מקימים ועד: העובדים נלחמים על ביטחון תעסוקתי
החשש לאבד את מקום העבודה ומיאוס כללי מקפיטליזם דורסני הצמיחו ועדי עובדים חדשים בחברות ובמגזרים שמעולם לא התמודדו עם עובדים מאוגדים. ההנהלות כרגיל נלחצות - ומגיבות באיומי פיטורים. אך הוועדים מבטיחים: המעוז הבא שייכבש - ההיי-טק
כך הסביר השבוע שמעון שטרית מסונול ספרינט את החלטתו להקים ועד עובדים בחברה, שהתנהלה במשך עשרות שנים ללא ועד. "הסיפור הזה נתן לי מכה על הראש. הבנתי שזו הבעיה העיקרית: הביטחון של העובדים במקום העבודה, הקשר עם ההנהלה והתחושה של העובדים שאף אחד לא רואה אותם ממטר".
ספרינט היא חברה-בת של סונול, הנשלטת על ידי איש העסקים דוד עזריאלי. עובדיה הם האנשים אותם פוגשים עשרות אלפי נהגים מדי יום בתחנות הדלק. הם עובדים ביחידות מבודדות, חלקם בתחנות מרוחקות על אם הדרך, הרחק ממשרדי ההנהלה של החברה.
"בשנה האחרונה הרגשנו שחל שינוי ביחס ההנהלה לעובדים. נוצר נתק גדול, ובמקביל הונהגה מדיניות פיקוח וענישה חמורה נגד עובדי התחנות. מנהלים של תחנות חטפו קנסות על ימין ועל שמאל כאשר נמצאו ליקויים בתחזוקה או חוסרים בדלק. לאיש מאיתנו לא היה ביטחון תעסוקתי", מספר שטרית.
שטרית (37), מנהל תחנות בסונול האחראי על 3 תחנות בדרום הארץ, החליט להקים ועד ל-87 מנהלי התחנות של החברה. ביוני 2009 הוא זימן את כל חבריו המנהלים לכנס ראשון. 37 מהמנהלים הגיעו ובחרו בו ליו"ר הוועד.
הנהלת סונול נכנסה ללחץ והחליטה לפעול ביד קשה נגד העובדים. בתוך זמן קצר קיבלו 22 מהם הזמנות לשימוע לפני פיטורים במסגרת "תוכנית התייעלות חדשה שהוכרזה בחברה". גם שטרית היה ברשימת המפוטרים. מקורות בחברה אומרים שההחלטה לפטר אותו לא הייתה קשורה בתוכנית ההתייעלות או בפעולותיו להקמת ועד עובדים, אלא בפרשה אישית שבה הואשם באחריות למחסור של 2,000 ליטר דלק
היו בדיקות פוליגרף, היתה משטרה ובסופו של עניין שטרית נשאר בתחנה, למרות הפרשה ההיא ולמרות הוועד. "ההחלטה להשאיר את שטרית בעבודה לא היתה בגלל החשש מהוועד החדש אלא בעקבות בקשת הממונים עליו", טוענים גורמים בהנהלת סונול, אבל שטרית בטוח שהוא לא היה נשאר בעבודתו ללא הגנת חבריו.
"חשבתי שהם עלולים לפטר גם אותי אבל האמנתי שננצח בסוף. הסברתי לחברים שאין לנו שום כוונה לפגוע בחברה. כל מה שרצינו זה שידברו איתנו ושייתנו לנו ביטחון תעסוקתי: אפשר לפטר, אבל לא באופן שרירותי ושיהיה יותר איזון ביחסים בין ההנהלה לבין העובדים", הוא אומר.
שטרית גייס לצדו את ההסתדרות הכללית והחל להחתים את עובדי החברה על טופסי הצטרפות. יו"ר ההסתדרות עופר עיני החליט לנהל את המשבר תוך מעורבות אישית. "פניתי לחבר שהיה בוועד מפעלי ים המלח ומכיר את עופר", מספר שטרית. "החבר דיבר עם עיני, ועיני אמר לו 'אני לא רוצה טלפון שבור. תן לשטרית את הטלפון שלי ושידבר איתי ישירות'". עיני הודיע להנהלת סונול שההסתדרות לא תסכים לפיטוריו של איש מהעובדים המתארגנים.
לאחר הכרזת סכסוך עבודה והפגנה גדולה מול משרדי ההנהלה בצומת פי גלילות (ההסתדרות מימנה 7 אוטובוסים), השתכנעה הנהלת ספרינט לשבת למשא ומתן על הסכם קיבוצי ראשון בחברה. המחיר לא היה פשוט: הוועד החדש נאלץ להסכים מיידית עם תוכנית ההתייעלות, שכללה פיטורים של כמה מנהלים בחברה, אבל העובדים שנותרו זכו, לדברי שטרית, להעלאות שכר משמעותיות של יותר מ-10%.
"מאז הקמת הארגון יש אווירה יותר טובה בחברה. כיו"ר הוועד אני אמנם לא שותף לניהול החברה, אבל אין מהלך שנוגע לעובדים שאני לא מעורב בו. לדעתי, גם ההנהלה הרוויחה: אני בקשר טוב מאוד עם המנכ"ל יעקב וייצמן, וההנהלה יודעת היום הרבה יותר טוב מה קורה עם העובדים בשטח", הוא אומר.
למנכ"ל סונול תמיר פוליקר גרסה שונה להשתלשלות האירועים שמתאר שטרית: "תוכנית ההתייעלות בחברה התחילה עוד בטרם התחילה ההתאגדות, והעובדים ידעו עליה כאשר החלה ההתאגדות. בעקבות ההתארגנות דחינו בכמה שבועות את השלמת התוכנית, ולאחר מכן ביצענו אותה ללא כל שינוי לעומת התכנון".
לדברי פוליקר, אין להקמת הוועד כל השפעה על התנהלות החברה: "בחברת-האם סונול יש ועד עובדים מימים ימימה, ולכן הנושא אינו זר לנו. בימים אלה אנחנו מנהלים משא ומתן לקראת חתימה על הסכם קיבוצי עם הוועד החדש בספרינט ונפעל בהתאם להסכם. אם העובדים מרגישים טוב יותר במצב החדש אנחנו מאושרים".
שטרית הפך לגיבור ההסתדרות החדשה, ומתגייס ברצון למבצעי הדרכה לעובדים המבקשים להקים ועדים חדשים במקום עבודתם. "לקחתי סיכון לא קטן. יש לי בבית אישה ו-3 ילדים ואני חי מהמשכורת, אבל ידעתי שאני לא טועה, ושבסוף יהיה יותר טוב לכולם", הוא מסכם.
סיפור הקמתו של ועד העובדים בספרינט הוא רק חלק מתופעה רחבה ומתפשטת במהירות של התארגנויות עובדים במקומות עבודה רבים ברחבי הארץ: סונול, אקרשטיין, קופי טו גו, הוט, יס, ישראייר, מאבטחי קניון גבעתיים, חיפה כימיקלים (דרום), הסינמטק בירושלים, חברת ההסעדה שפע שילה (חברה-בת של בריאות כללית) ומקומות עבודה רבים נוספים.
דפוסי הפעולה דומים: מקרב העובדים קמה מנהיגות המחליטה לנהל מאבק מול הנהלה שלא נתקלה בעבר בוועד עובדים. ההתארגנות מבהילה את העובדים, שכן ברבים מהמקרים זוכים ראשי ההתארגנות לטיפול מיוחד: שיחות אישיות צפופות עם הממונים, איומים מוסווים או ישירים, הסברים על הנזק החמור העלול להיגרם לחברה, ובמקרים קשים יותר - מכתבי פיטורים.
לפחות בחלק מהמקרים מצליחות ההנהלות לדכא את ההתארגנות באבה, אולם נראה שבשנה האחרונה מתקשות ההנהלות למנוע את תופעת התארגנויות העובדים, ההולכת וגדלה.
"יש לתופעה כמה גורמים", מסביר שלום גרניט, לשעבר הממונה על השכר במשרד האוצר והיום יועץ פרטי לחברות בתחום כוח האדם. "המשבר הכלכלי גרם להגברת הלחץ על העובדים ולגלי פיטורים, שחלקם היו מוצדקים נוכח המצב ובחלקם היו ניצול הזדמנות מצד המעסיקים".
"סיבה נוספת היא החקיקה החדשה, המחייבת את המעסיקים לנהל משא ומתן עם ארגוני עובדים. בעבר יכלו העובדים להקים ארגון, אולם ההנהלה היתה מודיעה שהיא אינה מתכוונת לדון עמו, ולארגון לא היתה שום משמעות. התופעה מעודדת גם על ידי ההסתדרות".
"עיני החליט שהוא מתמקד בהגנה על עובדים המכונים 'חלשים', כמו עובדי קבלן, וההצלחה מעודדת רבים להתאגד. לצד הפעילות המוגברת של ההסתדרות קם גם ארגון עצמאי העוסק בהתארגנות עובדים, 'כוח לעובדים', ונוצרה תחרות בענף", הוא מוסיף.
גרניט, שגויס גם על ידי הנהלת סונול לטיפול במשבר התארגנות העובדים, סבור שהנהלות המנסות לשבור את ההתארגנות או לפטר את המתארגנים עושות שגיאה: "אסור לעשות זאת מפני שבסופו של דבר החוק עומד לצד העובדים ומגן עליהם. חברות שינסו לפעול בדרכים כאלה יעכירו את האווירה בחברה וייפגעו מהמאבק, ובסופו של דבר יצטרכו לערוך הסכם קיבוצי ולהידבר עם העובדים".
המשבר ותחושת חוסר הביטחון של העובדים, בשל הקיצוצים בשכר ואיומי הפיטורים, מסבירים חלק גדול מהסיבות לתופעה, אבל קשה להתעלם גם מהאווירה הבינלאומית של תחושת מיאוס מהקפיטליזם הגס והברוטלי, שאומץ בהתלהבות על ידי רבים מהמנהלים במשק.
לובי חזק בכנסת ופעילות נמרצת של שלי יחימוביץ' ממפלגת העבודה ושל חיים כץ מהליכוד מקדמים חקיקה מתקדמת, ההופכת את חופש ההתארגנות המקצועית מסיסמה נכחדת למכשיר יעיל.
המשפט "אצלנו אין ועד עובדים" נאמר בתחושת גאווה וסיפוק על ידי מנהלי החברות. אחד הגורמים להתנגדות העזה שחשים מנהלים ועובדים רבים לעבודה המאורגנת הוא התנהגותם של ועדים ברוטליים, השולטים בחברות ובארגונים ממשלתיים, כמו ועד עובדי חברת החשמל, ועדי הנמלים או ועד עובדי הרכבת.
אבל ברבות מהחברות הגדולות במשק מושתתים יחסי העבודה על ועדי עובדים, המספקים לחברה מנגנוני בקרה ארגונית, בעוד שהעובדים נהנים ממידה של שקט נפשי וביטחון תעסוקתי.
רשימת החברות המקיימות דיאלוג עם ארגון עובדים כוללת גם את החברות הפרטיות הגדולות והמצליחות במשק, כמו טבע, כימיקלים לישראל ובזק. מאידך, כשלו כמעט כל הניסיונות להקים ועדי עובדים בחברות ההיי-טק.
"גם שם מתחילה התודעה להשתנות", אומר שי כהן, ממייסדי ארגון "כוח לעובדים", שהוקם לפני שנתיים ונחשב לאחד המקדמים הגדולים של גל ההתארגנויות החדשות. "באירופה יש חברות היי-טק לא פחות מצליחות מבישראל. נוקיה הפינית למשל פועלת בשיתוף עם ועד עובדים, ועובד היי-טק אירופי הולך הביתה ב-6 בערב. היום, כשיש בישראל יותר עובדי היי-טק מבוגרים, הם מתחילים להבין מה הם מפסידים כשהם מחמיצים את השותפות בגידול הילדים בגלל שעות העבודה האינסופיות ותנאי העבודה הקשים בענף".
כהן מצביע על סעיפים בלתי חוקיים בחוזי העבודה האישיים הדרקוניים של עובדי ההיי-טק, המאפשרים פיטורים מידיים ללא זכות שימוע. "העובדים מנסים להסביר שככה זה בהיי-טק, ופיטורים חייבים לצאת מיד לפועל כדי שהמפוטר לא ינצל את ימיו האחרונים בחברה ויגנוב סודות מסחריים", הוא אומר. "היום אנחנו מבינים שזכות קניינית של המעסיק אינה יכולה לגבור על זכות יסוד של אדם. לבעיה הקניינית של המעסיק יש פתרונות רבים אחרים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם