אופנת דיזל
המכונית ההיברידית הומצאה כדי להתמודד עם בעיית זיהום האוויר. מעטים יודעים שמנוע הדיזל הנושן מספק פתרונות טובים לא פחות
בן רגע נעלמת מן האטמוספרה כמות בלתי נתפשת של זיהום אוויר, שמורכבת מקוקטייל קטלני של חד תחמוצת הפחמן, דו תחמוצת הפחמן, תחמוצות חנקן, שרשרות ארומטיות וחלקיקים מסרטנים. נעלם גם אפקט החממה: אותה שכבת זיהום שכולאת את קרני השמש בתוך האטמוספרה ומחממת את כדור הארץ עד כדי המסת הקרחונים והעלאת מפלס פני הים. כבונוס לכל אלה מופסקת גם השאיבה של נפט גולמי שממנה מתעשרים חובשי כובעי הבוקרים בטקסס.
החדשות הרעות הן שזה רק חלום, וההתמכרות לתנועה לא תופסק כל עוד האנושות קיימת. חדשות רעות עוד יותר הן שמספר כלי הרכב הממונעים בעולם גדל בשנים האחרונות אפילו יותר מקצב הריבוי הטבעי: אוכלוסיות הענק של הודו וסין דורשות את מה שמובן מאליו בעולם המערבי, ושווקי כלי הרכב שם צומחים בקצב המהיר ביותר בהיסטוריה המוטורית.
העובדה שעתודות הנפט בעולם צפויות להסתיים בעוד זמן מוגבל אינה מפריעה, והידיעה שמכירת הנפט מסייעת לאחמדינג'אד אפילו יותר מאשר לחבריו של בוש חדרה להכרתו של הנשיא האמריקני רק באחרונה. גם מחירי הדלק, ששוברים מדי חורף שיאים חדשים, עשו את שלהם, ובאחרונה נשמעים מוושינגטון קולות מעט יותר ענייניים בנוגע לטכנולוגיות שיצמצמו את צריכת הדלק, זיהום האוויר, הפגיעה בכדור הארץ והתלות בנפט הערבי.

התפישה הרווחת כיום בין הנהגים היא שמנוע הדיזל איטי, רועש ומסריח. תפישה זו מתבררת כשגויה, מפני שכיום מציעים יצרני הרכב מנועים עם ביצועים משופרים, הזהים ולעתים אף עולים על אלה של מנועי הבנזין. מתברר שצריכת הדלק שלהם נמוכה יותר, הם פולטים פחות רעש ויוצרים פחות זיהום ממנועי בנזין מקבילים - בעיקר כמויות נמוכות של CO ו-CO2.
לעומת זאת הם פולטים יותר שרשרות ארומטיות ותחמוצות חנקן, שכמעט אינן קיימות במנוע בנזין. בנוסף, יתרונו של המנוע ההיברידי בצריכת דלק אינו מוחלט, ותלוי בצורת הנסיעה: בתוך העיר המכונית יכולה לנסוע רק על מצבריה עד שיתרוקנו. מחוץ לעיר משתמשת המכונית במנוע הבנזין ואז היא סוחבת את שני המנועים הכברים - ולכן משקיעה יותר אנרגיה.
כתוצאה מכך, בשני העשורים האחרונים עברה אירופה "מהפך דיזל". יותר ממחצית המכוניות החדשות שנמכרות שם מצוידות במנועי הבעירה הפנימית שהמציא בתחילת המאה הקודמת הגרמני רודולף דיזל, והטכנולוגיה שופרה בשנים
על אף שמנוע הדיזל יכול להיטיב את המצב באמריקה, עדיין יש בעיה - מנוע כזה זקוק לסולר מזוקק היטב ונטול גופרית. כיום מספקות תחנות הדלק סולר רק עבור משאיות בינוניות וכבדות שמנועיהן אדירי נפח. ברובן המכריע של תחנות הדלק באמריקה אין משאבות לסולר, בתי הזיקוק אינם מעוניינים להשקיע בהקמת מתקנים יקרים להפקת סולר נקי ואמריקנים קצת יותר מבוגרים נזכרים בחלחלה שבשנות השמונים המוקדמות ניסו היצרנים האמריקנים לייצר מנועי דיזל למכוניות נוסעים, ובנו מנועים גרועים במידה שלא תיאמן. במילים אחרות, יותר קשה לשכנע אמריקני בן 45 לקנות מכונית עם מנוע דיזל מאשר את אולמרט להתפטר.
