 |
 |
|
|
|
|
|
|
| שינוי השם של יעקב וההתמרה שלו מיעקב לישראל מדגימה שבמסע ההתפתחות של התודעה, מה שלא הורג, מחשל. כרמל וייסמן על פרשת וישלח |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ספר בראשית מחולק ל-12 פרשות כמספר השבטים שיצאו מיעקב. פרשת וישלח היא הפרשה השמינית, מספר שצורתו כאינסוף ומסמל תמיד את השלמות ואת מה שמעל הטבע, ואכן הפרשה סוגרת מספר מעגלים שנפתחו בתורה עד כה. הפרשה מכילה מספר שיאים דרמטיים וגיבוריה עוברים טרנספורמציות עמוקות באמצעות מאבק, עינוי, אונס, ברית מילה בגיל מאוחר, טובח ו"סתם" מוות. "וישלח" זה גם אותיות "חישול" ונראה שטקסי המעבר שלא הורגים, מחשלים. גם אנחנו, הקוראים את הסיפור כמתרחש בנפשנו, מתחשלים או לפחות לומדים עוד שיעור בנפתולי התודעה שלנו.
יעקב מתחיל את הפרשה ברגל שמאל. הוא שולח
שליחים לאחיו ובפיהם מסר חנופה מתקתק. פירוש "כלי יקר", פרשן המקרא הנועז והאהוב עלי ביותר, תלמידו של המהר"ל מפראג, לא מהסס לומר שיעקב פחד מעשו אפילו שהיה תחת חסות האל, בגלל שהוא לא תקשר איתו ממקום של גדלות פנימית והקטין את עצמו בצורה מעוותת בחנופה הזו. מכירים את המקום הזה שאתם עושים את עצמכם קטנים ליד מישהו, מחשש שתיפגעו אם תחשפו את מי שאתם באמת?
שורה אחת במסר הזה בכל זאת מדברת אלי אם נדרוש אותה ממקום של כנות: "עם לבן גרתי ואחר עד עתה". את המילה "אחר" אפשר לקרוא בשתי צורות נוספות: מלשון אחרות ומלשון חרון, כעס. בפרשת " תולדות" ניתחנו לעומק את היחסים בין הארכיטיפים של יעקב ועשו וכעת ניתן לראות שיעקב אומר לאחיו שהוא השתנה והתפתח. הוא אחר, הוא התחבר לכעס שלו ולצד האפל שבו ע"י זה שהלך לחרן ומתישהו גם "ויחר אף יעקב ברחל". אל תקראו "אחר עד עתה" אלא "אחר עד אתה". התחברתי לאיכות שבי שהיא אתה. אנחנו כבר לא שני ניגודים, אני יודע שהמציאות מורכבת יותר ושאינני שלם בלעדיך. רק מאוחר יותר אחרי הפיוס בין האחים, המקרא יכנה את יעקב "שלם".
בפרשה שעברה הכרנו את סולם יעקב והסולם (אולי מלשון סמל) מייצג בעיני גם את התפתחות התודעה. התפתחות אינה לינארית, היא רצופה עליות, מורדות וירידות לשם עלייה, כמו מלאכי האלוהים העולים ויורדים בסולם. בפרשה הנוכחית אנו עולים ויורדים עם תודעתו של יעקב: לאחר שחווה התפתחות והחל במסע הביתה, מצא עצמו חוזר לדפוסים הישנים של הקטנות והדואליות. מכירים את המקום הזה שלמרות כל מה שעברנו, אנחנו נופלים כל כך בקלות חזרה לדפוסי הידע הקודם, ואיך אנחנו שוכחים להיות מוארים במיוחד בכל הקשור לבית אבא?
יעקב פונה בתחינה לאלוהים שבתוכו: "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, כי במקל עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשתי מחנות". אני מכיר רק את איכות החסד, איך אצור את האמת שאני אמור לייצג במהותי ללא כוח הדין שעשו מייצג? יעקב מתחנן בפני האל שלא יחצה אותו לשני מחנות, שיציל אותו מהדואליות בנפשו, מהדפוסים הישנים שהוא לא מצליח להפסיק לפעול מתוכם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
יבוא לך, דינה
|
|
|
 |
|
|
|
בפסוק כג' של פרק לב יעקב מצוי במקום שהאנתרופולוגים ואן גנפ וטרנר כינו "לימינאלי", מקום מעבר, מקום של ביניים שהחוקיות בו אינה יציבה ולכן אנו באי ודאות וחשופים לסכנה. הלימינאליות ביהדות מיוצגת ברעיון "בין השמשות" אך גם בסמל של "מעבר יבק" שאותו חוצה יעקב בלילה הגורלי לפני המפגש עם עשו. אותיות יבק זה יעקב בלי העין, תרתי משמע. כשיעקב נותר שם לבדו הוא נקלע למאבק מסתורי. אחת הדעות הרווחות בקרב המפרשים היא שהוא נאבק עם "שרו של עשו בפמליה של מעלה", כלומר עם העשו שבתוכו. זהו הרגע המתמיר. "כלי יקר" אומר שהמאבק הוא עם השטן היהודי בכבודו ובעצמו, בחינת הנחש, המלאך סמאל שכשמו כן הוא, יצר בתוכנו שמנסה לסמא את עינינו מלראות את טבע האלוהות האמיתי ואת דרכנו, לפתות אותנו עם עולם החומר והסיפוקים. זוהי העין הפקוחה של יעקב שמתבטלת במקום המעבר הזה.
לכל אחד יש מעבר יבק ולעתים יותר מאחד כזה בחיים. אחת המשמעויות של להיות העם העברי בעיני זה להיות אנשי מעבר, שיודעים לצמוח מתוך מקומות המעבר. יעקב לא מוותר על הצד הזה בנפשו, הוא מסרב לשלח אותו עד שיקבל ממנו ברכה ואז שמו משתנה לישראל. "כלי יקר" מפרש זאת כישר אל, לא עוד תיווך והפרדה מהטבע האלוהי הפנימי. יעקב נחשב לפנים מתוקנות של האדם הראשון ובמאבק הזה הוא סוגר מעגל גם עבורו: האדם הזה שישן בזמן שאשתו שוחחה עם בחינת הנחש, נפגש איתו עתה פנים אל פנים בעצמו. אבל את הסיפור בינו לבין הבחינה הנשית הוא עדיין לא סגר בשלב זה.
שימו לב שלפגישה הזו יעקב הביא את עצמו אבל לא את כל כולו. דבר אחד נשאר מאחור: בתו דינה. רש"י מפנה את תשומת ליבנו לכך שרק 11 ילדים עברו את יבק ועל פי המדרש, את דינה נעל יעקב בתיבה והשאיר מאחור מפחד שעשו יחמוד אותה. בשבוע שעבר דיברנו על ארכיטיפים של נשיות המגולמים בדמויות לאה ורחל והזכרנו את דינה כממשיכת דרכה של לאה המחדדת עוד יותר את הפן ה"קשה" שלה. ליעקב לא קל להכיל את הצדדים הנשיים האלה בעצמו. הוא פוחד מאוד ומונע את הזיווג המלא עם בחינת עשו שכוללת גם את הצד הנשי הלא מבורר שלו. כתוצאה מזה, דינה נותרת מחוץ לסיפור שלה, יוצאת לטייל בשדות ונחטפת לצד האחר, לזיווג אחר וגרוע מכך שמסתיים באסון וטבח.
בשבוע שעבר אמרתי שמות רחל מציין התכנסות בדמות האישה, שגם היא כבר לא בדואליות ולאה הופכת לייצוג של האישה המלאה. למרות ששמו של יעקב הוחלף בישראל, המקרא ממשיך לקרוא לו יעקב. רק אחרי קבורת רחל הסופר המקראי מתייחס אליו בגוף שלישי כאל ישראל. והמשמעות מבחינתי היא שהתמודדות עם הצד האפל היא רק חצי עבודה ומה שנותר לנו הוא התמודדות עם האיזון הנשי-גברי בתוכנו. רק אז אנחנו ישרים עם האל באמת.
סיפור דינה הוכיח ליעקב את המקום הזה והצד האפל והכועס שלא בוטא אצלו יצא דרך בניו, שמעון ולוי שטבחו באנשי שכם. יעקב ממשיך להתנדנד בין בחינת "יעקב" לבחינת "ישראל" כי המודל היהודי להארה אינו "הגעתי ועכשיו אני נח בנירוואנה", אלא "רצוא ושוב", עלייה וירידה בסולם; השגת בחינה מסוימת ואיבודה לרגע לטובת הדפוסים הישנים, נפילה במקומות מעבר והתעלות בצמיחה מחודשת. מה שלא הורג מחשל, כבר אמרתי?
שבת שלום.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | 70 פנים לתורה וזה הפן שלי. כרמל וייסמן עוסקת בהתפתחות אישית בעזרת כלי החוכמה היהודית ותלמידה בתוכנית ההסמכה ההוליסטית-אינטגרלית לרבנות של 'בית חדש' | | | | |
|
|
|
|
![]()
|
| סקר |
|
|  | |
|
|
|
