צריך לעקור מהשורש את קונספציית מדינת הרווחה
התקציב הבא המתרגש על אנשי האוצר צריך להוביל לדרך אחת: פירוק מדינת הרווחה
נקודת המוצא לסיטואציה הקשה שהאוצר נקלע אליה היא חור של 20 מיליארד שקל שנפער בתקציב המדינה לשנת 2013. ללא חיתוך עמוק או מציאת מקורות הכנסה נוספים הגירעון בתקציב המדינה צפוי לנסוק לכיוון ה-4% - תולדה של פער הולך וגדל בין ההוצאות להכנסות. פער זה, שנגרם בשל הכלל הפיסקלי החדש המנפח את המנגנון הציבורי בכמעט 3% בשנה, בשל הכנסות מידלדלות הנובעות מהסביבה הכלכלית הלא פשוטה ובעיקר בשל קונספציה הרואה באחריות המדינה לאזרחיה מהעריסה ועד הקבר יעד שצריך לשאוף אליו, ולא איוולת שפושטת בימים אלו את הרגל.
כך, כמו בכל בעיה, התייחסות נכונה למשבר מבקשת לרדת לשורשו ולעקור את זרעי הפורענות שגרמו לו. בבחינה לא מדוקדקת של 3 השנים האחרונות של ממשלת נתניהו השנייה, ניתן לזהות בעין בלתי מזוינת לא מעט מזרעים אלו - שהפכו לסופה תקציבית שבה אנו מצויים כעת: "רפורמת ההשכלה הגבוהה? שהזרימה מיליארדים לאוניברסיטאות מבלי לדרוש מהן רפורמה אמיתית; הסכמים עם עובדי המגזר הציבורי, החל בעובדי הקבלן, דרך עובדי הרכבת וכלה בחבילת חוקי העבודה; וכמובן שורת ההטבות הארוכה של ועדת טרכטנברג, ובראשה חינוך חינם מגיל 3, צעד פופוליסטי שמקים מפלצת בירוקרטית בעלות של מיליארדי שקלים תוך רמיסה של החינוך הפרטי לגיל הרך.
להטבות אלו ניתן כאמור להעניק את הכותרת "קונספציית מדינת הרווחה" הן מבקשות להרחיב ככל האפשר את האחריות של המדינה לעובדיה, למשפחותיה, לענייה, לילדיה ולזאטוטיה, ולאפשר להם חיים מחוסרי מאמץ וקונפליקט. לרשימה זו ניתן להוסיף צעדים שהתקבלו הרבה לפני שטייניץ,
כמו קצבאות הילדים, הבטחת הכנסה, דמי האבטלה, שכר הלימוד המסובסד באוניברסיטאות, הדיור הציבורי ושלל ההטבות שעובדי המגזר הציבורי זוכים להן, ובראשן הביטחון התעסוקתי האבסולוטי-כמו שבחיים האמיתיים לא ניתן באמת להשיג. וזה בעצם העניין - מדינת הרווחה ניסתה לקרוא תיגר על המציאות האנושית והתרסקה.
אז נכון, אמנם ניתן לערוך התאמות סמי-כואבות באמצעות חיתוך פלאט לכל המשרדים הממשלתיים, הטלת מיסוי נוסף על אנשים פרטיים, ירקות, פירות ועסקים, ואף באמצעות הורדת מכת גרזן כואבת במיוחד על תקציב הביטחון - אבל הצעדים האלו הם במקרה הטוב אקמול שיספיק לשנה או שנתיים, ובמקרה הטוב פחות (כמו במקרה של העלאת מס החברות) פעולות שיובילו רק להרעה במצבו של המשק. האמת היא שהמשק, כמו גם הציבור הישראלי, צריך החלפת קונספציה. הוא צריך להבין שההליכה בעקבות אירופה היא ריצה בטוחה לעבר קצה הצוק; הוא צריך שהפוליטיקאים שלו יפסיקו להבטיח, הוא צריך שיעזבו אותו ואת כיסו לנפשם, ושייתנו לו (ואם צריך יכריחו אותו) לעמוד לבדו על רגליו.
במבט מפוכח, שמנסה להתרומם מאירועי השעה ולהשקיף אל מעבר לים, ניתן להבחיו במצבן העגום של המדינות ושל החברות שאימצו את מודל מדינת הרווחה ולקחו אותו לקצה: ההתמוטטות הפיננסית, האבטלה הדו-ספרתית וגם ההתמוטטות הדמוגרפית שנגרמה בשל התפרקות מוסד המשפחה. מדינות שבהן פירקו מסים מחד והטבות נדיבות מאידך את התא האנושי הגרעיני ביותר אמורות לשמש צלצול השכמה, לפני שנתעורר לסיוט.
זה לא קל, אבל במקרה שלנו חיוני להשתמש במשבר כדי להחליט את ההחלטות הנכונות. קיצוץ בקצבאות, בהטבות ובכספי העברה ותמיכה יסייע לשכבות החלשות להרים ראש ולהיחלץ ממלכודת העוני ולצעירים שלנו ללמוד להיות אחראים לעצמם, וימנע מאיתנו את הגורל העגום של היבשת הישנה. זה רק עניין של החלטה. קשה מאוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם