מבחן רכב: פיאט 500
פיאט 500 החדשה והיפהפייה אמנם תבטיח לכם מבטי קנאה מצד הנהגים האחרים על הכביש, אבל תיבת ההילוכים הרובוטית שלה מנג'סת, לא ממש כיף לנסוע בה, ומחירה גבוה מדי, יחסית לאיכותה
עכשיו יש לנו הרבה כסף, אבל זה עדיין לא הזמן לקנות את מה שאנחנו באמת רוצים, אלא סתם משהו קטן בשביל הסיפתח. חניה בעיר עדיין אין לנו, אבל אנחנו תל אביבים אוהבי עיצוב, חולמים על איטליה ואוהבים מכוניות איטלקיות.
במקום לפוצץ 200 אלף שקל על ג'יפון סתמי או על גולף ,GTI נבחר היום במכונית עירונית חמודה, פיאט 500 החדשה - מכונית שאף אחד לא נשאר אדיש כשהוא רואה אותה, ונבראה על ידי פיאט כאקט כמעט מוצהר של קנאה בהצלחה המטורפת של ב.מ.וו ו-מיני החדשה.
האיטלקים, בין האנטי פסטי לספגטי, ודאי מלמלו לעצמם שאצלם - כלומר, בפיאט - יש הרבה יותר מסורת להתגאות בה מאשר בב.מ.וו, והרבה יותר מכוניות-עבר מתוקות ומעוצבות נפלא שהגיע הזמן לשחזר למהדורת רטרו מודרנית - כזאת שלקוחות אירופים יהיו מוכנים לשלם תמורתה הרבה כסף.
500 נבחרה כמודל להשראה גם מפני שהיא באמת אחד מסמלי ההצלחה של פיאט ("מודל T של איטליה", "המכונית ששמה את האיטלקים על הכביש"), גם מפני שזו המקבילה האיטלקית למיני הבריטית, בהיותה מכונית המונים פשוטה, קטנה וזולה, ובעיקר מפני שהייתה מתוקה למראה במקור, ויכולה להיות הרבה יותר נעימה לעין ומעלת חיוך במהדורה המודרנית שלה.
אלא שמהנדסי ב.מ.וו, כמו בכל דבר שהם עושים, התחילו את מיני החדשה מנייר משבצות ריק, ובנו עבורה פלטפורמה מודרנית, חדשה וייחודית לה. האיטלקים, לעומת זאת, נאלצו לחסוך ולבחור כנקודת מוצא בפלטפורמה קיימת זולה.
הפלטפורמה של פיאט למכוניות פיצי היא זו של פנדה, מכונית מיני שמיוצרת בפולין ומוכרת גם במקומותינו. על בסיס הפלטפורמה הזאת עוצבה מכונית עגלגלה ומקסימה, עם מפסע גלגלים מוגדל (המרווח שבין הגלגלים השמאליים לימניים או להפך), מכונית שעיקר כוח המשיכה שלה הוא בעיצוב החיצוני והפנימי.
למרבה המזל, גם בגלל הצורך להשתמש בפלטפורמה קיימת האיטלקים לא הלכו עם הנוסטלגיה שלהם עד הסוף, ולכן ויתרו על מנוע אחורי קטן בן שני צילינדרים, שהיה מביא עלינו סמארט נוספת. כאחותה החורגת של פנדה, 500 בנויה עם מנוע קדמי והנעה קדמית, ומגוון המנועים כולל מנועי בנזין בנפח 1.2 ו-1.4 ליטר, ומנוע דיזל בנפח 1.3 ליטר. בעתיד, אגב, יצטרף גם מנוע דו-צילינדרי חסכוני בנפח 900 סמ"ק מוגדש טורבו, שיספק הספק מכובד מאוד ותצרוכת דלק נמוכה.
לא פשוט לתאר את 500 במילים, והתמונות בסך הכל עושות עבודה לא רעה כשהן מציגות מכונית באמת מתוקה, ובעיקר
המכונית עגלגלה, נראית כמו העתק מוגדל של המקור, יש לה (כמובן) רק שלוש דלתות, ובניגוד למכונית המקורית היא נראית איכותית מאוד, עם לא מעט פריטים מודרניים - החל מידיות דלתות מאסיביות ומעוצבות, דרך פנסים חדישים, וכלה בחישוקי סגסוגת וצמיגים מושקעים, בגרסת ה-1.4 המאובזרת שעליה נהגתי.
עיצוב הפנים של המכונית מקסים לא פחות, עם דאש-בורד שבנוי ברובו מפלסטיק מבריק ואיכותי, זהה בצבעו לצבע החיצוני של המכונית, לוח שעונים עגול וגדול בסגנון רטרו, ותחושת הרכבה איכותית של רוב החלקים. המושבים נאים לעין ומעוצבים טוב, ורוב המתגים, המנופים ופתחי האוורור מושקעים עיצובית גם הם.
התחושה הבולטת ביותר כשיושבים בתוך המכונית הזאת היא של שמחת חיים ואהבה של מעצבי פיאט למכוניות בכלל ולמכונית הזאת בפרט. "חמודה", "מתוקה", "נעימה" או "מקסימה" הן רק חלק משלל ההגדרות שמתאימות למה שקורה בתוך המכונית הזאת, וזה מתחיל בפרופורציות שבין הדלת (הגבוהה) לקו החלון (הנמוך,( ומגיע עד לאחרון מתגי מערכת המיזוג (המכאני).
היחיד שלא הצליח לחייך לאורך כל הדרך היה אני - אולי מפני שציפיתי למשהו אחר לגמרי כשפיאט החליטה לשחזר את ההצלחה של מיני. ופיאט - למקרה שמישהו לא יודע - בנתה לאורך ההיסטוריה שלה לא מעט מכוניות שכיף לנהוג בהן.
כמי שלא בנה לעצמו מוניטין של משבית שמחות, לא כל כך נעים לי לקלקל את החגיגה של אנשי טורינו, אבל הדבר הראשון שציפיתי מ-500 החדשה הוא להעניק לי הרבה כיף בנהיגה, החל מרגע שחרור המצמד ועד למרומי סל"ד (סיבובים לדקה) המנוע ביציאה מפנייה הדוקה.
במציאות עירונית, שבה 500 צריכה להפגין את מלוא הפוזה שלה, לא כיף לנהוג ולנסוע בה. גם כמכונית פרברית היא מתגלה כבעייתית משהו: על מזבח העיצוב האיטלקי מוקרבים יותר מדי תנאי שירות, והמכונית לא נוחה מספיק. בכבישים מפותלים דווקא יש למכונית הזאת לא מעט מה להציע, אבל נראה שלצורך זה עדיף יהיה להמתין לגרסת הספורט הטהורה, במדי קבוצת אבארט, עם מנוע 1.4 ליטר טורבו ו-135 סוסים.
בניגוד לרבים וטובים, אני דווקא אוהב תיבות הילוכים רובוטיות, ואלה נחלקות לטעמי לשני ז'אנרים: תיבות כיפיות לנהיגה, שמאפשרות לנצל טוב את כוח המנוע, ותיבות מנג'סות שממררות את החיים. ה-500 בה נהגתי מצוידת במנוע 1.4 ליטר, שמספק 100 כ"ס, אך למרבה הצער צמודה אליו תיבת הילוכים רובוטית מהז'אנר השני.
המכונית עצמה קצרה, ועם בסיס גלגלים קצר, מצוידת במתלים קצרי מהלך ונוקשים מאוד. לזכותם יש לומר שהפעולה שלהם שקטה ואיכותית, אבל הם קופצניים מדי, עד כדי חוסר נוחות בנהיגה עירונית ופרברית. תיבת ההילוכים הרובוטית מנג'סת, כאמור. כלומר, משלבת הילוכים באלימות ומקפיצה את המכונית שלא לצורך, והשילוב שלה עם מתלים קשים רחוק מלהיות אופטימלי, וזה גם כשמנסים לגייס את מלוא העדינות האפשרית.
המנוע רועש יחסית למקביליו המודרניים, ובנהיגה עירונית לוקח לו ולתיבה יותר מדי זמן להחליט מה הם רוצים לעשות יחד. לכן, ברמזור, המכונית נותרת זמן ארוך מדי במצב עמידה, עד שהיא מועילה לזוז.
האכזבה הגדולה ביותר מהמכונית הזאת קשורה אולי לציפייה שלי ממנה להתנהג קצת כמו מיני של ב.מ.וו - וזאת אולי הייתה תקווה מוגזמת. בעוד שמיני היא מכונית שכיף לנהוג בה, מכונית מדויקת שיושבת נפלא על כל כביש ורק רוצה לתת בגז, 500 היא מכונית נוירוטית שדורשת מהנהג להתאמץ הרבה יותר. במקום לזרום עם המכונית, ב-500 צריך להילחם כדי להשיג אותם דברים, וזה יותר מעייף, יותר מאתגר, אבל פחות כיף.
פרק הקיטורים על המחיר שצריך לשלם תמורת העיצוב ממלא בקלות את כפולת העמודים הזאת, ולכן נזכיר רק ברפרוף את העובדה שהמושבים היפים לא תומכים ולא נוחים; את מתגי פתיחת החלונות הגסים שממוקמים לא טוב; את ההגה שאינו מתכוונן למרחק; את חגורות הבטיחות שלא מתכווננות לגובה; את ידית ההילוכים והבמה הגדולה שהיא ממוקמת עליה, שמייצרות צפיפות; את לוח המכשירים הבלתי קריא; את ידית כיוון הגובה של המושב שממוקמת רע ועשויה פלסטיק זול; את תא הכפפות החסר (ובמקומו יש תאון מסמכים מנג'ס); ואת הצפיפות לגובה במושבים האחוריים, שהופכת מכונית שממילא מכילה רק ארבעה נוסעים לצפופה עבור כל יושב מאחור שגובהו מעל 1.55 מטר.
בפיאט דורשים מאיתנו תשלום תמורת העיצוב הייחודי של המכונית לא רק בשימושיות ונוחות, אלא גם בכסף של ממש. מחיריה של 500 אמנם צנחו לא מכבר בכ-15 אלף שקל, והגרסה הרובוטית שבה נהגתי עולה כעת רק 120 אלף שקל, ובכל זאת, זהו סכום גבוה בכ-20-25 אחוז ממכוניות בקבוצת המיני, אם כי בינינו, על דברים יפים ומיוחדים צריך לשלם יותר.
באוגוסט הקרוב תיכנס לתוקף מהפכת המיסוי הירוק, שאמורה לאפשר ליבואני פיאט להוזיל את מחירי רוב המכוניות שלהם באלפי שקלים. אם הכסף כבר הועבר מהעיזבון של הדוד מאמריקה, אולי אין טעם להמתין, מה גם שלא ברור אם ומתי יבואני פיאט יגלגלו את ההוזלה ללקוחות.
לזכותה של 500 עומדות כמה תכונות טובות - החל מהיגוי מדויק ומהנה מאוד, התנהגות כביש טובה (על אף הנוירוטיות) בזכות המפסע הרחב שלה, מנוע שמתעורר לחיים במהירויות גבוהות (ובלבד שלוחצים על כפתור הספורט לטובת תגובת מצערת עצבנית יותר,( זוויות גלגול גוף נשלטות היטב, ציון מצוין במבחני הריסוק, שבע כריות אוויר, בקרת יציבות, ומערכת שמע טובה.
500 היא לא מכונית שצריכים, אלא מכונית שרוצים. בשביל הפוזה, כדי לגרום לאנשים שסביבך ברמזור לחייך, וכדי לא לנסוע ביונדאי אקסנט כמו כולם. אז נכון שהיא עולה כמו מאזדה 3 מאובזרת, אבל היי, בשביל מה הדוד שלנו עבד קשה כל כך כל חייו?
נא להמתין לטעינת התגובות
