המלחמה בהימורים בישראל היא מיותרת וחסרת תוחלת
מאחורי המאבק נגד ההימורים החוקיים עומדות בעיקר שתי החברות שזכו במונופול מטעם הממשלה על ההימורים החוקיים - מפעל הפיס והטוטו. שני המפעלים תורמים לכאורה לחברה ולמשק, אך למעשה הם אינם משמשים אלא כמגלבים על גבו של ציבור עשוק
אחת הסוגיות המשפטיות החשובות שבדרך לחסימת אתרי האינטרנט, כבר הוכרעה: גם כאשר אתר האינטרנט מוצב מחוץ לגבולות ישראל, נחשב ישראלי המהמר באמצעותו כמי שביצע בישראל עבירה בלתי חוקית של הימורים, כשם שמפעיל האתר נחשב באותו רגע למי שמפעיל הימורים בשטח שיפוטה של המדינה. חברות האינטרנט, המאפשרות גישה לאתרים, עשויות להיחשב למסייעות לפעילות העבריינית.
מכאן והלאה, הולך המצב ומסתבך. שיקול דעת מוגזם הניתן למשטרה לחסום את הגלישה באינטרנט יכול לפתוח תיבת פנדורה של חסימות מידע ותוכן ולהעמיד אותנו בשורה אחת עם משטרים אפלים ומסוכנים דוגמת סין ואיראן: אם אנחנו חוסמים אתרי הימורים, מדוע לא לחסום אתרים אחרים, המציעים לישראלים מוצרים ושירותים שאזרחי ישראל אינם מורשים לקנות ללא רישיון מיוחד? למשל, נשק, תרופות שמכירתן טרם הותרה, תיווך לזנות או סמים?
ומדוע לא לחסום אתרי מידע, המפרסמים תכנים שהצנזורה המקומית פסלה? פעולה לחסימת גישה לאתרים יכולה היתה להתקבל בהבנה ציבורית רחבה יותר, אם היה מדובר באתרים המעודדים או משרתים עבירות קשות, כגון אתרי פדופילים. אולם חסימה של אתרים מסוג כזה אינה נדרשת בדרך כלל, מפני שמדובר בעבירות
חמורות בכל מקום בעולם, ולכן ניתן לפעול ישירות נגד מפעיל האתר, בכל מדינה שבה הוא פועל.
הבעיה עם אתרי ההימורים היא שהם חוקיים במרבית המדינות המתקדמות בעולם, ובחלק אחר של המדינות לא טורחים במיוחד להילחם בהם. המלחמה בהימורים בישראל היא מיותרת וחסרת תוחלת כמו "חוק היובש" נגד האלכוהול שהונהג בארה"ב ב-1920. החוק לא צמצם את האלכוהוליזם במדינה, אבל הצמיח תעשייה אדירה של פשע והברחות, שניזונה מהמחירים הגבוהים שנאלץ הציבור לשלם תמורת המשקה הבלתי חוקי.
החוק נגד ההימורים אינו מונע את פריחתה של תעשיית הימורים משגשגת בישראל, המממנת בין השאר את משפחות הפשע הגדולות. המשטרה מסוגלת להוציא צווים נגד חברות אינטרנט ולסגור פה ושם בתי הימורים, אבל למעשה, היא חסרת אונים מול התעשייה המשגשגת.
מאחורי המאבק נגד ההימורים החוקיים עומדות בעיקר שתי החברות שזכו במונופול מטעם הממשלה על ההימורים החוקיים - מפעל הפיס והטוטו. שני המפעלים תורמים לכאורה לחברה ולמשק, מכיוון שרווחיהם מופנים לקידום הספורט והחינוך.
למעשה, הם אינם משמשים אלא כמגלבים על גבו של ציבור עשוק: הם פוטרים את המדינה מהצורך לדאוג, באמצעות מיסוי פרוגרסיבי, לצרכיו האלמנטריים של הציבור - ושולחים את בתי הקזינו-ברישיון לגבות את הכסף מהעשירונים הנמוכים, המהווים את עיקר המהמרים בפיס ובלוטו.
המעבר הממוני לאפיקי הימורים הבלתי חוקיים, מונע מהמדינה ליהנות מרווחי ההימורים או ממסים על הזכיות. הסדרת הימורים חוקיים תביא למדינה ולציבור תועלת כספית רבה יותר מהנזק המוסרי הכרוך בכך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם