הריכוזיות בענף המזון יצרה מציאות מעוותת
חברות בודדות, אשר כמעט ואינן מתחרות ביניהן, אחראיות ללמעלה ממחצית מכירות המזון בישראל. היחידות שמאפשרות לצרכן הישראלי לתמרן בין עליות המחירים הן רשתות השיווק - שם קיימת תחרות
התחזיות הן רק פרומו לעוד גל התייקרויות של מחירי הסחורות בעולם, מה שכמובן נותן לגיטימציה לחברות המקומיות להעלות את המחירים גם עבור צרכן הישראלי. זאת למרות שלאותן חברות יש מלאי גדול שנרכש בטרם הזינוק במחירי הסחורות, שמספיק בדרך כלל עד להזמנה הבאה - המתקיימת לא פעם לאחר שהמחירים בבורסת הסחורות, כבכל בורסה, מתמתנים או יורדים.
אולי הסיפור הוא אינו משבר המזון העולמי אלא שורת הרווח שמציגות חברות המזון הציבוריות רבעון אחר רבעון. את העלייה המתמדת ברווחים מצליחות החברות להשיג בזכות הריכוזיות
שנוצרה בענף לאורך השנים, לאחר שהתאפשר לכל אחת מענקיות המזון הישראליות לקנות כמעט כל חברת מזון קטנה - דבר שיצר מציאות מעוותת.
חברות בודדות אחראיות ללמעלה ממחצית מכירות המזון בישראל וכמעט אינן מקיימות תחרות ביניהן. אסם לא ממש מנסה להתחרות בשוקולד פרה או בקפה הטורקי של עלית, שטראוס לא פוגעת בהגמוניה של במבה או קטשופ אסם, הקוטג' שייך ל תנובה, וקוקה קולה היא עדיין טעם החיים.
אלה שבזכותן מצליח הצרכן הישראלי לתמרן בין עליית מחיר אחת לשנייה - הן רשתות השיווק. גם כאן מדובר במציאות שהכתיבו השחקנים הקטנים לרשתות הענקיות. התחרות שמתקיימת בין הרשתות אחראית לכך שבכל יום ניתן למצוא מגוון רחב של מוצרים במחירים מוזלים, המאפשרים לצרכן חכם שיודע לרכוש באופן נקודתי את המוצרים שבהנחה, לחסוך כסף.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם