 |
/images/archive/gallery/128/739.jpg כלי רכב מיניאטוריים
האתר של אלון פרז  |
|
|
|
|
| רגע לפני שמדינת ישראל פותחת את יבוא הרכב לתחרות חופשית, עושה עסקים הערכת שווי לאחד הענפים היציבים והרווחיים ביותר בארץ - יבוא הרכב * 13 חברות מוכרות בממוצע כ-150 אלף מכוניות בשנה ומגלגלות כ-20 מיליארד שקל - כמחצית מתקציב הביטחון של ישראל * מאחורי רוב החברות הללו מתייצבים בעלים פרטיים, שמשלשלים לכיסיהם מדי שנה רווחים הנאמדים בכ-1.5 מיליארד שקל - קצת יותר מהרווח אשתקד של הבנק הגדול בישראל, בנק הפועלים * אמיר אייזנברג וגיל מלמד ממפים את'המיליונרים השקטים' של ענף הרכב |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
אמיר אייזנברג וגיל מלמד
|
|
|
|
|
|
|
|
חרי יותר מ-4 שנים של דיונים, צפויה ככל הנראה מדינת ישראל לפתוח - לפחות על הנייר - את יבוא הרכב לתחרות חופשית, או לכל הפחות למשהו שמתקרב לתחרות כזו. זאת בתנאי שיאומצו מסקנותיה של הוועדה הבין-משרדית המיוחדת בראשות סגן מנהל המכס ומע"מ, בועז סופר.
לשאלה אם שוק הרכב באמת יכול להיפתח לתחרות, אין בינתיים תשובה טובה, אבל דבר אחד ברור לחלוטין: במהלך שני העשורים האחרונים (ומבחינת כמה מן השחקנים - גם קודם לכן) גלגלו יבואני הרכב סכומי כסף אדירים ועשו רווחים נאים מאוד. נכון להיום, הגופים ששולטים בענף יבוא הרכב לישראל הם בין המשפחות והחברות העשירות ביותר והרווחיות ביותר בארץ, ובשנים האחרונות הם נוטים להשקיע את הרווחים האדירים הללו ברכישת פעילויות כלכליות מגוונות מחוץ לענף.
הבולטת בהן היא הצטרפות משפחת מנור, בעלת השליטה בסוכנות הרכב לובינסקי, ומשפחת לבנת, יבואנית משאיות דאף לישראל - לגרעין השליטה של קונצרן אי.די.בי. בין 13 החברות ששולטות היום בענף הרכב בישראל, ומייבאות בממוצע כ-150 אלף מכוניות בשנה, בולט רוב של חברות פרטיות בבעלות
משפחתית, שהנתונים העסקיים שלהן ידועים רק לשלטונות המס ולבעלי השליטה, ומיעוט של חברות-בנות של חברות הנסחרות בבורסה.
עם זאת, נתונים שפורסמו לא מכבר בעקבות תביעה משפטית כנגד ישראל שטוקמן - אחד הבעלים לשעבר בקבוצת כלמוביל - פתחו צוהר אל סכומי הכסף האדירים שמתגלגלים בענף. מאומדנים שבוצעו על בסיס שיחות עם שחקנים מרכזיים בענף הרכב וממאגרי נתונים שהצטברו על הפעילות בענף, עולה כי יבואני הרכב מגלגלים כיום הכנסות שנתיות בהיקף מצטבר של כ-20 מיליארד שקל.
נתונים אלה מסבירים מדוע בדירוגים השנתיים של חברת דן אנד ברדסטריט, שבמסגרתם מדורגות גם 100 חברות המסחר והשירותים הגדולים בישראל, תופסות יבואניות הרכב 7 מקומות מבין 25 המקומות הראשונים. שיעור הרווח הנקי בענף נחשב ליציב יחסית, ונע ברוב השנים בין 5% ל-10% אצל רוב החברות. על בסיס הנחות אלה, ניתן לומר כי חברות יבוא הרכב מרוויחות בשנה סכום של כ-1.5 מיליארד שקל. היות ורוב החברות הללו הן פרטיות, הרי שהסכום הזה נכנס למעט מאוד כיסים - הכיסים התפוחים של בעלי השליטה ביבואניות הרכב.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
כיסים תפוחים בכסף
|
|
|
 |
|
 |
|
קיצור תולדות ההיסטוריה
|
|
|
 |
|
|
|
יבואניות רכב מעטות בבעלות פרטית (בני משה קרסו, מכשירי תנועה) נוסדו עוד בשנות ה-30, נותרו בבעלות המשפחה המייסדת ועסקו במהלך כל השנים שעברו מאז ביבוא רכב (ובתחומים נוספים). חברות משפחתיות אחרות נוסדו עד לשנות ה-70 ( חברת כלמוביל, חברת המזרח, חברת מאיר, דוד לובינסקי), ולאחר מכן נכנסו לענף אנשי עסקים פרטיים, שקיבלו זכיונות יבוא (רמי אונגר, שלמה שמלצר) או רכשו זכיונות או פעילות של חברות קיימות (מיכאל לוי, חברת קרדן, גד זאבי).
עד לאמצע שנות ה-70 נחשב ענף היבוא והתחזוקה של רכב בישראל לרווחי למדי, אולם היקף הפעילות בו, כמו גם הרגולציה, לא היו גדולים במיוחד. קפיצת המדרגה הראשונה בהיקפי הפעילות נרשמה לקראת סוף שנות ה-70, וקפיצה משמעותית יותר נרשמה בתחילת שנות ה-80, בימי ארידור העליזים.
כמה מן היבואנים הוותיקים החלו להשקיע בתשתיות לוגיסטיות ובהרחבת הפעילות, והקטנים החלו להיעלם. כבר אז, למרות עליות וירידות במצב הכלכלי ולמרות תקופות קשות של הקפאת מחירים והגבלות יבוא, החלה הבוננזה מבחינת הרווחיות ביבוא רכב לישראל. במהלך שנות ה-80 בוצעו רוב העסקאות הגדולות של העברת זכיונות יבוא בין חברות וגופים ישראליים, ואז נקבע למעשה הרכב'הנבחרת' של יבואני הרכב לישראל.
במחצית הראשונה של שנות ה-90 חלה קפיצת המדרגה המשמעותית ביותר מבחינת היקפי הפעילות בענף הרכב. כל יצרניות הרכב היפניות (למעט סובארו, סוזוקי ודייהטסו, שכבר היו מיוצגות בארץ) וכל יצרניות הרכב הקוריאניות (למעט קאיה, שכבר קיימה כאן פעילות מינימלית), החלו אז לשווק כלי רכב בישראל. אלא שלמעט טויוטה, שבחרה ביבואן חדש שהכירה מפעילויות אחרות, בחרו כל היצרניות החדשות ביבואנים הקיימים - שהרחיבו מאוד את פעילותם. ב-10 השנים האחרונות מתאפיין ענף הרכב הישראלי בריכוזיות גבוהה מאוד ובהשקעה ניכרת בתשתיות לוגיסטיות לצורך יבוא, שירות ומסחר בחלפים.
מאפיין חשוב נוסף של העשור האחרון בענף הוא כניסת היבואנים לתחומים משיקים: מצד אחד יבוא של חלפים וציוד, ומצד שני התמחות בתחומים פיננסיים ותפעוליים - החל בבנקאות וביטוח דרך שירותי מימון, ליסינג, סחר ברכב משומש וכלה בהשכרת רכב. ככלל, יבוא רכב לא רק מייצר רווחים גבוהים מאוד, הוא גם מגלגל סכומי כסף גדולים, ולכן המומחיות הפיננסית חשובה לא פחות - ולפעמים אפילו יותר - מאשר המקצועיות בתחום הרכב עצמו. יחסית לכל ענף מסחר אחר, ענף הרכב הוא אחד הענפים הסגורים ביותר והחסומים ביותר לכל סוג של תחרות.
יבואני הרכב טוענים אמנם, ובצדק, שבישראל מיוצג המספר הגדול ביותר של מותגים, ואלה מנהלים זה מול זה מלחמת חורמה, ושלכן רמת התחרות גבוהה ביותר. אלא שבתוך כל מותג מתקיים סוג של מונופול שנשמר בקנאות גם בידי יצרניות הרכב, גם בידי היבואנים וגם בידי הרגולציה. ליצרניות הרכב וליבואנים יש, כמובן, אינטרס למקסם את הרווחים שלהם - ויבוא מקביל עלול לפגוע בכך. למרות זאת, אין שום סיבה לדאוג לפרנסתם של מרבית היבואנים.
ראשית, הדרך לפתיחה אמיתית של השוק ארוכה וכלל לא בטוח שאי-פעם השוק אכן ייפתח באמת. שנית, רוב קבוצות היבואנים הקיימות מבוססות מאוד מבחינה לוגיסטית, באופן שיש להן יתרון פתיחה אדיר על-פני כל גורם מתחרה. בנוסף, יצרניות הרכב יוסיפו לדאוג לנציגים הרשמיים שלהן, ולכן עוד ירחק היום שבו הם עשויים להיפגע מתחרות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יפנאוטו
|
|
|
|
|
|
|
הרווח העיקרי של זאבי במהלך שנות ה-90 רכש גד זאבי, באמצעות חברת מיראז', את מחצית הבעלות ב יפנאוטו, יבואנית סובארו, וכעבור כמה שנים רכש (תוך כדי מאבק משפטי) את המחצית הנותרת מידי משפחת ברנובסקי. על-פי הערכות בענף, יפנאוטו היא אחד מהעסקים הבודדים בקבוצת זאבי המציגים רווח נקי, ואולי היא אף מרכז הרווח העיקרי של הקבוצה. הכנסות הקבוצה נעות כיום, על-פי הערכות, סביב 350 מיליון שקל והרווח שלה מגיע ל-20-15 מיליון שקל, לאחר שבשנות המיתון היא התקשתה מאוד להרוויח.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יבואני סובארו - מקבוצת זאבי
|
|
|
|
|
|
|
יוניון מוטורס
|
|
|
|
|
|
|
עסקים בקנדה ובבריטניה מתוך החמישייה הפותחת של היבואנים, יוניון מוטורס היא החברה הצעירה ביותר והיחידה שמייבאת מותג אחד בלבד. ג' ורג' חורש הוא בעל המניות העיקרי בחברה (שותפו הוא עזרא דגמי) וכן הבעלים של סוכנויות למכירת מכוניות בקנדה, ועסקי נדל"ן בבריטניה ובישראל. חורש היה גם בעל מניות בחברת הביטוח אישי ישיר שנקלעה לקשיים ונמכרה, וגם מבעלי בית ההשקעות אוורגרין שנמכר לכלל ביטוח.
כיום הוא נחשב לאחד מעשירי ישראל (מקום 47 ברשימת העשירים של עסקים), וזאת בעיקר הודות לפופולריות של רכבי טויוטה בישראל. על-פי ההערכות, יוניון מוטורס מוכרת בהיקף שנתי של 1.5-1.2 מיליארד שקל ומרוויחה 100-80 מיליון שקל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כלמוביל
|
|
|
|
|
|
|
נדל"ן, מימון וחלפים עורך-הדין עמיחי חרל"פ ז"ל רכש בשנות ה-60 את חברת היבוא של מרצדס, שהוקמה בשנת36'. עם מותו בטרם עת בשנת67' נחלקה הבעלות בחברה בין אשתו הראשונה, אלמנתו, וארבעת בניו. מנכ"ל החברה, ישראל שטוקמן, רכש כ-11% מהבעלות עליה, והיה למנכ"ל השכיר הראשון בישראל שרכש בעלות ביבואנית רכב. ד"ר שמואל חרל"פ ויואב חרל"פ רכשו את חלקי הבעלות של אחיהם, ולפני מספר חודשים רכשו יחד עם אלמנתו של חרל"פ את חלקו של שטוקמן.
עיסקה זו הובילה לסכסוך משפטי, שבמסגרתו נחשפו לראשונה נתוני הרווחיות המדהימים של כלמוביל בשנים האחרונות. מהתביעה שהוגשה בידי שטוקמן עולה, כי החברה מייצרת מדי שנה רווח של 250-200 מיליון שקל, וזאת לאחר שהאחים חרל"פ מושכים מקופתה דמי ניהול בסדר גודל של 50 מיליון שקל בשנה. על-פי הערכות, עשויות הכנסותיה של כלמוביל בשנת 2004 להגיע לכ-4 מיליארד שקל.
הפריצה הגדולה ביותר של מרצדס בישראל היתה מכירת צי האוטובוסים הגדול ביותר באירופה לקואופרטיב אגד, החל בסוף שנות ה-70. לאחר מכן החלה החברה לאסוף זכיונות חשובים נוספים, כמו של משאיות סקניה, של מיסבי SKF, של המנועים הימיים מתוצרת MTU ועוד.
הפריצה הגדולה ביותר בשוק הרכב הישראלי התרחשה בשנת 98', עם תחילת היבוא של מיצובישי, אשר הדיחה כעבור כמה שנים את סובארו מראשות טבלת המכירות של מכוניות נוסעים. קבלת זכיון היבוא של יונדאי, כעבור מספר שנים, נראתה בשעתה זניחה, אולם כיום מובילות מכירות יונדאי את הקבוצה כולה. קבוצת כלמוביל היא השותפה הישראלית בחטיבה הישראלית של חברת המימון הבינלאומית דביס, ובבעלותה גם חברה ליבוא חלפי רכב. היא גם מעורבת בענף הנדל"ן (באמצעות 45% מן הבעלות בחברת גמלא מילניום). ד "ר שמואל חרל"פ (מקום 33 ברשימת העשירים של עסקים) הוא בין המשקיעים הראשונים בחברת מוביל-איי (ראו מסגרת).
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הפריצה הגדולה - 1998
|
|
|
|
|
|
|
סמל "ת
|
|
|
|
|
|
|
קשרים באיטליה ומפעל טקסטיל למשפחת לוי יש קשרים מצוינים בצמרת הכלכלה האיטלקית, ובמיוחד אצל משפחת אניילי, מבעלי השליטה בפיאט. בשנת89' רכש מיכאל לוי את חברת סמל"ת (סוכנות מכוניות לים התיכון), יבואנית פיאט לישראל, ותוך מספר שנים צירף אליה את שאר מותגי הקבוצה וכן את זכיון היבוא של קאיה הקוריאנית. לוי, שלאחרונה עזב את תפקידו כיו"ר חברת התעופה אל על, מחזיק גם במפעל חוטי הטקסטיל הרווחי נילית. גם סמל"ת איננה קוטלת קנים, ועל-פי הערכות מקורבים בענף, מסתכמות הכנסותיה השנתיות בכ-600 מיליון שקל והיא מרוויחה 40-30 מיליון שקל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יוניברסל מוטורס
|
|
|
|
|
|
|
הרווחים נמחקו בעסקאות מט"ח ליאו גולדברג ז"ל היה שותפם לעסקים של בני משפחת עיני (ראו בהמשך), ויחד ייבאו את מותגי ג'נרל מוטורס השונים. כאשר התפרקה השותפות קיבל כל צד כמה מן המותגים, והחשובים ביותר שנותרו בשעתו בידי גולדברג היו אופל ושברולט. יורשי ליאו גולדברג מכרו את הבעלות בחברה לחברת ההשקעות קרדן, אשר הוסיפה את זכיונות היבוא של סאאב ואיסוזו בתחילת שנות ה-90. ב-93' אוחדו מחדש כל מותגי ג' נרל מוטורס, כאשר הוקמה יוניברסל מוטורס שבה ליאו גולדברג מחזיקה ב-45%, משפחת עיני ב-45% וג' נרל מוטורס עצמה ב-10%. לפני כשנה נוספו למגוון דגמי החברה מכוניות תחת המותג שברולט אשר מיוצרות בקוריאה בידי חברת DAT-GM, אשר הוקמה על שרידיה של דייהו שפשטה רגל.
בזכות דגמים אלה רושמת שברולט בעת האחרונה זינוק משמעותי במכירותיה בישראל. יוניברסל מוטורס עצמה שותפה במיזם עם יצרנית אמריקנית לאיתור טכנולוגיות ישראליות שמתאימות לתעשיית הרכב. יוניברסל מוטורס (UMI) היא אחת מהחברות הבודדות שתוצאותיה נחשפות בפומבי, מאחר שהיא אחת מאחזקותיה העיקריות של קבוצת ההשקעות הבורסאית קרדן (בעבר ניסתה קרדן להפסיק ולהכליל את תוצאות UMI בדוחותיה, אך רשות ניירות ערך לא אישרה את המהלך). UMI מגלגלת מחזור שנתי של כ-1.4 מיליארד שקל ומרוויחה כ-60-50 מיליון שקל בשנה. עם זאת, הסתבכות בעסקאות מטבע בשנת 2003 גרמה לכך כי בשנה זו נמחקה מלוא רווחיות החברה, והיא סיימה את השנה בצורה מאוזנת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לובינסקי
|
|
|
|
|
|
|
סייעה בעיסקת אי.די.בי דוד לובינסקי ז"ל היה אחד הסוכנים של יבואן פיז'ו לישראל, וברבות השנים קיבל מן היצרנית את הזיכיון הבלעדי. מאוחר יותר קיבל לובינסקי גם את זכיון היבוא של סיטרואן (ששייכת לפיז'ו). בנוסף לפעילות בתחום הרכב עסקה החברה בנדל"ן, ורכשה כרבע מן הבעלות בבנק אגוד (שנאלצה למכור עם רכישת אי.די.בי). קבוצת לובינסקי עוסקת שנים לא מעטות בסחר גומלין באמצעות חברה-בת שבבעלותה, ומשנת 2001 הופרדו עסקי המשפחה בין שני חתניו של לובינסקי ז"ל, כך שמשפחת מנור אחראית לתחום הרכב, ומשפחת זכאי לתחום הנדל"ן. באפריל 2003 ניתנה גושפנקה רשמית לעוצמתה הפיננסית של המשפחה לאחר שמשפחת מנור חברה אל נוחי דנקנר ואל משפחת לבנת לצורך רכישת 52% ממניות קונצרן אי.די.בי.
המשפחה מחזיקה כיום בכ-10% ממניות אי.די.בי, ששוויין מוערך ב-400 מיליון שקל לפחות. השמועות גורסות שבגלל ההון הרב שלה לא נדרשה המשפחה להציג בפני הבנק בטחונות כלשהם כשנטלה את המימון לרכישת חלקה באי.די.בי. פעילות לובינסקי בענף הרכב, על-פי הערכות, מניבה הכנסות שנתיות של 1.6 מיליארד שקל ורווח שנתי המתקרב ל-100 מיליון שקל.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
לובינסקי - מחזיקה גם בבנק איגוד
|
|
|
|
|
|
|
מכשירי תנועה
|
|
|
|
|
|
|
מילצ'ן מתעניין חברת מכשירי תנועה הוקמה בשנת49' בידי יוסף (ג'ו) בוקסנבאום, וצברה נדל"ן רב כמו גם את זכיונות היבוא של קרייזלר ופורד (עם רכישת חיל"א), ואת מפעלי רכב נצרת. בתחילת שנות ה-80 נרכשה מחצית הבעלות בקבוצה בידי קונצרן כלל, ומעט אחר כך קיבלה את זכיון היבוא של סוזוקי. לקראת סוף שנות ה-80 רכש בנו של בוקסנבאום, צבי נטע, את חלקה של כלל בחברה, וכמה שנים לאחר מכן קיבל את זכיון היבוא של יגואר, ולאחר מכן (בשותפות) גם את זה של פורשה.
בסוף שנות ה-90 נמכר זכיון היבוא של יגואר לחברת מאיר (ראו בהמשך) תמורת סכום דומה לזה ששילמה מכשירי תנועה תמורת זכיון היבוא של צמיגי ברידג'סטון, שהיה בעבר בידי מאיר. בימים אלה מתנהל משא-ומתן בין נטע לבין איש העסקים ארנון מילצ'ן לרכישת עד מחצית הבעלות בכמה מן החטיבות של מכשירי תנועה, בסכום של 40-20 מיליון דולר, כשהכוונה האסטרטגית של נטע היא להרחיב את פעילות החברה ולקבל זכיונות יבוא נוספים (של משאיות סקניה, למשל ).
מכשירי תנועה פועלת בתחום יבוא ושיווק רכב בקרואטיה, ובהשכרת רכב במספר מדינות בעולם, ובעבר היתה הבעלים של כמה חברות השכרה בישראל, בהן באדג'ט, רילאייבל ו סיקסט. בנוסף פעילה מכשירי תנועה בתחום התחבורה הציבורית בארץ. על-פי הערכות מתקרבות הכנסותיה השנתיות של מכשירי תנועה כיום ל-650 מיליון שקל, והרווח הנקי של הקבוצה עומד על כ-40 מיליון שקל. צבי נטע (מקום 97 ברשימת העשירים של עסקים) הוא יבואן הרכב הראשון שרכש נתח בעלות במוביל-איי, אם כי כיום חלקו בחברה קטן ביחס ליבואנים האחרים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חברת המזרח
|
|
|
|
|
|
|
רובר, לנד-רובר, פונטיאק משפחת עיני החלה את מעורבותה בתחום הרכב עוד בשנת 1915 כמפיצת ג'נרל מוטורס בעיראק, ובתחילת שנות ה-40, כאשר יחזקאל עיני עלה ארצה, הוא הקים את חברת המזרח. משפחת עיני היתה שותפתו לעסקים של ליאו גולדברג (ראו בהמשך) ולאחר פירוק השותפות שיווקה את פונטיאק ו-GMC. בשנת82' קיבלה החברה את זכיון היבוא של בריטיש ליילנד שהפכה לימים לרובר. לאחר הקמת יוניברסל מוטורס נותרו בידי החברה זכיונות היבוא של רובר, GM ו לנד-רובר והבעלות על 45% מ-UMI. ככל הידוע, הכנסותיה השנתיות של חברת המזרח מסתכמות ב-200-150 מיליון שקל, ואם שיעורי הרווחיות בענף מייצגים גם אותה - היא מרוויחה בין 5 ל-10 מיליון שקל בשנה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
צ'מפיון מוטורס
|
|
|
|
|
|
|
מנוהלת בידי חבר נאמנים קבוצת אלייד - הבעלים של צ'מפיון מוטורס, היא בעלת זכיונות היבוא של פולקסוואגן, אאודי וסיאט, וכן מחזיקה במחצית הבעלות בחברת היבוא של סקודה. אלייד היא עוף נדיר בענף הרכב הישראלי בגלל מבנה הבעלות בחברה (אשר מנוהלת בידי חבר נאמנים), והפעילות בתחום הרכב נפרדת מפעילויות ענפות אחרות של החברה, בעיקר בתחום הנדל"ן (קבוצת הנדל"ן אשטרום היא אחת מבעלות הזכויות באלייד). צ' מפיון היא אחת מהיבואניות הגדולות בישראל, ולמרות שגם היא מעולם לא חשפה את נתוניה, ההערכות היא כי מדובר בפרת מזומנים. בשוק הרכב מדברים על הכנסות של 1.5 מיליארד שקל בשנה ועל רווח נקי מייצג של 100 מיליון שקל לשנה עבור החברה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קבוצת מאיר
|
|
|
|
|
|
|
ביטוח, אוטובוסים ונדל"ן מאיר קז הקים את חברת מאיר ב-67', לאחר שיצר קשרים טובים עם אנשי וולבו וקיבל מהם את זכיון היבוא למשאיות ולמכוניות. בנו, ישראל קז, וחתנו, יעקב שחר, הרחיבו את פעילות החברה לתחומי השכרת הרכב (זכיון חברת הרץ), ולאחר מכן קיבלו את זכיון היבוא של הונדה (בשנת98') ושל יגואר. קבוצת מאיר מחזיקה במחצית הבעלות במפעל מרכבי האוטובוסים מרכבים, בחלק מן הבעלות בחברת התחבורה הציבורית קווים ובחברת הרכב המשומש אוטו-סנטר.
העיסקה הגדולה ביותר שבה חברת מאיר נטלה חלק היא רכישת הבעלות בחברת הביטוח הפניקס, ובנוסף מחזיקה החברה בנדל"ן. אחד מהצדדים למשא-ומתן שנוהל לרכישת השליטה בחברת הפניקס, מספר כי באחת הישיבות בין הצדדים, יוסי חכמי, בעל השליטה הקודם בחברה, הבהיר לשחר וקז כי הם יצטרכו להביא בשלב ראשוני אישור מהבנק, כי הם מסוגלים לגייס את הסכום הנדרש לצורך מימון העיסקה (יותר מ-300 מיליון דולר). אותו מקור מספר כי שחר חייך אל חכמי ואמר לו: "אם אנחנו ממש נרצה את העיסקה, אני יכול לכתוב לך צ'ק כזה כאן ועכשיו. . .". על-פי הערכות בענף, עסקיה הכוללים של קבוצת מאיר הם, ככל הנראה, מהגדולים ביותר בענף הרכב בשנה האחרונה. האומדנים מדברים על מכירות שנתיות של 3-2.5 מיליארד שקל, והרווחיות השנתית של הקבוצה נעה בין 150 ל-200 מיליון שקל לפחות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בעלות חלקית בחברת קווים
|
|
|
|
|
|
|
קבוצת קרסו
|
|
|
|
|
|
|
נדל"ן, ביטוח וטרייד-אין משה קרסו הקים את החברה שנושאת את שמו בשנת 33', כאשר החל לשווק בישראל את דגמי ג'נרל מוטורס. במהלך השנים שיווקה החברה גם את דגמי הילמן ופדרל, ומשנת 48' היא יבואנית רנו. עיסוקה העיקרי של משפחת קרסו היה למעשה הנדל"ן, ותחום הרכב היה משני בחשיבותו. אנשי קרסו נחשבו לשותפים'שקטים' של הרקנאטים בקונצרן אי.די.בי, ויחד איתם מכרו באפריל אשתקד את חלקם בקונצרן תמורת כ-130 מיליון דולר.
בשנת92' קיבלה החברה את זכיון היבוא של ניסאן לישראל, לאחר שוויתרה לצורך זה על זכיון מאזדה. בנוסף לנדל"ן וליבוא רכב עוסקת חברת בני משה קרסו בתחומי הביטוח, הטרייד-אין, ובקרוב גם הליסינג. עסקי הרכב של קרסו, המנוהלים בידי האחים בני ה-80 פלוס ובידי ילדיהם, מוכרים בקצב שנתי של 1.5-1.2 מיליארד שקל ומרוויחים, ככל הנראה, בין 80 ל-100 מיליון שקל בשנה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
רווח של 80-100 מיליון שקל בשנה
|
|
|
|
|
|
|
ס.כ.ו קאר
|
|
|
|
|
|
|
המועמד המבטיח שלמה שמלצר החל את דרכו העסקית בתחום השכרת הרכב והמוסכים, ויחד עם שלומי פוגל הפך ליבואן סקודה (ובעקיפין גם לאדה וסאנגיונג). עיקר הפעילות העסקית שלו הופנתה מאוחר יותר לליסינג (חברת ניו-קופל) ולרכישת הבעלות ב מספנות ישראל. עקב לחץ של פולקסוואגן, הבעלים של סקודה, נמכרה מחצית הבעלות על פעילות היבוא של חברת ס.כ.ו קאר שבבעלותו לחברת צ'מפיון מוטורס. כיום נחשב שמלצר לאחד המועמדים המובילים לכל סוג של יבוא מקביל של כלי רכב לישראל. * amir-e@maariv.co.il gilmel@maariv.co.il | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