אחד הפתרונות המעשיים הוא מעבר למכוניות היברידות, שילוב של מנוע בנזין קטן יחסית עם מנוע חשמלי במכונית אחת שמגייסת את החשמל לטובת צמצום צריכת הבנזין. בשלוש השנים האחרונות נשבתה ארצות הברית באופנה ההיברידית. טויוטה והונדה, שני יצרני הרכב שראו את הנולד, זכו למכירות היסטריות אף על פי שהטכנולוגיה עדיין לא יעילה מספיק במובן הכלכלי. כמה יצרנים נוספים, בעיקר אמריקנים, נסחפו למערבולת הזו בעיקר מטעמי אגו, וגם הם מציעים כמה גרסאות היברידיות של כלי רכב.
הבעיה העיקרית היא שמכוניות כאלה צריכות לסחוב סוללות גדולות וכבדות, בנוסף למשקלו של המנוע החשמלי. בשורה התחתונה מתקבלת מכונית כבדה מאוד. חישובים בלתי תלויים הוכיחו שמכונית היברידית (בארצות הברית) מחזירה לצרכן את תוספת העלות שלה באמצעות חיסכון בדלק. הבעיה היא שזה לוקח 12 שנה, שהיצרנים מעניקים אחריות למצברים לשמונה שנים, ושערכה של מכונית היברידית משומשת צפוי להיות נמוך מזה של מכונית בנזין רגילה.
ומה לגבי התרומה לאיכות האוויר ולכדור הארץ? שאלה טובה, אבל גם לה אין תשובות טובות. מכוניות היברידיות צורכות פחות דלק בעת נהיגה עירונית באמצעות כיבוי מנוע הבנזין במהירויות נמוכות ובעמידה, ומעבר לשימוש במנוע החשמלי. אלא שמיזוג האוויר במדינות בעלות אקלים חם זקוק לחשמל, ולכן אם המכונית משתמשת זמן רב מדי במצברים אין מנוס מלטעון אותם באמצעות מנוע הבנזין, ושוב לזהם ולצרוך דלק.
בנסיעה בין עירונית מצטמצם יתרון צריכת הדלק של מכוניות היברידיות ביחס לאחרות, ובמצבים מסוימים הוא נעלם לגמרי. לכן, נהיגה במכונית קטנה עם מנוע בנזין קטן יכולה להיות חסכונית יותר בדלק מאשר נהיגה במכונית היברידית בינונית או גדולה.
בתוך כל זאת, הוחלט בארצות הברית לתמוך בהפקת דלק סינתטי מגידולים חקלאיים כמו תירס. אלא שגם כאן אין פתרונות פלא, והבעיות עולות על התועלות: כדי לספק את תצרוכת הדלק של האומה הבזבזנית ביותר בעולם צריך לגדל תירס על כל שטחה של צפון אמריקה - כולל השטח הבנוי. בנוסף, תהליך הפקת הדלק הסינתטי מזהם את הסביבה ותורם להתחממות כדור הארץ.

בארצות הברית מתקיימת כיום זירת התגוששות מעניינת ביותר, שבמידה רבה תקבע את עתיד התחבורה בעולם בשני העשורים הקרובים. שלושה כוחות ניצבים שם, וכל אחד מנסה לקדם את הטכנולוגיה שבה יש לו יתרון יחסי מיידי. היפנים, אשר מובילים בתחום ההיברידי, טוענים שזו טכנולוגיה זמינה שאינה דורשת שינוי בתשתית. פשוט לתדלק בבנזין, אפילו בנזין מעורב באתנול, ולצאת לדרך.
לעומתם, יצרנים אירופים, כמו מרצדס, ב-מ-וו וקבוצת פולקסווגן, מספרים שמנועי הדיזל המודרניים מייצרים הרבה יותר כוח ממנועי בנזין, הם שקטים ונקיים יותר ועם טכנולוגיות מתקדמות כמו הזרקת דלק ממוחשבת ומסנן חלקיקים הם גם מזהמים פחות. אבל הבעיה כרגע טמונה בפשטות בתשתיות: אף אמריקני לא יקנה מכונית שאינו יכול לתדלק, ואף תחנת דלק לא תתקין משאבת סולר אם לא יהיו לה לקוחות.
הגורם השלישי, הכי פחות צפוי, הוא יצרני הרכב האמריקנים. אלה, חבולים ומבולבלים בגלל מצבם הכלכלי הקשה, ולאחר מכה קשה לאגו שלהם אחרי שטויוטה היפנית הפכה ליצרנית הרכב הגדולה בעולם, לא באמת יודעים מה הם רוצים. בתחילת השנה הוצגו בפני הנשיא בוש בגאווה כלי רכב שיכולים להשתמש באתנול במקום בבנזין, אבל לכולם ברור שאתנול לא יפתור את המשבר הנוכחי.
המעבר לדיזל מורכב משום שכל מפעלי המנועים למכוניות האמריקניות מייצרים מנועי בנזין שאותם קל יותר להסב לשימוש באתנול, בזמן שהסבה לדיזל תעלה הרבה כסף ותארך כמה שנים, ואילו את אופנת המכוניות ההיברידיות קצרת המועד היצרנים האמריקנים כבר איחרו. נראה שהם מעדיפים לשבת על הגדר ולסמוך על כך שהלובי שלהם בממשל האמריקני יוסיף להיות חזק יותר מן הלובי הסביבתי, ושכלי רכב גדולים, בזבזני דלק ומזהמי סביבה ימשיכו לספק את רמת ההכנסות הגבוהה ביותר.
שאלת מאות מיליארדי הדולר היא מי ינצח. התומכים בטכנולוגיה היברידית משקיעים מאמצים ניכרים בשיפור כושר אגירת האנרגיה של הסוללות, ובמקביל גם בפיתוח דור חדש של "היברידיות נטענות": מכוניות שניתן להטעין אותן ישי רות ממערכת החשמל הביתית, ובכך להאריך את טווח הנסיעה שלהן ללא הפעלת מנוע הבנזין.
במקביל, התומכים בדיזל משתדלים ללחוץ על תעשיית הדלק לייצר סולר נקי יותר, מפני שנקודת התורפה היתה ונותרה כמה מזהמים ספציפיים לדיזל. הם גם משקיעים מאמצים בשיפור הטכנולוגיה עצמה כדי להפוך את המנועים לעוד יותר יעילים ולפחות מזהמים. ויש גם מי שמנסים למזג בין שתי הטכנולוגיות ולייצר מכוניות היברידיות עם מנועי דיזל, שנהנות מכל העולמות: גם חסכוניות וגם חסכניות. אלא שכמו בכל מיזוג, יש בכך מיזוג גם של כל החסרונות: מכוניות כאלה יהיו גם כבדות מאוד, וגם יזדקקו לתשתית תדלוק בסולר.
מי שעשויה להכריע את המערכה הנוכחית היא דווקא סין. במהלך 2006 הפך שוק הרכב הסיני לשוק הרכב השני בגודלו בעולם, אחרי ארצות הברית ולפני אירופה ויפן. זהו גם השוק שגדל בקצב המהיר ביותר בעולם, ולכן הוא סובל מכל התחלואים ובעיקר מחסור בתשתית ומרמות בלתי נסבלות של זיהום אוויר.
אם הסינים יחליטו להקים תשתית להפקת סולר נקי ורשת הפצה מתאימה, התוצאה תהיה שלטכנולוגיה האירופית יהיה יתרון שיאלץ גם את היפנים והאמריקנים לעבור להשתמש בה. אם הסינים יבחרו לתמרץ את הטכנולוגיה ההיברידית, גם האירופים והאמריקנים ייאלצו להתאים את עצמם, ולא משנה מה גודל ההשקעה הנחוץ. מבחינה זו עתיד כדור הארץ נמצע כעת בידי הסינים לא פחות מכפי שהוא נשלט על ידי בוש או אחמדינג'אד.