מסע הבחירות של שטייניץ או תוכנית כלכלית?
הטובים שבשרי האוצר בעבר לא היו בהכרח כלכלנים בהשכלתם, אולם איש מהם, או מקרב השרים האחרים, לא הכריז על הצעדים שהוא מתכוון לנקוט כבר בשבוע הראשון לתפקידו, עוד בטרם הספיק ללמוד את הסוגיות שעמן הוא צריך להתמודד
אבל הזוכה הגדול של סעודת העניים שערך בנימין נתניהו למקורביו, יובל שטייניץ, לא נועד לחיי השיממון האלה. מקורבותו היתרה זיכתה אותו במשרד ענק השולט בכל תקציבי המדינה - משרד האוצר.
העיתונאים כבר חיכו לו בפינה: הנה בא הדוקטור לפילוסופיה, שעיקר עיסוקו בשנים האחרונות היה ענייני ביטחון, שירותים חשאיים והתגבשות עם בני משפחת נתניהו. אפשר לנחש שחלק מהביקורת על המינוי הגיעה מבית - למשל מפקידי משרד האוצר, שזכרו את מאבקו הבלתי מתפשר של שטייניץ להגדלת תקציב הביטחון.
שטייניץ באמת נראה כמי שאינו מבין הרבה בענייני כלכלה. פרקליטי המינוי המוזר טוענים במידה רבה של צדק שמעטים משרי האוצר היו כלכלנים מוסמכים, ועל זה אפשר להוסיף ששני הכלכלנים המוסמכים יורם אריד דור ויורשו יגאל כהן אורגד היו מהגרועים שבשרי האוצר בתולדות ישראל, ובצוותא הביאו את כלכלת ישראל אל עברי פי פחת.
הטובים שבשרי האוצר לא היו בהכרח כלכלנים בהשכלתם, אולם הם היו מעורים במינהל ציבורי ובעלי רקע בניהול כספי. הצלחתם של שרי האוצר הטובים נזקפה לרוב גם לזכותו של ראש הממשלה ולגיבוי הפוליטי שלו הם זכו.
שר האוצר המיתולוגי פנחס ספיר היה בעיקר איש מרכזי במפלגתו מפא"י. השר, חסר ההשכלה הפורמלית, עסק כל ימיו בניהול מפעלי התיישבות ומים, ולפני שהיה שר האוצר שימש שר המסחר והתעשייה.
שר האוצר הטוב אברהם שוחט, מהנדס בהשכלתו, נהנה מאמון ומתמיכה מצד ראש הממשלה יצחק רבין, ובזכות
הגיבוי המוחלט הצליח במשימה שרבים לפניו נכשלו בה: קיצוץ תקציב הביטחון. הקיצוץ הנרחב אפשר לשוחט לממן את ההשקעות הגדולות בתשתיות ולהזניק את המשק קדימה.
עם שרי האוצר המצליחים, עתירי הניסיון אך חסרי ההשכלה הכלכלית, אפשר למנות גם את המורה יהושע רבינוביץ, שניהל בתבונה את המשק לאחר המלחמה ב-1973, את שמעון פרס, שהוציא לפו-על את תוכנית הייצוב לאחר משבר האינפלציה בתחילת שנות ה-80, ואת המשפטנים יעקב נאמן ודן מרידור.
כלכלנים או לא, איש משרי האוצר, או מקרב השרים האחרים, לא הכריז על הצעדים שהוא מתכוון לנקוט כבר בשבוע הראשון לתפקידו, עוד בטרם הספיק להיפגש עם כל ראשי האגפים והיחידות וללמוד את הסוגיות שעמן הוא צריך להתמודד.
ההצהרות שפיזר שטייניץ בסוף השבוע שעבר אינן מפיגות את החשש שהפעם מדובר במינוי בעייתי: חיזוק כוחות המשטרה, הפרטת קרקעות וחידוש המצוד אחר עובדים בלתי חוקיים הם צעדים לגיטימיים ואף מועילים לביטחון האישי ולמאבק באבטלה - אבל לא אלה ההכרעות שעל פיהן תישפט כהונתו של שטייניץ.
"חשיפת" התוכניות אינה אלא פופוליזם פתטי של פוליטיקאי במצוקה, שיודע שההחלטות האמיתיות יהיו קשות ולא יתקבלו בתשואות. איש לא יתנגד לחיזוק המשטרה (למעט מיעוט קטן של עבריינים), ואין בעל זכות בחירה הנמנה עם השוהים הבלתי חוקיים שייפגעו מהמלחמה שהכריז עליהם שטייניץ.
כשיתעשת שר האוצר החדש, הוא אמור לספר כיצד בכוונתו להתמודד עם הגירעון המעמיק בתקציב, והיכן הוא מתכוון לקצץ כדי לסגור את הפער.
הוא יצטרך לגלות כיצד הוא מתכוון להשיב לפניות הרבות לתמוך באילי ההון שהסתבכו בגיוסי אשראי מהציבור, ומה יש לו לומר לעשרות אלפי המשפחות המאבדות את מטה לחמן כתוצאה מהאבטלה הגוברת.
נא להמתין לטעינת התגובות
