במשק לא מתלהבים מעודד שריג: "רגולטור צריך להיות בעל ניסיון"
אחרי 40 שנים במגדל השן האקדמי, עבר עודד שריג לשמש כממונה על שוק ההון והביטוח. התוצאה: השפעה מוגבלת על מקבלי ההחלטות, ניסיון ליישום מודלים תאורטיים שלא עומדים במבחן המציאות, שוק הון מצטמק ובריחת משקיעים. יו"ר הבורסה שאול ברונפלד: "אני מציע לשריג להשאיר את החינוך לחדר ההרצאות"
אך הסיפור של מגדל איננו רק אגדת סינדרלה מקומית, אלא גם דוגמה מטרידה לבריחתם של משקיעים זרים מישראל. ג'נרלי האיטלקית, אחת מהחברות שייסדו את מגדל בשנת 1934, אשר קיבלה את שמה מחיים נחמן ביאליק, היא לא משקיעה גחמנית או אורחת ארעית בשוק ההון הישראלי, אלא השחקן העקבי ביותר בו, שהחזיק ופיתח נכס כמעט 70 שנה. כל זאת עד חודש מרס האחרון.
גורמים בשוק מספרים שלאיטלקים מג'נרלי נמאס. השינויים הרגולטוריים המהירים, התקנות ובעיקר החיתוך החד בדמי הניהול של פוליסות ביטוח המנהלים ושל קופות הגמל הותירו אותם בסביבה לא רק רווחית פחות, אלא גם ודאית פחות.
"מגדל קנתה בעשור האחרון נכסים כמו קה"ל (חברה לניהול קרנות השתלמות) ועשתה הערכות שווי על-פי הכללים ודמי הניהול שהיו קיימים ב-2006", אומר גורם בשוק המקורב לחברה, שטוען כי רפורמת דמי הניהול שהונהגה בפברואר האחרון פשוט הוציאה אותם מהכלים, "פתאום נודע להם שדמי הניהול המקסימליים שביכולתם לגבות נחתכו מ-2% ל-1.05%. אז נכון, יש גם סכום שאפשר לגבות מהפקדה, אבל זה עוזר רק לשחקנים חדשים, שנכנסו לשוק הגמל בשנים האחרונות, התחרותיות".
שחקנים כמו מגדל, שרכשו קופות גמל בנקאיות, בנו מגדלים של הערכות שווי על סמך הצבירות הקיימות - הכסף הישן של המפקידים שכבר נמצא בקופות הגמל - ולא על סמך הפקדות חדשות או עתידיות. הרפורמה דנה אותם לרמת רווחיות והכנסות נמוכה הרבה יותר. במקרה הנוכחי הממונה על שוק ההון והחיסכון פרופ' עודד שריג דווקא הבין את מצבן של החברות וביקש לחתוך את דמי הניהול ל-1.2% בלבד - אך כאן לא עמדו לו כישוריו הפוליטיים.
בפגישה שערך ראש הממשלה בנימין נתניהו בהשתתפות שריג, שר האוצר יובל שטייניץ ויו"ר ועדת העבודה והרווחה חיים כץ, שביקש לערוך קיצוץ עמוק יותר בדמי הניהול, הכריע נתניהו לטובת כץ וכפה על הממונה ליישר קו. "קשה להאשים אותו על שאין לו כוח פוליטי, הכוח שלו נגזר במידה רבה מזה של השר הממונה עליו", אומר גורם בשוק ההון, "לענתבי (ידין, קודמו של שריג - ר.ס) זה לא היה קורה, הוא דאג לבנות את עצמו כגורם בזירה הציבורית-תקשורתית. כך היה קשה להתעלם ממנו".
מנכ"ל באחד מבתי ההשקעות, החש כעת בנחת ידה של הרגולציה, אינו חוסך שבטו: "היתה מחאה ציבורית, אנשים דרשו הפחתה של עמלות הבנקים, חברי כנסת התרעמו, ומה קרה? כלום. המפקח על הבנקים ונגיד בנק ישראל סטנלי פישר הגיעו לכנסת וטענו שאסור להוריד את שיעור העמלות וצריך לשמור על הבנקים, כי היציבות שלהם מעל הכל. איפה פישר ואיפה הממונה? חברות בורחות מישראל בגלל הרגולציה המטורפת, ושריג מוריד את הראש".
במנוע החיפוש האקדמי של גוגל, Google Scholar, מעלה שמו של עודד שריג כ-59 מאמרים שונים שהוא נמנה עם החתומים עליהם. המאמר המצוטט ביותר שלו, שפורסם ב-1999, נושא את השם "מספר הערכות אמפיריות על מבנה הסיכון של ריביות" ועוסק בניתוח הסיכונים והמחירים של איגרות חוב. 3 המאמרים המצוטטים ביותר עוסקים בהתנהגותו ובהתנהלותו של שוק האג"ח ובהשפעה של השקיפות ושל סוכנויות הדירוג על המחירים והסחירות בשוק.
המוניטין האקדמי של שריג אינו מוטל בספק. בעבור שריג, בן כ-58, מדובר במשרה המשמעותית הראשונה מחוץ לעולם האקדמיה, שקצר בו רקורד לא מבוטל במהלך 40 השנים האחרונות. גורמים בתחום המימון מציינים כי הוא אחד האקדמאים המצליחים בתחומו ונוסף על כך איש נעים, נוח ומקצועי, שפילס את דרכו לא רק לצמרת האקדמית, אלא גם לצמרת המנהלית - דיקן בית הספר למינהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה - מבלי להשתמש במרפקים.
בדומה לבוס הישיר שלו, השר שטייניץ, כור מחצבתו של שריג הוא האקדמיה שבילה בה את מרב שנותיו. לאחר לימודיו לתואר ראשון באוניברסיטת תל-אביב טס שריג לקבלת הסמכה במינהל עסקים באוניברסיטת קליפורניה, ובה גם השלים דוקטורט במימון. משם תיזז בין אוניברסיטאות ובתי ספר למינהל עסקים בארה"ב, בהם וורטון וקולומביה, ולבסוף שימש כדיקן במרכז הבינתחומי.
לצד עבודתו האקדמית כיהן שריג בוועדות השקעה ובדירקטוריונים. כך לדוגמה החליף את אמיר ברנע לתקופה קצרה בדירקטוריון בנק הפועלים לאחר עזיבתו על רקע מתחים עם שרי אריסון, בעלת השליטה בבנק. עם זאת, ייתכן שהקפיצה של שריג למים נעשתה בתקופה מאוחרת מדי בקריירה שלו, לאחר שכבר הוטמעו בו דרך החשיבה ואופן ההתנהלות של איש אקדמיה.
"אדם שמכהן כרגולטור צריך להיות בעל ניסיון בשוק הרלוונטי", אומר פרופ' איזי בורוביץ,
גורמים המקורבים לממונה על שוק ההון אמרו לעסקים: "בדקו טוב את הרזומה של רגולטורים ושל אחראים קודמים בשוק ההון ובפיקוח על הבנקים. מסלול שכיח הוא מעבר מיידי מהאקדמיה למשרד האוצר ולבנק ישראל ומשם היישר לתפקיד הרגולטור".
התזה של בורוביץ נבחנת בשטח במקרה של שריג - תאורטיקן אקדמאי מוצלח בכל רמ"ח איבריו, המנסה לנהל את שוק ההון הישראלי, היצרי, שמנסה למצוא לעצמו מקום ומבנה נכון גם לאחר רפורמת בכר והמשבר הפיננסי העולמי. מלבד רפורמת דמי הניהול, ששריג יצא ממנה כשידו על התחתונה, הוא כבר מנסה יותר משנתיים לדחוף את הקמתה של המסלקה הפנסיונית (גוף שיגביר את הניידות בתוך בתי ההשקעות וחברות הביטוח), שייתכן שתהווה את ההישג הגדול ביותר בכהונתו - אם וכאשר תוקם.
אחד מהשינויים המשמעותיים ביותר ששריג ניסה להנהיג מעיד אולי יותר מכל על הכשל האפשרי בחיבור בין תאוריה ובין פרקטיקה. התיקון שהוא הציע חוסם בפני המשקיעים המוסדיים את האפשרות לשלם מכיסי העמיתים את דמי הניהול בתעודות סל ישראליות, ובכך עשוי להוביל לייבוש שוק ההון. הרווח של הצרכן הישראלי מהצעד: 4 שקלים בשנה. ההפסד: הסטת מאות מיליונים ואף מיליארדים של שקלים, המיועדים לחברות קטנות ובינוניות, לחו"ל. הטיעון: תאורטי - בעולם מושלם בתי ההשקעות צריכים לדעת להשקיע בכל חברה וחברה בנפרד.
בישיבותיה בינואר ובפברואר השנה התבקשה ועדת הכספים לאשר את התקנה המחייבת את המשקיעים המוסדיים, במקום את החוסכים, לממן מכיסם את תעודות הסל הישראליות. התקנה תהפוך אותן ללא אטרקטיביות עבורם ותוביל להסטת כספים לאפיקים אחרים, ככל הנראה גם לארצות אחרות. שריג, שהגיע לשם בכובעו כרגולטור שיזם את ההצעה, לא הפגין שליטה בחומר, ברטוריקה ובדיון וכמעט חירב את הרפורמה שלו עצמו. למזלו, יו"ר הוועדה משה גפני - שועל פוליטי ותיק - היה שם כדי להציל אותו.
בדיון הראשון שנערך ב-20 בינואר הציג שריג את התקנות וביסס את בקשתו להעביר אותן על עיקרון: המשקיעים המוסדיים אינם צריכים לשלם מכיסי העמיתים שלהם דמי ניהול לגופים המנהלים כסף בפסיביות (צמוד למדד וללא מגע יד אדם). השאלה הצרכנית המתבקשת, כמה זה עולה, לא עלתה בראשו; מדובר הרי בסוגיה תאורטית. חבר הוועדה זבולון אורלב דווקא תהה "כמה כסף זה למשקיע הקטן?".
יו"ר הבורסה שאול ברונפלד, שהתנגד לתקנה, זרק "זה גורנישט מיט גורנישט", ומנכ"ל חברת תעודות הסל תכלית אייל סגל ענה "4 שקלים לשנה". בתגובה הפתיע שריג והודה בגילוי לב "אני לא בקיא במספרים. הם אומרים שאלה 4 שקלים, זה מצוין". אורלב בתגובה תמה מדוע הוועדה עסוקה בהתנצחויות ארוכות בשביל סכום כה מבוטל.
"אם באמת אלה 4 שקלים, אז מה בלבול המוח הזה? כנראה אלה לא רק 4 שקלים", התבלבל שריג, וברונפלד עבר להתקפה וציין כי התקנה שאינה חלה על תעודות הסל ועל המדדים בחו"ל מובילה לזליגה של כסף אל מחוץ לישראל על חשבון שוק ההון המקומי. "עניי עירך קודמים", ציין ברונפלד, ולשריג נגמרו המילים.
"אני מתקשה להסביר את עצמי, אתם מציינים עובדות שאני לא מכיר, אתם אומרים שהגופים המוסדיים קונים בחו"ל תעודות סל. אולי. אני לא בדקתי את הרגולציה, לא בדקתי כמה הם קונים, אני לא יכול לשלוף תשובה מהשרוול ולומר שזה קורה. גם אם הם קונים, במהות זה לא נכון", אמר שריג. בלחץ חברי הכנסת נאלץ גפני לדחות את ההכרעה לישיבה הבאה.
לדיון בפברואר הביאו נציגי השוק שחקן חיזוק: מנכ"ל של חברה קטנה שתיפגע מירידת המחזורים עם העברת התקנה החדשה, בשל המרכזיות של תעודות הסל במסחר במניות של חברות שאינן כלולות במדד תל-אביב 100. גם כאן התקשה שריג להגן על עמדתו. לבסוף החליט גפני להריץ את ההצבעות מעל לראשיהם של הגופים המוסדיים ושל הממונה על השוק ההון, שכמעט חיסל את ההצעה שלו עצמו, כשקרא על רקע זעקות השבר של נציגי הגופים המוסדיים: "כבוד היו"ר, אולי בכל זאת יש להוציא את תעודות הסל של החברות הקטנות והבינוניות? הפעילו את התקנה על החברות הגדולות". גפני התעלם מהערתו של שריג והתקנה עברה.
גורמים המקורבים לשריג אומרים בהתייחס לבקשה להחריג את החברות הקטנות והבינוניות מהתקנה: "הוא מעולם לא אמר זאת, נפלה טעות בפרוטוקול ועדת הכספים, ומי שהמליץ על שינוי כזה הוא ככל הנראה אחד מנציגי התעשייה".
על רקע הדיונים העיר ברונפלד כי התקנה מעוררת המחלוקת הנוגעת לתעודות הסל נובעת מתפיסה אקדמית עקרונית שאינה מתאימה לעולם האמיתי. "עודד שריג הגדול ואני הקטן מלמדים הרבה מאוד שנים בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל-אביב. חינכנו דורות של מנהלי השקעות לגבי אופן הפעולה שעליהם לנקוט. אני רוצה להציע לעודד - בוא נשאיר את החינוך לחדר ההרצאות עם הלוח והגיר ולא נפעיל את המכשיר הכבד והקשה של תקנות על מנת לחנך את התלמידים שלנו לשעבר, שמשום מה לא קלטו את המסר בחדר ההרצאות".
"אגף שוק ההון החליט להקשות במסחר בתעודות סל של חברות קטנות ובינוניות, ושאלתי למה. שמעתי רק 'אני רוצה לחנך את המוסדיים'", אמר אילן פלטו, יו"ר איגוד החברות הציבוריות, בכנס רגולציה שנערך לאחרונה באוניברסיטת תל-אביב. "כולנו בעד חינוך, אבל הסברנו לו שתהיה בעיה חמורה בחברות הללו. זה לא עזר ויום לאחר מכן יצאה התקנה ונרשמה רמת מכירות עצומה בחברות הקטנות והבינוניות, ולאן הגיע הכסף? לחו"ל".
ואולם, ההתעסקות בתאוריה על חשבון הפרקטיקה והפרגמטיקה נושאת איתה תג מחיר, כפי שגילה יועץ פנסיוני שנפגש עם שריג בחודשים הראשונים לכהונתו והתקשה להאמין למשמע אוזניו: "אנחנו יושבים. השיחה נעימה, הוא מתעניין, ואני מספר לו על ההיסטוריה התעסוקתית שלי ועל המעבר שלי משיווק לייעוץ". לקורא הממוצע יש להבהיר כי יועץ פנסיוני אינו רשאי להחזיק ברישיון של משווק או של סוכן כי הוא אמור לתפקד כגורם אוביקטיבי, אבל למרבה הפלא להבהרה זו ממש נדרש היועץ, שגילה כי גם הרגולטור אינו מודע לדקויות הללו.
"אחרי שאני פורס בפניו את קורות חיי המקצועיים, הוא שואל אותי אם אני ממשיך לעבוד במסגרת של סוכנות ביטוח". באותו הרגע התחוור לו, הוא אומר, כי לשיחה אין תוחלת. "אם הוא לא יודע את ההבדל בין סוכן לבין יועץ פנסיוני, איזו סיבה יש לי לדבר איתו על שינויים בענף", הוא מציין ומוסיף "היתה פגישה לבבית מאוד".
במשרד האוצר סירבו להגיב לכתבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם