החקירה בעיצומה?
יותר משנתיים אחרי פרשת רמדיה ואין כתבי אישום. יעל גרוס טוענת שהצדק לא מחכה
יותר משנתיים שבהן לא תם האבל בבתים של הילדים שנפטרו מצריכת תרכובת המזון הצמחית לתינוקות,יותר משנתיים שעליהן תיערם עוד שכבה של שנתיים ועוד אחת ועוד אחת, במאבק אינסופי וסיזיפי על קיומם של תינוקות - לימים ילדים ובוגרים - שכל חייהם נהרסו בגלל חברת רמדיה.
שנתיים אחרי, המותג "רמדיה" כבר החליף בעלים, ונדמה כאילו העולם כמנהגו נוהג. פרשה רודפת פרשה, ועברנו אירועים מדיניים ובטחוניים ומה-לא - ורק דבר אחד נשאר קבוע: החקירה נגד חברת רמדיה בעיצומה.
החקירה כל-כך בעיצומה, עד שלא ממש ברור איפה ה"בעיצומה" הזה מתרחש: בפרקליטות או במשטרה. אבל העיקר שה"בעיצומה" נותן לכולם להרגיש טוב. הנה - מדינת ישראל לא רק מזדעזעת, אלא גם יודעת (לגמרי בעיצומה!) למצוא את האשמים ולמצות את הדין.
אלא שהאמת, כנראה, שונה. כנראה שהמשמעות המעשית של "בעיצומה" היא - "מתישהו" או "כשייצא". חבל. הצדק, ממש כמונו, גם הוא סובל מבריחת סידן, גם הוא סובל מחורים קטנים בזיכרון, וגם הוא נראה פחות טוב ככל שעובר הזמן. המסקנות חדות, ברורות, רלוונטיות ומשפיעות הרבה יותר כשהן באות סמוך לביצוע המעשה.
חיוני להגיע למיצוי החקירה. סמיכות הזמנים של המקרה, המסקנות ואולי גם העונש, היא השמינית של צדק שיכול להיעשות לילדים ולמשפחות האלה, שעבורן שנתיים ו-3 חודשים הן 820 ימים של סבל.
נא להמתין לטעינת התגובות
