הוא לפעמים מוכן לוותר על הבכורה. אם היינו יוצאים נגדו למלחמת חורמה ומנסים לדכא אותו או מונעים ממנו כליל את ה"סם" שהוא זקוק לו, ייתכן שהיינו רק מעצימים אותו וגורמים להרס רב בנפשנו. כדאי דווקא להכיר אותו ולדעת מה מדבר אליו ולהאכיל אותו קצת מדי פעם. היהדות לא מאמינה בנזירים, היא מאמינה בנזידים של עדשים. התנזרות גורמת ליצר להשתולל ולהתחמש בכל ארסנל הפיתויים שלו. ואז, You become what you resist. סיפוק מבוקר של היצר מחליש אותו כך שנצליח לארוב לו ולזכות בבכורה.
דרך מפגש נזיד העדשים אנו מתוודעים גם להבדל באנרגיה בין שני הצדדים שלנו: באותיות שם יעקב יש משהו קבוע, הוא תם ויושב אוהלים, האנרגיה שלו פנימית, יציבה יותר. הוא זה שמבשל, מבשיל בהדרגה בתוכנו, קשור לטווח הארוך. האנרגיה של עשו היא כלפי חוץ, כל היום בשדה, בעולם החומר. האנרגיה הזו מתרוצצת, חווה עליות וירידות, חיה מהיד לפה ומכוונת לסיפוק בטווח הקצר, מגיעה להישגים בכוחות עצמה ובמאמץ וחוזרת מותשת, ריקה ורעבה. האיכויות הללו מתבטאות גם בברכות שיצחק נותן לבניו בהמשך: יעקב מקבל שפע מתחדש מהאלוהות ומצוי בקבלה בעוד שעשו חי על חרבו ומשיג את יעדיו בזיעת אפיו.
החלק שעשו מייצג חיוני לנו, הוא החלק שיוצא ומסתכן מדי יום על מנת ליצור לנו פירות בעולם החומרי, אבל לא צריך לעבוד רק איתו ולכלות את עצמנו בצורה זו, להאמין, כדברי עשו, שאנו חשובים כמתים ושככה זה יהיה עד שנמות, אז כלום כבר לא משנה. זה שהחיים תובעניים זה לא אומר שצריך לחיות אותם ממקום של הישרדות בלבד ולוותר מראש על הבכורה, על הבחירה. זה נכון שהכול תלוי בנו, אבל לא באנו לפה לקרוע את התחת ויש אלוהים. אפשר גם לבקש ולהתחבר לקצת מזל, קצת עזרה ושפע מהיקום.
"כלי יקר" מפרש שיצחק אהב את עשו בגלל הציד שבפיו. והציד שבפיו הוא גם רמז לשליטתו בדרכי הפיתוי. זוהי אהבה התלויה בדבר, כשלא היה ציד לא היתה אהבה, עשו נאלץ להרוויח במאמץ או בפיתוי את אהבת אביו ולהצדיק את קיומו בכל רגע, בעוד שיעקב היה אהוב ללא תנאי ע"י רבקה, רק על עצם נוכחותו התמה, פשוט על מי שהוא.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האויב שהוא חבר
|
|
|
|
|
|
|
במפגש האחרון בפרשה, יעקב מבין שהוא ועשו הם שני חלקים של אותה מהות ושעליהם לדור בכפיפה אחת, אך האופן בו הוא מבקש להזדווג עם האנרגיה של עשו אינו ממקום נכון עדיין. זו לא אינטגרציה אמיתית של ה"צל" שלך, זה להיות בתחפושת. יעקב עדיין בדואליות ויצחק משקף לו זאת כשהוא אומר "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו". הכיוון האינטואיטיבי כאן הוא נכון וחז"לינו אמרו שכל עוד אתה שומר על קולך הפנימי כקול יעקב, גם אם ידיך ידי עשו לא תטעה בדרכך.
אבל אנחנו עדיין חווים הבדל מהותי בין החוץ לפנים שלנו וחשים בדידות ומאבק. תחפושת אינה רעיון רע כשאנו אומדים את איכויות ה"צל" שלנו, אנחנו עובדים עם המקום הזה גם בחג פורים, והמורה שלי להילינג תמיד אמרה לי Fake it till you make it. זיווג יכול לבוא ממקום כזה לעתים. אך בתורה, יעקב יצטרך לברוח ולעבור מסע פנימי כדי למצוא את הדרך חזרה לזיווג האמיתי של מהותו השלמה, שאליה נשוב בעוד שבועיים.
דווקא עשו חווה רגע שבו הוא מבין שאין דואליות. כשיצחק אומר לו שכבר נתן את הברכה והשפע לאחיו, עשו מתעקש שאין פה תחרות על משאבים ויש שפע לכולם כי אחד הוא. אפשר לאחל לו בדיוק את אותו הדבר, "הברכה אחת היא לך אבי". אבל יצחק מבין משהו בתהליכים נפשיים, כנראה, והוא משעבד אותו ליעקב באופן זמני. כי במציאות קשה לפעמים להתקדם עם רעיונות רוחניים יפים, ויש מלך אחד שצריך לקבל החלטה ולעשות דרך. כשהוא יגלה את הדרך הנכונה להתחבר לצד האפל ולהשיב את האחדות לנפש, תהיה זו גאולת שניהם.
הייתי רוצה לבקש מכם כעת לקרוא את הפרשה בעיניים נקיות מהתבנית שיש לכם על עשו כאיש הרע ולמצוא לי מקום אחד בטקסט שבו עשו עושה משהו לא בסדר. דווקא יעקב הוא זה שמרמה ואילו עשו הוא הקורבן התמים, בסוף הוא אפילו בוכה. הצגת הדברים בצורה כזו מאתגרת את התפיסה שלנו להביט במציאות כפי שהיא, מעבר לשיפוטיות, מטשטשת את ההבדלים בין טוב לרע ומכשירה את הקרקע לאחדות ההפכים שהיא טבע המציאות. בצד האפל שלך טמון פלא ומה שתחשיב לרע עשוי להיות גם רע מלשון רעות, חבר ומורה.
שמעתי פעם מהרב גפני פרשנות ברוח זו לציווי "ואהבת לרעך כמוך": אהוב גם את הרע שבך. אל תראה את המציאות במובנים של להיכנע ליצר או לדחוק אותו. בשבוע שעבר דיברנו על כך שאהבה היא סוג של זיווג הפכים, אז למד לאהוב במובן הזה. יש לצל שלך סוד ללחוש על אוזניך, יש לו מפתח לחלק גדול מהסיפור של נשמתך. שבת שלום.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | 70 פנים לתורה וזה הפן שלי. כרמל וייסמן עוסקת בהתפתחות אישית בעזרת כלי החוכמה היהודית ותלמידה בתוכנית ההסמכה ההוליסטית-אינטגרלית לרבנות של 'בית חדש' | | | | |
|
|
|
|
![]()
|
| סקר |
|
|  | |
|
|
|
